איה קרמרמן: חם בקיץ עם חולצה ארוכה וכיסוי ראש, אבל יש תמורה

"בחייאת איה, לא חם לך?", ככה התחילה שיחה עם מכרה בשבוע שעבר, באחד מימי הספא הטבעיים שבורא עולם פינק אותנו בהם. החורף נתן לי הפוגה מדיונים כאלה, אבל איך שיוצאת השמש ובנות ישראל משילות את הבגדים כמו נשל של נחש, דיונים מסוג זה חוזרים בכל הכוח.

"כן חם. לך לא חם?" עניתי.

"לך יותר", היא התעקשה להוציא ממני הודאת "זהו, את צודקת, אני נכנעת ולובשת קצר".

"זו תחרות?", לא כל כך הבנתי לאן השיחה מתקדמת.

"את יודעת מה? לי לא חם", היא הודיעה וכיוונה את המזגן ל‑21 מעלות. "אני עם קצר. לא חם לי כמוך, עם הבגדים הארוכים".

"אבל אז יש לך שמש ישר על העור. זה שורף, תודי", אמרתי והבנתי שהמשפט המשעשע תמיד "בגיהינום יותר חם", לא יעבוד פה.

"לא כמו שלך. חם לך, נכון?", היא התעקשה ואני נשמתי. הבנתי שמשהו יושב עליה. הרבה פעמים זה קורה. מישהו מגלגל שיחה על נושא שכביכול לא נוגע לו, ומתברר שזה ממש כן נוגע לו ובענק.

"כן, חם לי. אבל אני מבינה את המתנות שאני מקבלת בתמורה לזה שאני מתלבשת ככה", עניתי, והיא שתקה ואז העבירה נושא. נראה לי שלשמוע על המתנה כבר היה לה כבד או כואב מדי.

אחרי חצי שעה היא המשיכה-לא-המשיכה מהיכן שהשיחה עצרה. "אני לא יודעת מה לעשות עם הילדה שלי. כולה בת ארבע, והיא מטריפה לי את הדעת איך שהיא רוצה להתלבש. יש לה חולצה עם קשר בכפתורים. היום, אחרי כל הוויכוחים התפוצצתי. באתי לבעלי וצרחתי שהילדה שלנו מתלבשת כך", היא הסתכלה עלי בעיניים אבודות, אומללות. חיכתה שאתן לה תשובה איך להתמודד עם המצב.

"תגידי לה שככה אצלנו לא מתלבשים. פשוט. בלי שזה ייגע בך".

"אבל אז היא אומרת לי שזו וזו מהגן כן הולכות ככה".

"אז מה. תגידי לה שזה לא משנה אם כל הילדות הולכות ככה. אצלנו לא הולכים ככה. כמו שאני לא רבה עם הילדים על חלב ובשר, כי זה משהו שהוא ברור שלא מתעסקים איתו, ככה את. ברורה ושקטה. אני אגיד לך מה שאמרתי לבת שלי. הסברתי לה שהגוף שלנו קדוש. שאנחנו כמו אוצר. גם למלכת אנגליה יש אוצרות. כמו הכתרים שלה. היא לא הולכת לשירותים עם כתר, או מסתובבת איתו בפיג'מה בארמון. הוא נמצא בכספת. שם הוא שמור, כמו אתרוג. אבל אני חייבת להיות כנה איתך. אומנם אין ערובה לכלום, אבל היא רואה שאני עושה את מה שאני מדברת. אני משמשת לה דוגמה חיה".

מסרים הפוכים

כבר כמה ימים שהשיחה הזאת הולכת איתי. פייר, אני מרחמת עליה. אני מרחמת עליה כי היא חיה בעולם שערך מאוד חזק בו, מפריע לה. כי אין לה כלים להתמודד, או מילים להסביר את הגבול שלה הוא ברור, אבל לבת שלה ברור ההיפך בדיוק. ובעיקר אני מבינה לליבה, כי לעשות שינוי בחיים כדי ללכת למקום שבו נמצאים ערכים שאומרים אחרת, זה הדבר הכי מפחיד בעולם.

האמת היא שאני ממש לא מבינה איך אימהות חילוניות מגדלות את הילדות שלהן. אמאל'ה. זה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית בעליל. מצד אחד אנחנו חיים בדור שמאמין בשוויון של נשים, שמקדם נשים. דור של אימהות שיכולות להגיד לבנות שלהן "אתן יכולות להיות הכול. תראו את נגידת בנק ישראל, את חברות הכנסת, את נשיאת בית המשפט העליון...". אבל מצד שני, מרבית הנשים המצליחות בעולם עדיין לא לבושות בצניעות. ועדיין מתעסקים בשאלה הבוערת האם הן החליפו צבע לק באמצע הופעה (בכל היקר, ראיתי כתבה שלמה על זה).

אני מתפללת להאמין שאין אימהות שרואות זמרות לבושות באופן לא צנוע ואומרות לילדה שלהן "תראי איך היא הצליחה, צריכים לחקות אותה". רק שמספר כוכבות האינסטגרם הלא-צנועות, בנות גיל העשרה, גדל ומוכיח אחרת. אמרה מפורסמת טוענת שיש דברים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. מתברר שבדור הזה שני המסרים ההפוכים לנשים כן יכולים. מסר מאוד מטעה ומבלבל לילדות שלנו, שאותי הוא בעיקר מעציב. קשה לנו להבין מה זה לגדול בעולם כזה. אנחנו, דור האימהות, ראה "פרפר נחמד", "רחוב סומסום" או "עוד להיט". בשנות ה‑80 וה‑90 עדיין היה מסך של מרחק שהפריד אותנו מהעולם. כשרובנו לבשנו את מדי תנועות הנוער, אולי פנטזנו על ג'ינס קרוע, אבל הוא היה שם, רחוק. היום הכול נכנס לבית. לכף היד. ללב. לערכים.

רגע לפני שיצאתי מביתה, היא אמרה: "אני לא יודעת מה לעשות. הבת שלי רואה את כל התמונות בעיתונים, את הפרסומות בטלוויזיה ואת מה שהן מייצגות. היא חושבת שזה דימוי הגוף הנכון. היא חושבת שככה צריך להיות. הילדות היום כולן רוצות להיות כוכבות. להתלבש כמוהן, לדבר כמוהן, להיות מפורסמות כמוהן. וזה בכלל לא מעניין אותה שהיא כולה בת ארבע. אני לא יודעת מה לעשות".

כן, החום של הקיץ מכה בכולנו. עוד רגע הקיץ יפציץ אותנו במכת חוסר צניעות במסווה של אידיאולוגיית חופש. ואני תוהה מתי יהיו לחברתי כוחות הנפש לשמוע על המתנות האין סופיות שאני מקבלת כשאני הולכת ב‑40 מעלות עם חולצה ארוכה וכיסוי ראש. האמת, כשיהיה לי חם, גם אני צריכה לזכור אותן.

סלט טבולה בלי הטבולה

המתכון נולד בפסח, כשאי אפשר להשתמש בבורגול, אבל התחשק לי סלט עשבי תיבול חמוץ. במקום הבורגול הוספתי את פצפוצי השקדים המקורמלים (מתכון בסיס שנתתי לפני כמה שבועות).

החומרים:

חבילת כוסברה קצוצה עם הגבעולים / חבילת פטרוזיליה קצוצה עם הגבעולים / 2 מקלות סלרי קצוצים, גבעול ועלים / 3 כפות נענע קצוצה / 2 בצלים ירוקים קצוץ / כל ירוק אחר שאתם אוהבים: שמיר, קייל, רוקט / שליש כוס פצפוצי שקדים מקורמלים / חצי לימון שטוף היטב וקצוץ דק דק, כולל הקליפה / מלח, מיץ לימון ושמן זית

אופן ההכנה:

מערבבים הכול / מתבלים בשמן זית, מלח ומיץ לימון דקה לפני ההגשה.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".