פרשת בהעלתך: עם ישראל חי וקיים

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (ח', ב').

אומות העולם רוצות לכבות את אור התורה הקדושה מעם ישראל, אך לא יעלה בידם. נשמות ישראל ימשיכו להאיר ולהתקדש – "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ובאיזה אור? באור של התורה הקדושה! "כי נר מצוה, ותורה - אור" (משלי ו', כ"ג).

האור של לימוד התורה לא ייכבה לעולם! וזהו סוד הקיום של עם ישראל.

בספר "ויוסף אברהם" מובא: לפני כמאתיים שנה נשאל אחד מגדולי הפילוסופים הגויים, עמנואל קאנט: "אתה מאמין באלוקים?".

- "כן".

- "האם אתה יכול להוכיח את קיומו של בורא לעולם, המנהל את עולמו?".

אמר להם: "יש הוכחה ברורה לכך: קיומו של העם היהודי. אין בהיסטוריה עם נרדף כמו עם ישראל. ואם אחרי כל הרדיפות והעינויים עם ישראל חי וקיים – זו הוכחה ברורה לקיומו של בורא עולם. הדבר יכול היה להתרחש רק בעזרתו ובהשגחתו האלוקית".

בכל דור ודור ניתכות על עם ישראל גזירות קשות: שמד, טבח, גירוש, עינויים, עלילות דם, מסעי צלב, שריפת כתבי קודש. כמה התנכלויות מתנכלות האומות כדי לנתק את עם ישראל מאלוקיו ומתורתו, כמה גזירות גזרו כדי להביא את היהודים להמיר את דתם. אלפים ורבבות נטבחו ועלו על המוקד על קדושת ה', מסרו את נפשם על מזבח האמונה, עמדו כצור חלמיש ונשארו נאמנים לה' ולתורתו.

ועם כל זאת, ודווקא בשל כך, עם ישראל חי וקיים!

"לא מאסתים ולא געלתים לכלותם"

היכן הם כל העמים הקדמונים? עמון, מואב, כנען, אשור, בבל, פרס, יוון רומי – מה נשאר מהם? כלום! כל האומות מימי קדם נעלמו בתהומות הנשייה. אימפריות עתיקות ששלטו בעולם ביד רמה, לא נשאר מהן זכר, מלבד כמה ממצאים ארכיאולוגיים... גם אם יש להם איזו מדינה, אין זכר לשליטה העצומה שהיתה להם בימי קדם. הם שלטו לא רק מבחינה מדינית ופוליטית, אלא גם מבחינה כלכלית ותרבותית, השפה שלהם שלטה בעולם. ומה נשאר מכל זה? כלום!

האומה הגדולה בימינו – אמריקה, היא בסך הכל אוסף של כמה שבטים פרימיטיביים שהתיישבו שם לפני כמה מאות שנים. אנגליה ותרבותה – פחות מאלף שנים.

לעומת זאת, עם ישראל הוא בן אלפי שנים. הקב"ה בחר בנו להיות לו עם סגולה מכל העמים. זכינו לקבל את התורה בהר סיני ולשמוע את קול ה' מדבר מתוך ההר. מאז, עם ישראל עבר נדודים וגלויות. הוא נשלט בידי אומות גדולות ואכזריות, ולמרות כל הגזירות – שרד, ויחד איתו שרדו גם צביונו, תרבותו ושפתו. עד היום אנו ממשיכים להתפלל ולדבר באותה שפה של התורה הקדושה.

אי אפשר להכחיד את עם ישראל, אי אפשר לכופף אותו! הקב"ה מבטיח לנו (ויקרא כ"ו, מ"ד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם".

לפני כמה עשרות שנים דורות קם בגרמניה הצורר הארור ימח שמו, והכריז על "פתרון סופי" לעם היהודי. הנאצים ימח שמם חוללו שמות בעם ישראל. הם הוציאו לפועל, בצורה שיטתית ומסודרת, את התוכנית של "הפתרון הסופי". מיליוני יהודים נשלחו למחנות ריכוז, למחנות עבודה, ומשם למשרפות. השואה הנוראה השמידה ששה מיליונים מעם ישראל, ביניהם רבנים, גדולי תורה וענקי רוח, תלמידי חכמים, בחורי ישיבות ומאות אלפי תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא. עולם התורה באירופה חרב עד היסוד.

אבל הצוררים הארורים לא השיגו את מבוקשם. עם ישראל חי וקיים! הרי הקב"ה הבטיח "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם".

עם ישראל התנער מעפר וקם מתוך ההפיכה. הוא כונן מחדש את עולם התורה והעמיד דור חדש ומופלא של לומדי תורה, השוקדים על התורה ועל העבודה.

כך התקיים בנו "בהעלותך את הנרות – יאירו שבעת הנרות". 

אין ישראל נגאלים אלא בתשובה

אמנם, במקביל, בגלל נסיבות התקופה, חל אצל חלקים בעם ישראל ריחוק מתורת ה'. לפני מאתיים שנה החלו לנשוב רוחות ההשכלה, והחדירו לתוככי עם ישראל רוחות זרות וערכים פסולים אשר לא שערום אבותינו.

ראשי המדינה היו שייכים לקבוצה שהשילה מעליה את הטלית והתפילין של בית אבא. הם רצו להקים דור חדש של חלוצים, בלי אלוקים, בלי תורה ומצוות, היוֹ לא תהיה.

לאחר קום המדינה החלו עליות המוניות לארץ ישראל, ממזרח וממערב. במקום לבסס את השלטון בארץ על היסודות היהודיים ברוח ישראל סבא, אימצו ראשי השלטון את הערכים הזרים של תרבות העולם. הדבר חולל שמות מבחינה רוחנית. קם בארץ דור שלם שאינו יודע מה זה "שמע ישראל". דור האבות שרצה להקים דור של אפיקורסים, הקים דור של עמי ארצות, תינוקות שנשבו.

ואז החלה תופעה חדשה ומופלאה של "בהעלותך את הנרות" – עולם התשובה!

עם ישראל חוזר למקורות. בנים אובדים חוזרים לחיק האמונה, שבים אל התורה הקדושה. מאות אלפים נוטשים את אורח חייהם הקודם ובוחרים בחיי תורה ומצוות, עוזבים את הבלי העולם הזה ומקדישים את כל עתותיהם לעבודת ה'. מקימים בתים של תורה ומגדלים בנים ובני בנים המאירים את העולם באור של תורה ויראת שמים.

אי אפשר שלא להתפעם מהתופעה המופלאה הזו, אי אפשר שלא להשתאות מהצימאון האדיר לשמוע את דבר ה'. לנגד עינינו מתגשם חזון הנביאים (עמוס ח', י"א): "הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'".

אין ספק שזהו אחד מסממני הגאולה של אחרית הימים. אומרת התורה: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו". ואמרו חז"ל כי אין ישראל נגאלים אלא בתשובה – "כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים"  (סנהדרין צ"ז ע"ב).

וכל זה מהווה עוד ביטוי מופלא של "בהעלותך את הנרות".

"ולא נכשל לעולם ועד"

בורא עולם שומר ומשגיח עלינו באהבה וברחמים, דואג לנו כאב רחום וחנון. בספר "שאל אביך ויגדך" מובא סיפור מופלא על דרכי ההשגחה, כיצד בורא עולם מושיט את ידו לעוזרנו, לבלתי ידח ממנו נדח.

היה אברך תלמיד חכם שעסק בחקר ובההדרת כתבי יד של גדולי ישראל בדורות עברו. לשם כך היה מרבה לפקוד את הספרייה של האוניברסיטה העברית. היה יושב באולם העיון של הספרייה במשך שעות, ומעיין בספרים ובכתבי יד עתיקים.

במהלך שהותו בספריה היה אוכל את הכריך שהביא איתו מהבית. פעם, לאחר שסיים את האכילה, נטל מים אחרונים והחל לברך ברכת המזון, כהרגלו. הוא בירך את הברכה בקול ובכוונה, הטעים כל מילה. כשהגיע לחתימת ברכת "רחם נא", אמר: "שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד", והמשיך "ובנה ירושלים", עד שסיים את ברכת המזון והתכונן לשוב ללימודו ולמחקרו.

אלא שאז פנתה אליו הספרנית, אשה רחוקה מתורה ומצוות, ואמרה לו: "שמעתי אותך מברך את ברכת המזון ואומר 'שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד'. לפי הידוע לי, הנוסח הוא 'שלא נבוש ולא נכלם', בלי התוספת 'ולא נכשל'. כך הנוסח בכל הסידורים שבספריה. אמור לי, מה מקורו של הנוסח שלך?".

השיב לה: "אינני יודע, כך שגור על לשוני מבית אבא וכך אני נוהג לומר".

פתחו סידורים שונים, ואכן בכולם היה הנוסח כדברי הספרנית, בלי התוספת "ולא נכשל". הבטיח לה לברר את מקור הנוסח שלו. חיפש וחיפש, עד שמצא סידור ובו הנוסח המלא, הכולל את תיבות "ולא נכשל". מה עשה? צילם את דף הסידור, הקיף בעיגול בעט אדום את המילים "ולא נכשל" ושְלחו אל אותה ספרנית בספריה.

לאחר כמה חודשים הוא קיבל הזמנה לחתונה. הוא לא הכיר את שמות המחותנים. אבל כיון שקיבל הזמנה, בא לאולם לאחל מזל טוב למזמין האלמוני... ואז התברר לו שהכלה היא אותה ספרנית מהספריה, זו שהעירה לו על נוסח ברכת המזון שלו.

מה הביא אותה להזמין אותו לחתונתה?

היא סיפרה לו שנולדה במשפחה דתית. היא הכירה את נוסח ברכת המזון מבית אביה. לימים התרחקה מהדת. במקום עבודתה היא הכירה ערבי משכיל, נוצר ביניהם קשר, עד שיום אחד הוא הציע לה נישואין, ה' ירחם.

"באותו יום", סיפרה האשה, "קיבלתי את מכתבך, ובו צילום הדף מתוך הסידור. מן הדף הזדקרו לנגד עיניי שתי מילים מוקפות בעט אדום – 'ולא ניכשל'. הדבר טלטל אותי. הרגשתי שמן השמים שלחו לי תמרור אזהרה, שלא אכשל במעשה שאני עומדת לעשות. בו במקום קיבלתי החלטה להיענות בשלילה לבחור הערבי ולבטל את הקשר עמו".

מאז החלה בתהליך של התקרבות לדת. בסופו של התהליך היא חזרה בתשובה, הכירה בחור דתי ונישאה לו. היא, כמובן, לא שכחה להזמין אותו תלמיד חכם, אשר מן השמים גלגלו על ידו את הזכות להציל נשמה יהודית תועה, יחד עם כל הנשמות שיצאו ממנה.

מתוך הספר החדש – "משכני אחריך", שיוצא לאור בימים אלה. לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן