בעקבות סערת התפילין: 7 עובדות שלא ידעתם על המצווה הקסומה

1. מצוות עשה מן התורה לקשור תפילין על היד ולהניח תפילין על הראש, בכל יום מימות החול. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג. בעבר רווח הנוהג להניח תפילין בכל שעות היום, אך בימינו נהוג להניח תפילין רק במהלך תפילת שחרית. התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש".

2. מניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושתן כל עוד הן מונחות עליו. הקפדה זאת הביאה לנוהג לפיו מתחילים להניח תפילין רק סמוך לגיל בר המצווה, בניגוד למצוות אחרות, להן מחנכים ילדים מגיל צעיר.

3. בתפילין ישנן ארבע פרשיות: "קדש לי" (שמות יג,א-י), "והיה כי יביאך" (שמות יא-טז), "שמע" (דברים ו,ד-ט), "והיה אם שמוע"  (דברים יא,יג-כא).

בכל אחת מארבע הפרשיות הללו מוזכרת מצוות התפילין, וקיבלו חז"ל שהפרשיות הללו הן עצמן הנכתבות ומונחות בתפילין (לבוש). פרט לכך, שתי הפרשיות הראשונות ("קדש", "והיה כי יביאך") עוסקות בקדושת ישראל, ובקבלת עול מלכות שמים בעקבות יציאת מצרים. שתי הפרשיות האחרונות (שמע, והיה אם שמע) עוסקות באהבת ה', ובקבלת עול מלכות שמים מתוך ההבנה שה' הוא אלקינו והוא אחד, ומכוח השגחת ה' על העולם.

4. התורה אומרת שהתפילין מונחות על היד: "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים (שמות יג,ט)". היד מאפיינת את כוחו של האדם. היא העלולה להביא את האדם לתחושת "כוחי ועוצם ידי" ולניתוק מהקב"ה.

התפילין הן אות לתורת ה' הנמצאת בתוכנו. התפילין המונחות על ידנו מזכירות לנו את היד החזקה של הקב"ה. כלומר, פעולות ידינו בכל דור ודור ובכל פעולה ופעולה, באות הן מכוחו של הקב"ה.

התפילין של ראש מבטאות שכל הכוחות הרוחניים שלנו נובעים הם מהקב"ה (עיין עוד בספר החינוך תכא-תכב, ובשו"ע כה,ה).

בתפילין של יד, כל הפרשיות כתובות על קלף אחד. כל פרשייה כתובה בשבע שורות. בתפילין של ראש כל פרשייה כתובה על קלף נפרד, וכל פרשייה מוכנסת בתוך תא נפרד לפי הסדר הבא (משמאל לימין, מכיווּן האדם המניח): "קדש", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמע", "שמע".

5. אמר רבי יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה, ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל. וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: "ארחץ בניקיון כפיי ואסובבה את מזבחך ה'". (מסכת ברכות, יד)

התפילין הן עדות והוכחה לכל הגויים שהשכינה שורה עלינו, והם יראים מאתנו, וכמו שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ודרשו חז"ל (מנחות דף לה): "אלו תפילין שבראש".

6. חז"ל הפליגו בשכרו של המניח תפילין. נאמר במסכת מנחות (דף מד) אמר ריש לקיש: כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר: "ה' עליהם יחיו", ופירש רש"י: "שאותם נושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו". אמר רבא, כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואמר אביי, ערב אני בו שאין אש של גיהנם שולט בו, ואמר רב פפא, ערב אני בו שכל עוונותיו נמחלים". (שימושא רבא). "כל המניח תפילין ומתעטף בציצית, כאילו קיים תרי"ג מצוות" (זוהר דף ע"ז). "רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מובטח לו שלא יחטא, שנאמר (קהלת ד, י"ב): "והחוט המשולש לא במהרה יינתק". (מנחות מג)

7. על פי הכוזרי (מאמר שלישי אות א - ל) התפילין הן אמצעי לחבר את תודעתו של האדם לעניין האלוקי, באשר כתוב בהם, יחוד השם, שכר ועונש, הן זכר ליציאת מצרים, שהיא ראיה שאין לדחותה על התחברות האלוה לנבראים, השגחה עליהם, וידיעה במעשיהם, ולכן יש להניח את התפילין על הראש - שהוא מקום המחשבה והזיכרון, ולהניח תפילין על היד - כנגד הלב שהוא מקור הכוחות.

הרמב"ם (הלכות תפילין, פרק ד') מייחס להנחת תפילין השפעה רבה על התנהגותו של האדם, וכך הוא כותב: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק."

לפי ספר החינוך (מצווה תכא), האדם אף שהוא בעל נפש ושכל, בטבעו באשר הוא בעל גוף נמשך אחרי התאוות והיצרים, והוא צריך תזכורת ושומרים שיעזרו לו לזכור שיש לו נשמה וצלם, והתפילין הקשורות ליד ולראש הן חלק מהתזכורות הללו. תפילין של יד למען נחדל מעושק ידינו, ותפילין של ראש, כדי שלא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו. הכהנים והלויים בשעת עבודתם במקדש היו פטורים מתפילין.

על פי המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק ז', עמ' מז-מח), התפילין הם חפץ קדוש, שמטרתו לגרום לאדם לדבקות עם אלוקים, בזה שהם מונחים כנגד מרכזי החיוניות שלו - המוח והלב, ומזרימים לו אנרגיית חיים, ופועלים על האדם בדומה למקוה טהרה. עוד הוא קושר בין הקדושה לבין היופי, וסובר שלכן נקראו התפילין 'פאר'.