מה אני יודעת על צער?!

מה את יודעת על צער, תשאלו.

מה את יודעת על כאב, תתפלאו.

על אובדן, בכי, שכול ויתמות.

על רווקות, גירושין, עקרות ובדידות.

ילדה קטנה את, לא טעמת את החיים,

עדיין לא מבינה את, שלא תמיד רק טוב ונעים.

אז, דמעות אלו על שום מה?!

ועל מה מספד ומהומה?!

ותסתכלו לי בעיניים, בדמעות ובכאב,

שאלו יהיו הצרות הכי גדולות שיכיר לך הלב.

אבל מבין רסיסי דמעותי המלוחות,

ותחת עפעפי שמבכי נפוחות,

מסתכלת אני עליכם, ואומרת,

וכי יודעים אתם מה אני בליבי נוצרת?!

ובכלל, מה אתם יודעים על צער?

על ניפוץ חלומות וכל השאר?

מה אתם יודעים על כאב חריף ועמוק?

שנובע מפרידה ממה שחשבתי לעתידי ולמתוק?

איך בכל מפגש מחודש בסיפור,

סוחף אותי גל של כאב, אדיר ועכור.

והיום, ששוב נתקלתי בגרורה דוקרת

שהזכירה לי שהדלת עלי נסגרת!

ונכון,

הרב אמר כך, וחיזק, ותדרך,

ומפיו לשמים, ומה' בירך.

והאמונה שבי אומרת שזה רק לטובתי,

ומחכה לי משהו יותר, אחר ואמיתי.

ולא לדאוג ולחפש לי הרים למסכנות,

ולשכוח מהאמת, האושר והכנות.

וקשה ומאד והסירוב ממש פוגע,

וכל מה שחשבתי לעתיד באחת הוא גודע.

ונכון שיש צרות גדולות יותר משלי,

אך הם לא ממעיטות ממה שכואב לי!

ובכל גיל יש הצרות שלו.

ואל תגידו על שלי שהן – לא!

כי זה כואב לי וקשה וגם ככה זה עצוב,

ואני יודעת שעכשיו להשלים עם המציאות, זה חשוב.

אז תעזרו לי, תנו לי קצת כח.

תעזרו לי למצוא בי יכולות ואורך רוח.

תנו לי משפט מנחם כצידה,

תנו לי תפילה אחת כפרידה.

שיהיה לי קל יותר להשלים עם ההווה כמות שהוא,

ולהאמין ולזכור שזה בכל בעצם הוא!

וכאבא קשה לו בטח לראות אותי עצובה ובוכה,

אך למרות הכל ובגלל, הוא לא משנה, כדי שאהיה שמחה!

ואת העתיד והפריחה שלי הוא שומר ונותן טיפין טיפין.

כמה שטוב לי עכשיו, רק צריך להאמין ולהמתין!

ומתפללת אני שביום מן הימים עוד אבין ואראה,

איך הכל היה שווה! איך הכל הוא רואה!

ובעצם כל השחור והאובדן,

היו לטובתי, מלמעלה מכוון!