הידברות לנוער: ה’ מדבר אלינו?

ניסיתים פעם לדבר עם ה'? ובכן, אני מניח שכן, מאחר שכל תפילה מסידור, ואפילו כל דבר שיהודי אומר מהפה בכוונה לבורא עולם, ה' שומע, על כך הרחבנו בטור קודם.

אבל לא פעם, ואולי כבר שמעתם, אנשים רבים – שומרי מצוות וכאלה שעדיין אינם, אומרים וטוענים, "אנחנו מדברים עם ה' אבל הוא לא עונה לנו, יש פעמים שקורה משהו, אבל הוא לא עונה לי".
נשמע מוכר? חשבתם פעם למה ה' "לא עונה לנו"? האם באמת ה' לא רוצה לדבר איתנו? הרי לה' יתברך יש אהבה כל כך גדולה אלינו, והיא ניתנת לנו כל שניה!

למעשה, כל מי שאומר שה' לא מדבר איתנו, טועה בגדול.

נמחיש זאת כך: פעם אחת יצא לי לדבר עם בחור בתהליך של חזרה תשובה, ומשום מה, הוא לא כל כך הבין מה ה' מאותת לו, וסיפר לי כך: פעם אחת, קצת לפני שהתחזקתי, שחקתי כדורגל עם חברים, ובדרך מסוימת הצלחתי לחטוף את הכדור בצורה שהיא לא הכי יפה והוגנת מחבר הקבוצה שלי. לאחר המשחק הוא בא ודיבר איתי על כך שהוא הרגיש שרימתי אותו במהלך המשחק בתור חבר קבוצה, והוא מבקש שאודה באמת, מאחר שהגול היה אמור להיות שלו. זכיתי לתהילה, וכנראה שאז עדיין לא בדיוק עניין אותי זה שהפסיד את הכדור ולא ממש היה אכפת לי, ככה שהתנצלות לא באה בחשבון. לאחר כמה זמן, כשיצאתי מהבית לזרוק זבל, הייתי יחף, ופתאום דרכתי עם הרגל שלי על פחית – לא פחית עגולה, פחית מקובצצ'ת ודחוסה, ואם זה לא מספיק – אז בדיוק על אחד החודים המחודדים יותר שלה. כאב זו לא מילה, אפילו הרגשתי שזה נכנס לתוך הרגל שלי, שלא נדבר על זה שהייתי מרותק המון הזמן למיטה. את המקרה עם חבר שלי שכחתי, ולא הבנתי מה ה' רוצה ממני... למה זה מגיע לי עכשיו?".

למי שלא שם לב, ה' דיבר איתו בדיוק מהמקום האישי שלו, מהאגו שנבע מבעיטת כדורגל באמצעות הרגל, אבל הוא לגמרי פיספס את מה שה' ניסה לסמן לו. כשדברנו, הצלחנו להבין בדיוק מה ה' אמר לו: השתמשת ברגל שלך על מנת להשיג תהילה בדרך לא נכונה, או במילים פשוטות יותר, ה' סימן לך דרך הרגל, שהרגל מסמנת את הדרך שבה האדם הולך גם מבחינה פיזית, באופן ההליכה, וגם מבחינה רוחנית, כפי שנאמר: "בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו" (מסכת מכות, דף י' עמוד ב'). וכך ה' אמר לו: "בן יקר, תשים לב לאן אתה הולך ועל מי אתה דורך, ולא רק על חבר שלך,אלא על עצמך ממש". מסתבר שתהילה שלא שייכת לך עדיף להשאיר בצד.

אבל למה ה' לא אומר לנו פשוט וקל מה הבעיה, ואנחנו נפתור אותה?!
התשובה היא שדיבור הוא למוגבלים. לא שאנחנו מוגבלים מבחינת חולי, חלילה, אלא שנבראים הם מוגבלים מבחינת העברת מסרים, לכן שיחה ודיבור הם האמצעי העיקרי של תקשורת בין בני אדם. הקול, ככלי תקשורת, מוגבל לחלוטין, עד שלפעמים גם כשאנחנו מדברים ורוצים להביע את רגשותנו במילים ובשיר – אנחנו לא מצליחים להעביר מסר מלא עם כל הרגש שיש בתוכנו, כדי שמי שמולנו יוכל להבין ממש את מה שאנחנו רוצים להעביר לו.

לעומת זאת, ה', שהוא מלך העולם, ומלא כל הארץ כבודו, מדבר אלינו היישר מהעולם בו אנו חיים. כל דבר שנמצא, בין אם זה פירור ובין אם זה הדבר הכי גדול שנוכל לתאר לעצמנו – ה' מדבר איתנו מתוכו ממש. הוא לא צריך להיות מוגבל בגלי קול, כל העולם כולו הוא העברת מסר מאבא שבשמיים באהבה אלינו.

החכמה היא לדעת להבין את המסר שה' נתן לנו, ואת זה כל אחד יכול לעשות עם התבוננות נכונה וגם תמיכה מחבר או רב שקרוב אלינו. הרבה פעמים דברים שנראים לנו כמו דין הם בעצם מלאי חסד ורחמים מה', ואנחנו פשוט מסתכלים עליהם מזווית לא נכונה.

כמובן לא נשכח להודות לה' שעזר לנו להבין את המסר, במילים שלנו, בתפילה אישית מלאה באהבה וברצון טוב.