משה נריה כורסיה: "התפילות הכי עוצמתיות שלי יוצאות על הבמה"

סיפור ילדות שמלווה אותך?

"כשהייתי בן 14 נסעתי עם חברים לאילת בחופש הגדול. בלילה החבר'ה התארגנו לצאת למסיבה. ברגע האחרון לפני שיצאתי איתם החלטתי שאני נשאר במלון. במשך כל הלילה הסתובבתי בעיר, דיברתי עם אלוקים, והבנתי שזו הפעם הראשונה שבאמת בחרתי לבד דרך לחיים".

נקודה יהודית שאתה מתחבר אליה באופן אישי?

"שיח ישיר עם הקב"ה. אצלי זה מתבטא בעיקר בכתיבה. זו התרפיה הכי חזקה בשבילי. אני כותב לו בכל הזדמנות, בעיקר כשכואב לי, כשקשה, כשאני נופל, כשאני לא מצליח להיות מה שהוא מצפה ממני להיות".

דמות מעולם היהדות שמשמשת מקור השראה עבורך?

"שלמה המלך. אני מאמין שלשם אנחנו שואפים. לחיות את שני הקצוות, שהם רק קצוות לכאורה, בשיא העוצמה. לחיות את החול מתוך הקודש. מתוך עשירות רוחנית יכולה לצמוח עשירות חומרית בריאה, ומתוך כך גם יצירה. היצירה של שלמה המלך מרתקת אותי. לקחת מושגים כל כך גבוהים ולכתוב עליהם מהנקודה הכי אישית זה מבחינתי האידיאל. ולא סתם לכתוב את זה, אלא בעיקר לחיות ולהבין את זה ממש".

היהדות בשבילך היא?

"שליחות בינלאומית. אנחנו לפעמים קצת שוכחים את זה, לצערי, ונשארים בתוך הד' אמות שלנו. זה נכון שכדי שנוכל להפיץ אור ולתקן עולם צריכה להיות קודם כל עבודה פנימית, אבל אסור לנו לשכוח את המטרה שלשמה נבחרנו".

מצווה שיקרה ללבך במיוחד?

"אמנם קשה לבחור, אבל אבחר ב'ואהבת לרעך כמוך'. בסופו של דבר, התורה כולה מכוונת לנקודה הזו. הכל מוביל לשם. מה שהרבה אנשים לא יודעים הוא שהתנאי לאהוב את האחר הוא קודם כל לאהוב את עצמך. זה גם רמוז בפסוק עצמו: 'ואהבת לרעך – כמוך'. לא תמיד זה קל, אבל זה תמיד חשוב מאד".

'תציל אותי':

חג אהוב עליך?

"פורים. נולדתי בחנוכה והוא חג אהוב מאד וקרוב לליבי, אבל אני לגמרי חי מפורים לפורים. זה היום היחיד בשנה שאני מרגיש בו 100% אמיתי. בלי בלופים, בלי שקרים, בלי חיוכים מיותרים. בא לי לבכות? בוכה. בא לי לחבק? מחבק. בלי לחשוב מה יחשבו, או איך אני נראה מהצד. בדרך כלל החג הזה מביא איתו אורות גדולים להמשך, וכשאני מצליח גם לתפוס ממנו משהו להמשך השנה זה הדבר הכי גדול שיכול להיות".

מהם חלומותיך?

"להיות שמח, אוהב ונאהב. בסופו של דבר זו המטרה הגדולה. מתוך כך אני מאמין שאגיע למימוש ולתפקיד שנגזר עלי. אי אפשר באמת לעשות את רצון ה' כשאנחנו עצובים או בודדים. זה אף פעם לא יהיה שלם ככה. ובכל זאת אומר שאני חולם לשלב מוזיקה וחינוך בעוצמות הכי גבוהות שאפשר. למלא את קיסריה – ויום אחרי להתעסק בבוקר עם נשמות שצריכות אוזן ולב".

'השבעתי' עם ישי ריבו :

כמה וכיצד הקב"ה נוכח בחייך, ובאיזה אופן הוא משפיע על עשייתך?

"אולי יותר מכל דבר אחר. אני מחויב להלכה, ככה שאני כל הזמן במלחמה לכופף את הרצון שלי לרצונו. אבל מעבר לזה אני איתו בקשר כל הזמן. כשעצוב לי, כששמח, תמיד. רגע לפני שאני עולה לבמה יש לנו כמה רגעים יפים שמלווים אותי לכל אורך ההופעה. אני משתדל כל הזמן לחשוב מה הוא רוצה שאעשה ואיך שאעשה זאת. זה מתערבב המון עם אגו ודמיונות, אבל אני כל הזמן בעבודה על זה".

דמות תנ"כית שהיית רוצה לפגוש?

"דוד המלך. אני חייב ללמוד או לפחות לצפות במי שמסוגל לשלב באופן מושלם שכזה בין גבורה, עדינות, וכוח. האיזון הזה הוא הדבר הכי קשה לי בעולם".

שיחה מעניינת שהייתה לך פעם?

"יום אחד, כשלמדתי בישיבה, תפס אותי אחד הרבנים לשיחה שנמשכה 4 שעות. דיברנו על החיים שעברו עד עכשיו, ועל הרגשות, המחשבות והתוכניות להמשך. זה היה הדבר הכי נעים בעולם. לשבת עם בן אדם שמשדר לך שהוא רק איתך, שום דבר אחר לא מעניין אותו כרגע, והוא באמת רוצה לשמוע אותך ולהקשיב לנפש שלך. זו אחת התכונות שהייתי רוצה מאד לרכוש – להיות שם לגמרי בשביל מישהו אחר. עד היום אנחנו חברים טובים מאוד".

'שנזוז':

סיפור מעניין שקרה לך?

"בין פעילות לפעילות בצוק איתן הגיע אלינו אחד הנגנים המפורסמים והמוכשרים בישראל, אבי סינגולדה. מפה לשם, ישבנו לשיר כמה שירים יחד, והתרגשתי כמו ילד. לא באמת זכרתי את המילים של השירים, וגם זייפתי, אבל זה היה רגע מיוחד. לשיר עם הגיטריסט הכי טוב בארץ מול עזה, כשברקע נופלים טילים, זה דבר שלא קורה כל יום".

ספר או שיר שהשפיע עליך במיוחד?

"גם זה קשה מאד לבחור, אבל אלך על 'יש לי סיכוי להינצל' של אביתר בנאי. קראתי פעם בראיון עם אביתר שהשיר נכתב והולחן תוך 5 דקות, מה שרק מחזק לי את המחשבה שזו פשוט סוג של מתנה משמיים".

מה אתה אוהב במיוחד בשבת?

"בערב שבת, אחרי הסעודה, רגע לפני שהולך לפגוש חברים, אני אוהב במיוחד ללכת לבית המדרש, לשבת שם לבד עם הגמרא, ולזמזמם לעצמי ניגונים. זה מרגיש לי מעין עולם הבא".

מבחינה מקצועית, האם אתה במקום בו דמיינת שתהיה?

"האמת היא שבתחילת הדרך היעד היה מציאותי מאד – הופעה אחת בחודש. יחד עם זאת אני מודה שככל שהגשמתי יותר ויותר את החלום שלי, התיאבון הלך וגדל. אז ברוך ה' השאיפות היום גדולות יותר, אבל אני מאוד שמח ומודה לה' על מה שהגשמתי".

איפה אתה רוצה להיות בעוד עשר שנים?

"בחדר לימוד וכתיבה, בבית שלי ושל משפחתי, שנמצא בכפר שקט וירוק, אחרי לפחות שלושה אלבומים מצליחים. מתפרנס ממוזיקה ולומד הרבה תורה".

מה דעתך על בעלי התשובה? וכמה אתה מרגיש קשור לבעלי התשובה?

"כולנו בעלי תשובה, ואוי למי שלא. אבל זה נכון שיש שהגיעו מבתים חילוניים והתחילו את החיפוש והבחירה מאפס. מצד אחד זה נראה לי קשוח, מצד שני זה הדבר הכי אמיתי וטהור שיכול להיות. זה משהו שלא אוכל אף פעם להבין באמת".

לקח שלמדת בחייך?

"אני ממש יכול לראות בעיני כמה נכון המשפט 'הפוסל במומו פוסל'. זה מדהים איך הדברים שהכי מפריעים לנו הם בעצם השתקפות שלנו באנשים אחרים".

מהי התפילה האהובה עליך?

"התפילה על הבמה. יש רגע בהופעה שאני עושה בו התבודדות מול הקהל. התפילות הכי עוצמתיות שלי יוצאות מול הקהל על הבמה. זה אולי הרגע הכי חשוף שלי בהופעה, אבל בגלל הוא גם הכי חזק. בדרך כלל אני בוכה ברגע הזה. יוצאים לי שם הדברים הכי אישיים".

משהו שהיית רוצה שיידעו עליך ולא יודעים?

"שאני באמת-באמת רוצה להיות טוב".

מה התוכניות להמשך?

"בחסדי ה' התחלנו לעבוד על האלבום השני, וזה ממש מרגש. חומרים חדשים, והמוח קודח מרעיונות ומכיוונים. הרצון להתחדש כל הזמן, להיות מקורי ועדיין להישאר נאמן לעצמי ולערכים שלי, מגשש את דרכו לפעמים באור ולפעמים באפילה. זה לא פשוט, אבל זה חלק מהעניין. ובינתיים ממשיכים להופיע ולהתארח. בנוסף לכל זה גם התחלנו לעשות כיתות אמן, שזה קונספט מדהים. רק אני והפסנתר מול כיתות של 30-200 אנשים בקהל. זו הזדמנות נדירה לראות ולשמוע את האנשים ששומעים את השירים פנים מול פנים. בהופעות רגילות הקהל הרבה יותר פאסיבי".

אחרי 120, מה היית רוצה לדעת שעשית והשארת בעולם הזה?

"שעשיתי טוב. שהשפעתי. שהיצירות שלי נצחיות ועוברות מאחד לשני. לפני שרבי נחמן נפטר הוא אמר לתלמידיו: 'אני איש פלא, ונשמתי פלא גדול, חידוש כמוני לא היה מעולם'. מה שמת זה הגוף, אבל החידוש של כל אדם יכול להתקיים לנצח. וזה מה שאדם באמת משאיר אחריו. אז הלוואי עלי ועל כולנו".