האם נכון להעניק פרסים על מצוות?

אנשי חינוך מסתפקים ביניהם, האם נכון להעניק פרסים ומתנות על קיום מצוות? כגון על תפילה בקול רם, או עמידה בלוחות זמנים כשהולכים לחיידר וכדומה, או שמא כאשר הדבר נהפך להיות התנהגות קבועה הדבר עלול להרגיל את הילד כי מדובר בעין עסקא של "קח – תן"?

ההכתרה המוקדמת של הילד לרב

מובא בגמרא (בבא מציעא פ"ה, א') כי רבי יהודה הנשיא בא לבקר בעירו של רבי טרפון, והתעניין האם צדיק זה השאיר אחריו בן. אמרו לו כי אכן השאיר אחריו בן, שעיסוקיו העיקריים הם בתאוות עולם הזה. אמר רבי יהודה הנשיא לנער – בנו של רבי טרפון – כי אם יחזור בתשובה, יקח אותו לחתן לבתו. ואכן, הנער קיבל עליו עול תורה ומצוות ונשא את בתו של רבי יהודה הנשיא. בסופו של דבר – לאחר שלמד תורה והתחיל לקיים את המצוות, חדרה קדושת התורה ללבו עד שבסופו של דבר הגיע הנער לדרגות רוחניות גבוהות.

כדי להבין את הדרגות הגבוהות שהגיע אליהם הילד וההכרה המוחלטת בצדקת האמת האלוקית אך ורק מכח גילוי הנשמה האלוקית שזכה לה, מספרת הגמרא הקדושה, כי בסופו של דבר, החליט הנער כי אין ראוי הדבר שיהיה נשוי לאשה שניתנה לו רק בשל קבלת התורה והמצוות, ולכן לא נשאה כלל, ולפי גרסא אחרת בגמרא – נשאה, אך בסופו של דבר גרשה בשל הסיבה המוזכרת.

רואים אנו כי גם כאשר התינוק או הילד מקיים תורה ומצוות בשביל סיבה גשמית וחיצונית בעליל, הרי שבכוחם של לימוד התורה וקיום המצוות להחדיר את אור התורה בלבו, משום שקדושת התורה ומצוותיה גדולות כל כך, שגם בעצם פעולת קיום המצוות ללא כוונה ראויה, גם בה יש קדושה גדולה, כל עוד אין לאדם כוונה הפכית הנוגדת את רצון ה', כגון לקנטר את חברו בגאוותו.

חינוך עם ישראל על ידי ניסים ונפלאות

הרה"ק בעל הקדושת לוי מברדיטשוב זי"ע מבאר בספרו, כי גם הניסים והנפלאות שעשה לנו הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף היו כעין חינוך להרגיל אותנו בתורה ומצוות, כדי שנתאווה לקבל את התורה ומצוותיה, גם אם בתחילה יהיה זה בשביל סיבה חיצונית – הניסים והנפלאות. וכדבריו:

"המשל בזה, לתינוק שמרגילין אותו לילך לבית הספר, ומרגיל אותו אביו על ידי דבר שהתינוק מתאווה לו, דהיינו שאומר לו ששם בבית הספר יש דבר שהתינוק מתאווה לו, ועל ידי זה מרגילו לילך לבית הספר, וכיון שמרגילו אז לומד עמו הרבה תורה".

מנהגי ישראל ועומק טעמם

כך גם נהוג שבמעמד הכניסה לחיידר, נותנים לילד ללקק לוח שעליו כתובים אותיות הא"ב, כשעל חלק מהם מרוח דבש. הילד מלקק את האותיות בגלל הדבש שעליהם, אך בסופו של דבר חודרת ללבו בתת הכרה הנעימות האמיתית הכרוכה בלימוד אותיות הא"ב, שהם אותיות התורה.

כך גם המנהג שכשמכניסים ילד לחדר זורקים עליו מיני מתיקה, ואומרים לו שמלאך מיכאל זרקם כדי שיהיה לו רצון וחיות ללימוד בחיידר. אשר על כך מבאר הרבי מליובאוויטש זי"ע כי בוודאי לא ניתן לחנך ילד על ידי דבר שקר, ואם כן מדוע אומרים לילד שהמלאך מיכאל זורק עליו סוכריות? אלא שהאמת היא כן – שהזורקים עושים כן בשליחותו של המלאך מיכאל, ושלוחו של אדם כמותו.

כוונת הדברים: כאשר ילד נכנס לחיידר, מעורר הוא שמחה גדולה בעולמות העליונים, שהרי אין העולם מתקיים אלא על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, והדבר גורם להשפעות רבות, ולכן המלאכים כולם והמלאך מיכאל בראשם מכירים לו טובה ושומרים עליו ונותנים לו מתנות שונות. אלא שכדי שגם שכלו הקט של הילד יבין עד כמה חשובה כניסתו לחיידר, אנו עושים זאת בשבילו במעשה גשמי הממחיש לו מציאות אמיתית המתרחשת בלאו הכי.

כך גם כאשר ההורים נותנים לילד ממתקים כשהם מקיימים מצוות: מצוות התורה נהפכות בתת ההכרה לדבר נעים ונחמד, ולאחר שיקיימו אותם בפועל, אז יש בכוח המצוות – גם אם נעשות שלא לשמן – להחדיר בילד קדושה עד שבמהלך השנים שבהם הוא מתחנך יגיע למצב שבה הוא ירצה לקיים את המצוות מחמת קדושתם – שבאמת כל הנעימות ותענוג שבעולם כלולים בהם – ולא מחמת כל סיבה אחרת.

הפרסים – מרוממים ומחזקים את נפש המחונך

הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע כותב (ספר השיחות תש"ג ע' 225): "המחונכים והמודרכים הם כחומר ביד המחנכים והמדריכים, כל חומר דורש הכשרה ידועה, אשר כן הוא בהמחונכים והמודרכים שצריכים להכשירם בתחילה שיוכלו לקבל את החינוך וההדרכה הראויה להם אשר יהיו ישרים וטובי לב, נוסף על שמירת קיום המצוות באמונה טהורה. ההילול והשבח מגביהה את המחונך והמודרך, להוציאו ממצבו להעמידו על בסיס גבוה יותר מאשר בתחילה, והגמול בשכר טוב מעודד ומחזק את המחונך והמודרך להפריח בו רוח שאיפת העליה מדרגא לדרגא בין בלימוד ובין בהנהגה".

אלא שדווקא בשל סיבה זו, אסור שחלוקת מיני המתיקה לילדים תהיה הנהגה קבועה, באופן שהם מתחילים להיות בצורה של תשלום קבוע על קיום מצוות או אמירת ברכות בכוונה. כל המטרה בחלוקת מיני המתיקה או הפרסים הוא כדי להטעים לילד את טעם התורה והמצוות, כדי שלאחר שיטעם מטעמם ירצה לקיימם מעצמו, ולכן על ההורים להדגיש לילדים כי עיקר הפרס על קיום המצוות, למשל אמירת ברכה או עניית אמן היא המצווה בעצמה, והפרס או הממתק הוא רק כדי לעודד אותו ולהרגיל אותו לכך.

אך כאשר הילד מתרגל לכך שעל כל פעולה רוחנית הוא מקבל פרס גשמי, אזי הוא גם מתרגל לכך שאינו עושה כל פעולה שאינו מקבל עליה פרס או ממתק, דבר המנוגד לכל מהות התורה והמצוות שהיא "היום לעשותן – ומחר לקבל שכרן".

כמו שאמר הרה"ק רבי מנחם מענדל מליובאוויטש זי"ע כי הסדר שנהוג לתת מתנות רבות לילד הוא בשלב הראשוני, כאשר מרגילים אותו להנהגה חדשה בעבודת ה', ומטרת המתנה היא על מנת להרגילו בקיום התורה והמצות, יש בו ענין פנימי משום "שכדי להרגיל לדבר חדש צריך לכוחות עליונים יותר... אבל במתנות רבות אלו ישנה בפנימיות העניינים תוספת ההמשכה ההכרחית מצד ענין החינוך".

נכתב ע"י הרב יהודה וינגרטן, מחבר ספר "חסידות מפורשת" ויו"ר מכון יסוד החסידות, כתובת המייל – 9260874@gmail.com