עמידת ראש במשך מספר חודשים? 5 נקודות למחשבה

עמידת ראש

כל אדם שינסה לעמוד על ראשו ולהישאר הפוך לזמן ממושך, עלול לגרום לעצמו נזק רב ולפעמים בלתי הפיך. כמה שעות – נניח שעוד אפשרי וטוב, אבל מה תאמרו אם אגיד לכם שיש יצור אנושי שיכול לעשות זאת, ואף בהנאה, לא רק כמה שעות אלא כמה חודשים?

עובר ברחם אמו!

רוב העוברים מתמקמים במהלך השליש האחרון של ההיריון עם הראש כלפי מטה. המצב השכיח ביותר בעת לידה הוא, כשראשו של העובר מופנה אל עבר פתח תעלת הלידה, כלומר כאילו הוא עומד עמידת ראש בתוך הרחם.

אם כן, האם שאלתם את עצמכם, כיצד מתאפשר לעובר ברחם אמו להישאר במשך מספר שבועות עם הראש כלפי מטה?

בגופנו ישנם מנגנונים מיוחדים לוויסות לחץ הדם, שנועדו להתמודד עם המצב המקובל יותר, שבו אנו שוכבים, כדי שהדם לא יתרכז בצד שבו אנו שוכבים. מדובר במנגנון מופלא ופשוט של שסתומים חד-כיווניים, אשר אינם מאפשרים לדם לזרום לכיוון הראש, כשהראש כלפי מטה. שסתומים אלה פועלים אף ברחם אמנו.

בנוסף, גופו של העובר קטן. כל הנזקים שעלולים להיגרם מעליית הלחץ במח נובעים, בין השאר, מהפרשי הגובה בין הראש לרגליים (לכן הג'ירפה הייתה אמורה להיות בסיכון רב, אך בורא עולם בחכמתו ובטובו צייד את גופה במערכת שסתומים אשר מווסתים את לחץ הדם שלה). כשההפרש הזה קטן, כמו במקרה של העובר, גם עליית הלחץ קטנה.

ואני שואל: איך העובר ברחם אמו "יודע" להתהפך על ראשו, בדיוק בתנוחה המובילה אותו לקראת המעבר בתעלת הלידה, לתנוחה האופטימאלית ללידה קלה יותר? מי נותן לו את ההוראה לעשות זאת?

"מי בא לאבא?"

אם נתבונן, ניתן ללמוד מוסר והנהגה נכונה בעבודת ה' לא רק מרבנים גדולים אלא אף מתינוקות!

בשבת התארחנו אצל אמי. בליל שבת אחי ואני חזרנו מבית הכנסת ונכנסנו הביתה. בתי בת ה-9 חודשים ראתה אותנו נכנסים והחלה לזחול במהירות לקראתנו. התרגשתי מאד לראות אותה שמחה לקראתי, אך לפתע חלה תפנית בעלילה: היא זחלה במהירות לכיוון אחי הקטן והושיטה לו את ידיה הקטנות, שירים אותה! אחחח... לא נעים!

רגע, למה היא לא רצה אלי? אני אבא שלה! בכל לילה אני קם מספר פעמים עבורה! אני מאכיל אותה, משחק איתה, מטייל איתה, קונה לה מטרנה, טיטולים, בגדים ועוד ועוד, ובסוף היא זוחלת לקראת אחי?! אמנם גם אחי מעניק לה חום ואהבה רבה, אבל מה איתי? איזו אכזבה...

חברים, מהסיפור המשעשע הזה הבנתי כמה מוסר השכל אפשר ללמוד על עבודת ה' של כל אחד מאיתנו. הכיצד?

בורא העולם, אבא שבשמיים, מעניק לנו בכל רגע כל כך הרבה: עיניים לראות, לב פועם ורגליים ללכת, מספק לנו פרנסה, נותן לנו אישה וילדים, קורת גג ועוד ועוד, ובמקום לפנות אליו כל יום, לחפש את קרבתו ולהגיד לו תודה, אנו "שוכחים" אותו, ומעדיפים להודות לבוס שנתן לנו קידום משמעותי בעבודה, לרופא העיניים שנתן לנו תרופה לדלקת, למיילדת בבית החולים שיילדה לנו את התינוק, לקבלן ששיפץ לנו את הבית.

כשאנו מתנהגים כך, כיצד לדעתכם בורא עולם "מרגיש" כלפינו? אין ספק "שכואב" לבורא עולם שהבנים שלו, למרות כל הטוב שהוא מעניק להם, שוכחים ממנו ומעדיפים "לזחול במהירות למישהו אחר", כשהוא נמצא פה לידנו ומושיט לנו את ידו...

אמנם חשוב להכיר תודה ולהודות לכולם, אך יחד עם זאת אסור לנו לשכוח את מי שבאמת "מושך בחוטים" – בורא העולם, אבא שלנו בשמיים, מקור השפע והברכה!

יהי רצון שנזכור את בורא עולם בכל מעשינו, שנזכה להודות לו על החיים המופלאים שנתן לנו, ושנחפש את קרבתו תמיד. אמן!

לישון עם עין אחת פקוחה

כל היונקים בעולם חייבים לישון.

רגע, הדולפינים הם יונקים ימיים (ולא דגים), ונשימתם אינה פעולה אוטומטית כמו אצל יונקים אחרים. מאחר שאינם יכולים לנשום מתחת לפני המים, עליהם לעלות כל כמה דקות אל פני המים ולנשום.

מאחר והנשימה נמשכת גם בשעת השינה, השינה עבור הדולפינים עלולה להיות מסוכנת ביותר. אם כך, איך הם ישנים במים בלי לטבוע למוות?

כדי לפתור בעיה זו, צייד הבורא את הדולפינים במערכת מוחית מופלאה ובמנגנוני שינה ייחודיים, המאפשרים לדולפין לישון במים בלי לטבוע. שימו לב:

המוח של כל היונקים מחולק לשני חלקים. חלק ימין וחלק שמאל. הדולפין ישן רק עם חצי מוח, בזמן שהחצי השני נשאר ברמה נמוכה של ערות. החצי  שעומד על המשמר "מזכיר" לדולפין לעלות כל כמה דקות לפני המים ולנשום. מלבד זאת, חצי המוח הער שומר מפני טורפים: הדולפין ישן עם עין אחת עצומה ועין אחת פקוחה. לאחר זמן מה מחליפים צידי המוח תפקידים: החצי שנשאר ער הולך לישון, והחצי השני מתעורר.

מערכת מופלאה זו, מעידה בבירור על בורא כל-יכול, שצייד את הדולפין בכל הדרוש לו על מנת להתקיים...

כמה השתדלות?

רבים עומדים נבוכים מול השאלה: כמה השתדלות עלי לעשות כדי לזכות בזיווג הגון? מהו האיזון הנכון עבורי בין האמונה בה' לבדו, שישלח לי את הזיווג שלי, לבין ההשתדלות המעשית הנחוצה למציאת זיווג? האם מספיק להתפלל מעומק הלב על זיווג בלי השתדלות מעשית, כגון רישום לאתר "שבע ברכות"? האם עלי לעשות את שניהם? כיצד נדע היכן להשקיע את מאמצינו?

נסביר באמצעות משל:

כשאנחנו נותנים צדקה ברחוב, ברוב המקרים אנחנו ניתן סכום זעום, שקל או שניים. גם אם נהיה ממש נדיבים ונחליט לפנק את אותו עני ולתת לו 20 ש"ח, נצטרך לשאול את עצמנו: האם אנחנו באמת חושבים שאותו אדם יכול להתקיים מזה? הרי ברור לנו שבקושי ארוחת צהריים הוא יוכל לקנות בזה. מה עם שאר הארוחות? מה עם צרכים אחרים חוץ מאוכל? מה הוא יאכל מחר? על כל זה אנחנו לא כל כך חושבים באותו רגע, משום שאנחנו סומכים על כך שיהיו עוד תורמים אחרים מלבדנו, או שהוא כבר יסתדר בכוחות עצמו איכשהו. תפקידנו הוא לא להקים אותו על הרגליים, אלא רק לעזור מעט.

אבל מה קורה אם אותו עני דופק על דלתנו, ואנו מגלים שהוא אדם נזקק, שאיש מלבדנו אינו יודע כלל על מצבו, ושהוא סומך רק עלינו ומתחנן אלינו שנושיע אותו? הפעם בוודאי נדאג לו באופן טוב יותר, ולא נסתפק רק בכמה שקלים. כשהאדם הזה תלוי בנו, אנו חייבים להעניק לו אוכל, ביגוד, מקום ללון וכל מה שיצטרך, שאם לא כן, הרי אנו רוצחים את האיש.

כך קורה גם אצלנו, ועל פי זה נקבעת רמת ההשתדלות הגשמית הנחוצה לנו. השאיפה של כולנו צריכה להיות ביטחון מוחלט בבורא, להשליך את יהבנו עליו מתוך אמונה שרק הוא יכול להושיע. אם אנו בוטחים בו שהוא ידאג לכל צרכינו, הוא אכן יעשה זאת, על פי דרגת האמונה שלנו. אך אם בנוסף לאמונה בבורא אנחנו סומכים גם על עצמנו או על אנשים אחרים, גם הבורא יניח לנו להתמודד בהתאם.

במלים אחרות, ככל שאמונתנו גדולה יותר, כך ההשתדלות שעלינו לעשות תהיה קטנה יותר. אם אנחנו מבינים שהכול זה רק בורא העולם שאין עוד מלבדו, ושכולם מסביב הם בעצם השליחים שלו לתועלתנו, אז הוא יחזיק אותנו קרובים אליו, שנהיה תלויים רק בו, והוא ידאג לכל צרכינו....

תקשורת אלחוטית בין עצים

עד כמה שזה נשמע תמוה, גם עצים מקיימים תקשורת ביניהם!

מחקרים בבוטניקה מראים כי עצים מסוימים אכן מקיימים תקשורת עם בני מינם ויכולים להעביר מְסרים זה לזה: אם מזיקים שונים, כמו למשל חרקים, פוגעים בעץ (צמח או עץ פגוע הוא כזה, שהעלים שלו מעוותים או אכולים, הפירות נגועים או מחוררים, או שיש פגיעה בתפרחת או חור בגזע), הוא מתחיל להפריש חומרים כימיים במטרה להגן על עצמו ולדחות את המזיק. חלק מהחומרים האלה נדיפים והם נִישָׂאִים ברוח אל העצים השכנים. כך גם הם "שומעים" על הסכנה ומתחילים מיד להפריש את חוֹמְרֵי ההגנה, אף שלא נפגעו עדיין בעצמם.

תופעה מדהימה זו מתרחשת לא רק בין פרטים של אותו מין, אלא גם בין מין אחד למשנהו, הגדלים בסמיכות.

קיומה של "תקשורת" זו בין העצים היא משמעותית מאוד לחיינו, שכן העצים אחראים לאחד התהליכים החשובים ביותר בעולם החי - הפוטוסינתזה, תהליך שבסופו נפלט החמצן שאנו נושמים! לולא תקשורת האזהרה בין העצים, עלולים מזיקים לחסל את כל אוכלוסיית העצים. יכולתם של העצים לשדר ולקלוט מסר בעקבות מצב קשה מעניקה להם יתרון, מבטיחה את המשך קיומם על-אף הסכנות האורבות להם, ומאפשרת לנו לנשום!

כיצד "מעבדים" הצמחים את כל המידע הזה, וכיצד הם "מחליטים" לפעול בהעדר מערכת עצבים או מוח?