מיהם האנשים שאדם דתי מוציא מהם את הטירוף במלוא עוזו?

הסערה הגדולה שחולל הסרטון שהופץ בתחילת השבוע שעבר, בו נראית אשה מבזה פומבית זוג יהודים שביקשו להניח תפילין בנתב"ג, ממאנת לרדת מסדר היום. הנה תזכורת קצרה לדברים שפרסם יהודי העונה לשם גד קאופמן: 'אירוע מדהים אירע הבוקר בשדה, כאשר נשאלתי בנימוס על ידי איש חב"ד אם אני מעונין להניח תפילין?! השבתי בחיוב. או אז קפצה אשה עם מבט מוטרף והחלה לגדף, להציק ולהפריע!! ממש מביש שלהיות יהודי בארץ זה להיות נרדף על ידי הבוהמה השמאלנית, אם הייתי מוסלמי או נוצרי זה היה לגביה יותר לגיטימי'.

סוף ציטוט.

יתכן שמן הראוי היה שמקרה מביש ומצער זה, יעבור ליד תנוכי אזנינו ויתנדף כלעומת שבא. ככלות הכל, יאמרו המצקצקים, נראה שמדובר באשה לא הכי שפויה, אכולת שנאה עצמית. מה גם שמדובר במקרה קיצון והיא איננה מייצגת איש. מה לעשות, צר לי לחלוק, האשה נשמעת מדי מפוקסת, ותוך כדי גיחוכים קולניים, היא השמיעה טיעונים המלמדים על הבנה רבה בנושאי התנהלות ונימוסים במרחב הציבורי. יום אחר כך גם התבררה זהותה של המוחה, היא פרופ' לחינוך ותרבות(!), שאף חיברה ספר שעוסק בנושא: "חינוך בחברה רבת תרבויות: פלורליזם ונקודות מפגש בין שסעים תרבותיים"...נו, אפשר אחרת?!

ובאשר לטענה השנייה, שהיא לא מייצגת. לו יהי כדבריכם שמדובר בעשב שוטה, אבל העשב הזה כבר לא לבד. ניתן למנות רק מהתקופה האחרונה כמה מקרים מבישים שכאלה, אשר די בהם כדי להוכיח שאנו נצבים מול ערוגת עשבים רעים ומרים. להלן דוגמאות – רובן, אגב, מהערוץ הממלכתי הממומן מכספי הציבור: מחאה קולנית באמנים מהציבור הכללי ש"העזו" להשמיע בהופעה בפני ילדים את פסוקי הנצח שלנו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" "ואהבת לרעך כמוך", עבור דרך זלזול חסר טעם בתפילין בתוכנית היתולית העונה לשם (דרך) ארץ 'נעדרת'. וכלה באירוע המביש האחרון, בו הוצגה לילדים במסגרת חידון בסגנון: מצא את ההבדלים, תמונת מרן הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א בלבושו המסורתי, מול להבדיל אלף אלפי הבדלות - הצורר האיראני חסאן רוחאני.

דומה שבזה שברה התקשורת את שיא השיאים של החוצפה והעזות של עצמה, לעורר צל צילה של השוואה בין דמות שמהווה שכל כולה אהבת ישראל ו"חוסן רוחני" לאומה כולה - לדמותו של שונא ישראל חסאן רוחאני, שם רשעים ירקב. והילדים חסרי הישע, שלדאבון הלב טרם זכו ואינם צופים בשיעורי הלוויין של הראש"ל, ואינם מלומדי משנתו ההלכתית הבהירה ב"ילקוט יוסף", אכן התבלבלו כהוגן, וכדי בזיון וקצף.

המגיש אמיר איבגי, שייאמר לשבחו ולזכותו, שהינו יהודי בעל לב חם ליהדות, ומהקולות הבודדים והשפויים בתקשורת הכללית שראו לנכון למחות נמרצות על העניין, כמו גם על עניינים אחרים הנוגעים לציפור נפשנו. פנה לבקש הבהרות מהתאגיד על ההשוואה המקוממת הנ"ל, ונענה בשפה רפה ובחצי פה שמדובר בסך הכל בהומור... בקיצור, הם אפילו לא ראו סיבה להתנצל.

וברוח זו, המריעה בחצוצרות פסטיבל ה"הדתה" המדומה, ניתן לומר שבמקרה האחרון זו תגובה סבירה "יחסית" של אשה מפוחדת עד עמקי נשמתה מ"אסון" ההדתה העשוי להתרגש עליה.

אחר כך היא ניסתה להקהות את מופע האימים שהעניקה לעיני המצלמות, וסיפרה שהם הניחו תפילין 'מעל לראשה', דבר שהוכחש נמרצות, וגם הסרטונים מוכיחים שלא כדבריה. בכלל, לאור העובדה שהיא מציעה להם ברוב אדיבות ללכת לקצה השני של הטרמינל, באמת שכל הכבוד לה. מסתבר שמבחינתה כל הרדיוס וכל המרחב שלה, ימה וקדמה צפונה ונגבה, נחשב כ"על ראשה". עוד הגיבה האומללה שהיא בכלל הקרבן ונעשה לה שיימינג, כי מישהו אמר לידה משהו על היטלר ועל השואה. דברים שהוכחשו אף הם נמרצות על ידי כל המעורבים בדבר. וגם כאן, הגיחוך וקולות הצחוק המתהולל שלה כמעט לכל אורך המקרה, מגלים כמעט למעלה מכל ספק שאיש לא דיבר איתה ולא רמז לה על דברים בכיוון. בוודאי לא שני הצדיקים עליהם יצא קצפה. אחרת היינו אמורים לראות ולשמוע זעזוע או פגיעה המתאימים לאדם ששמע דברים קשים מסוג זה. או למצער לשמוע תגובה קונקרטית במהלך המתקפה למה שלדבריה הוטח כנגדה.

לא נתפלא אם יתברר, שהחבדניק החביב והעדין, כמו רבים כמוהו בציבור החרדי, הינו צאצא ישיר לניצולי שואה. ואין דבר יותר מופרך מלהעלות על הדעת שהוא חלילה ישתמש בטרמינולוגיה מחפירה שכזו. ובשאלה למי הייתי מאמין יותר האם לזו המגדפת וחסרת התרבות, או למותקף שלכל אורך הסיטואציה הלא נורמאלית הזו לא יוצא מכליו ומשדר קור רוח סבלנות אין קץ. אני בוחר להאמין לגרסתו. נקודה. אז איך נאמר בעדינות, גם להשתולל, וגם לשקר, כיצד לא חשבה הפרופ' שגם אמת היא סוג של אופציה?!

וכל אדם מן הישוב תמה: להיכן נעלמה לה הליברליות? כיצד אנשים בעלי מנת משכל גבוהה מסוגה, המתייחסים בסובלנות יתרה ומוזרה לתופעות הכי הזויות ומופרעות בחברה הישראלית, מאבדים את הצפון כשמדובר באדם המבקש לקיים מצות דתו-דתם. היכן החופש האלמנטרי בו הם דוגלים כל העת המאפשר לאדם לנהוג כפי מצפונו והבנתו. למה זה באמת "מפריע לה", כדבריה, שיהודי מקיים מצווה כה שקטה כהנחת תפילין (אני מאמין שאפילו את קופסאות הפלסטיק הוא סגר בלאט...). צודק גדי שלו היה נוהג כמוסלמי או נוצרי לא היה הדבר מפריע לה. אבל מדוע?!

וכאילו כדי להגביר את ההזיה מתיאטרון האבסורד אותו סיפקה לנו המלומדת, מסתבר שבעלה, ("אישה" במפיק ה"א - כלשונם של נאורים) הוא פרופ' יורם פרי, מי ששימש בעבר כנשיא הקרן החדשה לישראל...

ועכשיו, תעשו פרצוף של מופתעים.

ובכן, לפי נתוני אתר 'מידה' הקרן החדשה לישראל תומכת נלהבת ב'נשות הכותל'. כן, הנשים התמהוניות הללו המניחות תפילין להכעיס בכותל המערבי המקודש. הן הרי לא מסתפקות במתחם הריק מ'חוץ למחנה' שהקצו עבורן, אלא מתעקשות להיכנס דווקא למתחם הרגיל, רק כדי להציק ולהתגרות ברבבות יהודים דתיים ושאינם, גברים ונשים, הרואים בצדק בהתנהגותן התגרות ופרובוקציה לשמה.

נכון, נהיה הגונים ונציין שכבר שנים הוא לא מכהן כנשיא, אבל לא נהיה בגדר חושדים בכשרים אם נניח בהסתברות גבוהה שמן הסתם בהחלט בסדר מבחינתם לתמוך בזיוף המחפיר והבלתי טבעי הזה בשם הקדמה והסובלנות, הגם שהוא מהוה הפרעה אמיתית לסדר הציבורי ולמנהגי ישראל הקדושים ובמקום קדוש. ובאותה נשימה, לרדוף עד צוואר יהודי אותנטי שכל 'חטאו' מסתכם בכך שביקש למלא את זכותו היהודית להניח תפילין בינו לבין עצמו ולבין קונו.

ושומה עלינו לנסות לברר מעט לעומק מה הם שרשי השנאה הלזו שמולידה ומצמיחה פירות ביאושים שכאלה.

כדי להבין מה בדיוק הציק לאשה הנאורה. נעניק לה את רשות הדיבור, רשות הצעקה, ליתר דיוק. להלן תמליל מדבריה. לא נגענו.

"יש לך את כל המקום הזה, למה דווקא פה?! יש כאן בני אדם, ציבור, לא רוצים להיות חלק ממך...לא רוצים להיות חלק ממך".

והמשפט הזה הסביר כמעט הכל: "לא רוצים להיות חלק ממך!".

היא חשה מאוימת, כשיהודי מניח תפילין לידה זה הופך אותה בעל כרחה שלא בטובתה ל'חלק ממנו'.

וההסבר, יש לומר, פשוט למדי, והוא קשור למה שמתחולל בעמקי הנפש הישראלית. רוח קדושה מנשבת בליבו של כל אשר בשם ישראל יכונה, וניצוץ קדוש בוער בליבו, כמה שיתרחק וישיל מעליו כל סממן יהודי, רוח זו יומם ולילה לא נותנת לו מנוח, מנקרת היא כל יום ויום בליבו ואומרת לו: 'לא זו הדרך ולא זו העיר! חזור הביתה! חזור לעצמך! חזור למקורותיך!' זו הבת קול שיוצאת בכל יום ויום מהר חורב וזועקת 'שובו בנים שובבים!'.

וזו הסיבה שרבים מאחינו היקרים, גם אותם הרחוקים לכאורה (בדגש על: לכאורה) בינתיים, משמירת תורה ומצוות באופן מלא, התקוממו מול המחזה. היו שהגדילו עשות הניחו תפילין ופרסמו את תמונתם ברבים לאות מחאה. חלקם הרי גם כך מניח תפילין יום יום בפועל. מי כעמך ישראל. וגם מי שעדיין לא, לכולם יש ניצוץ קדוש. וכולם רוצים להבטיח לעצמם שלפחות בסביבתם הקרובה יהיה מישהו, רצוי אפילו כמה שיותר כאלו, שישמשו להם מעין מצפן שיזכיר להם לאן לחזור. שיזכיר להם את מורשת האבא ומורשת הסבא (וזו הסיבה אגב לאמירות המקובלות: סבא שלי היה רב, וכיום בדורנו ברוך השם כבר נשמעות אמירות מעט שונות, ובעיניים הרבה יותר  בורקות: הבת או הבן שלי חזרו בתשובה, הנכד שלי כבר רב, הכל כדי להרגיש ולהישאר שייכים!). גם אם הם עדיין טרם זכו לקיים - הם שמחים ומעוניינים שאחרים בסביבתם כן יקיימו, וישמשו עוגן וחיבור המזכיר להם את מורשתם. ויש באמת שהרוח אט אט גוברת, והניצוץ מתלהט, ובסופו של תהליך שבים גם הם בתשובה שלימה.

לעומתם, יש קומץ חלשי אופי, מקצה המחנה, שאינם רוצים להתמודד עם הרוח הזו, שאינם מסוגלים להכיל אותה, אז הם פשוט נלחמים בה, ועושים הכל על מנת לפזר אותה ולפוגג אותה.

לא זה המשתחווה על אפיו ארצה טורד את מנוחתם, ולא זה המגפף את גילוליו מוציא אותם מדעתם, לעומת זאת, אדם שומר תורה ומצוות - השייכות בבסיסן אף להם - מוציא מהם את הטירוף במלוא עוזו. התנהגותו בעיניהם מהווה קריאת תיגר המערערת על עצם קיומם, על עצם הווייתם. כשיהודי מניח תפילין - הוא הופך אותם בעל כרחם ל'חלק מהם', כלשונה, וזה מציק ומכאיב. וגם מחייב. תעשה טובה, הם צועקים בחירוק שיניים, רק לא לידי! אל תזכיר לי מה הייתי אמור להיות, מה הייתי אמור לעשות. אל תציב בפניי מראה. כי עצם נוכחותך כאן, באייר פורט המודרני ב-2018 עם אותן תפילין בנות אלפי שנה, מעיקה עלי, מאיימת על שיירי השיריים של בטחוני העצמי ב'צדקת' הדרך.

לכן הם צועקים, לכן הם מתלוצצים, 'זה דרכם כסל למו' - חלב מונח להם על כסלם (של רשעים)' (שבת לא, א). החלב מסייע להחליק כל תוכחה כמגן משוח בשמן. והיא הליצנות אחת הדוחה מאה תוכחות. המגחיכה והמזלזלת בכל הקדוש והיקר, ובמי שעדיין מחזיק בו. בבחינת "מואס באחרים העושים". ובכך ממציאים הם למצפון המעיק מעט מרגוע מדומה.

רבותינו בתלמוד (מסכת פסחים דף מט ע"ב), כתבו דבר נוקב מאוד 'גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין העכו"ם לישראל וכו''. עם הארץ בהגדרתו ההלכתית איננו תינוק שנשבה, או אחד שתאוות לבו גרמו לו לסור מהדרך. מדובר באדם שבוחר די מרצון ולעיתים גם על מנת להכעיס לנטוש את דרך אבותיו (ראו הגדרתו במסכת סוטה כב ע"א בתוספות בגיטין דף סא ע"א ד"ה איזהו עם הארץ). ועדיין באמת מפליא, מדוע יהודי שחטא והתרחק, ישנא את אחיו יותר ממה שהגוי שונא יהודי? והתשובה: נכון, 'הלכה היא עשיו שונא ליעקב' - גוי מקנא ושונא, אך זו שנאה בלי הרבה טעם. שכן בסתר לבבו גם הוא מבין  את הפער, את ההבדל התהומי בינו לבין היהודי הערכי, הוא איננו רואה תחרות של ממש בינו לבינו. היהודי לא משמש לו מראה מטרידה ומודל ראוי לחיקוי.

לעומתו, עם הארץ שיהודי הינו, אך, בשונה מתינוק שנשבה, מתוך בחירה ובזדון סר מדרך התורה והמצוות, הוא רואה ביהודי השומר תורה ומצוות וכל שכן תלמיד חכם השוקד על התורה סדין אדום, דמות שבהתנהגותה משמשת כתוכחה נוקבת: ראה איזו דרך נטשת ואיזו דרך עזבת. התלמיד חכם ושומר המצוות מזכירים לו בעצם הווייתו מהי צורת יהודי, מהי צורת עובד השם. וזה עושה לו רע מאוד. הרי נוח לו לרמות את עצמו בתירוצים שקשה, שאי אפשר, שלא מתאים חלילה לדור. ובא זה וחי לו חיי תורה מלאים, והכי אוכל את הלב, שהוא עוד מאושר... זה מביא לקנאה ולשנאה גדולה יותר.

וכאן אולי טמון השורש, הם פשוט מפחדים, מפחדים מהצל של עצמם, הם מתחלחלים מול תופעות שמאתגרות אותם, מול מראות שהם מעדיפים היו לשכוח ולהדחיק עמוק-עמוק בשולי התודעה.

ואליהם ייאמר: אחים יקרים, אחיות יקרות! אם לא תתעשתו, אם לא תעשו צעד מבורך בכיוון הנכון, נכונו לכם עוד הרבה סיבות בהחלט לפחד... אתם הופכים, ובצדק, למיעוט שולי ומתגונן, מול רבים מעמי הארץ המתייהדים, מול הרוב ההולך ומתהווה השב למורשת אבותיו, הדבק בתורה ובמצוות כי לבו בוער באש תמיד, אש שלהבתיה, אשר מים רבים לא יכלו ולא יוכלו לכבותה: "כי לא תשכח מפי זרעו".