מפסגת האוורסט שלי עוד הצלחתי לראות איך המיועד מנסה לעלות למעלה, להגיע אליי

הציעו לי אותו לפני חמש שנים, ומסיבות שאיני מצליחה לזכור - השידוך לא יצא לפועל. את השיחה ההיא עם השדכנית שלי, לא אשכח לעולם. זו הייתה שיחה מסוג השיחות שמשאירות אותך פעורת פה, מחכה עם הלשון בחוץ להיפגע עם המיועד. ממה כל כך התלהבתי? וואוו, היו הרבה סיבות. חכם וגם משכיל, קובע עתים וגם מעביר שיעור תורה, צעיר בגילו ובמראהו ועוד כמה דברים שאליי הצליחו לדבר באופן אישי. 

על הנייר הוא היה בדיוק, אבל בדיוק, מסוג הבחורים שאני נוטה לסמפט: מעמיק, מתבונן ושואף לגדול מחד, ומאידך - יש לו גם את העולם הזה, ובשבילי זה התאים בול. 

כבר בתחילת השיחה ההיא הסתקרנתי, אך בסיומה זה היה ברור מעבר לכל צל של ספק - עם הבחור הזה אני לא רק נפגשת, נראה לי שאני גם הולכת להגיד לו כן אם וכאשר יראה כמה טובה אני עבורו (ברור שיראה את זה, הרי איך אפשר שיתפספס לו כזה דבר?) ויציע לי נישואין. 

הצלחתי להעלות חיוך של לגלוג על פניכם? תצחקו, אני מרשה לכם. יש לכם על מה, כי עם כזו גישה יצאתי למסע השידוכים וגם הייתי בטוחה שאני כל כך מושלמת (או קרובה לזה) עד שברור שלא ייקח לי יותר מחצי שנה למצוא אותו. צ'יק צ'ק נמצא אולם, שמלה, צלם ויאללה - לחיים האמיתיים. ילדים, מטרנה, טיטולים. 

משמיים דאגו שהנקודה הלבנה תהפוך לשחורה

מפסגת האוורסט שלי עוד הצלחתי לראות איך המיועד מנסה לעלות למעלה, להגיע אליי... אבל הוא היה נקודה לבנה קטנה מדי בשביל שאצליח לראות אותה על משטחי השלג האינסופיים של נשמתי וחיי. בזתי למה שהוא הציע לי, חיפשתי יותר. האמנתי שאני שווה את הטיפוס, והעמדתי באתגרים את כל מי שהעז להרים את ראשו מעלה: זרקתי אבנים, שברי ענפים, כדורי שלג ומה לא... ניסיתי להסית אותם מהמטרה, והצלחתי. 

גם את אלה שהעזו להתקרב קצת יותר, הצלחתי לבסוף להרחיק - כי האמנתי שמגיע לי יותר, והוא - הוא היה ה'יותר'. השדכנית שהציעה לי אותו הכירה אותי ואת הסטנדרטים שלי, וכבר ידעה שבשביל להתקשר אליי צריכים להציע מישהו באמת מיוחד כי אני מתעייפת מהר מלנסות לאתר נקודה לבנה על משטחים לבנים ממילא. 

ומכיוון שכך, משמיים דאגו שהנקודה הלבנה תהפוך לשחורה. 

כדי שאשים לב אליה, כדי שאראה שלא כל מה שאני חושבת שטוב עבורי הוא באמת כזה. 

אחסוך מכם את הפרטים על איך הנקודה הלבנה הפכה לשחורה, אך דבר אחד למדתי מהניסיון הזה - שלעולם אין להסיק מסקנות על אדם מסוים, רק בשל ה'חוכמה' וכמות הידיעות שצבר. חוכמה היא דבר נרכש, וכל אחד יכול להשיגה במידה זו או אחרת. מה שקשה יותר להשיג (אך לעולם לא בלתי אפשרי) היא היכולת 'לרדת' למטה כדי לגלות את האוצרות שבשני כשם שמי המפל יורדים ממקום גבוה למקום נמוך יותר. 

דעי לך שהחוכמה הזו היא לא פעם מלכודת פתאים

אדם שיש לו חוכמה עילאית (הגם שזה חסד ה' שברגע יכול להילקח ממנו) לא תמיד יידע לרדת לעומק נשמתך, לא תמיד ישים לב לפרטים הפחות מגולים שניבטים ממנה ולא תמיד ישכיל כיצד להיות רגיש ולהרגיש את מי שאת באמת. 

כן, הוא יידע להרצות לך הרצאות מאלפות על התהוות העולם, על המפץ הגדול ועל התפקיד שלנו, האורגניזמים הקטנים, בעולם הענק והאינסופי הזה. הוא יידע לצלול איתך עמוק למטה, אל המצולות שלך, רק כדי להוכיח לך שבידיו המפתחות לנפשך הסבוכה - שהוא יודע מה עובר עלייך, למה את חושבת כפי שאת חושבת, ואיך עלייך לצאת מהתסבוכת הזו שנקלעת אליה. הוא יידע לדלקם לך ציטטות מכל מקום אפשרי, בלי מאמץ בכלל, כדי להוכיח לך שהוא מומחה בענייני עולם ואדם, ואת... את תאמיני לכל מילה שלו, רק משום שהוא חכם. 

אז דעי לך שהחוכמה הזו היא לא פעם מלכודת פתאים. 

כן, עושה לך נעים להרגיש את מה שאת מרגישה כשאת צוללת אל תוך העומקים האלה, עושה לך נעים כשאת מצליחה להבין משהו על העולם הזה שבתוכך ומחוצה לך, עושה לך נעים לראות שאת מצליחה לדבר בשפתם של 'חכמים', עושה לך נעים להתרפק על המחשבה שהפוטנציאל שלך לא נופל כהוא זה מזה שלו - אבל...

דעי לך שדווקא במקום הזה רוחש קן צרעות קטלני ומפחיד. 

מי אם לא הוא יכול להפוך את הנקודה השחורה של האוורסט שלך, בחזרה ללבנה?

דווקא במקום הזה של הידענות הבלתי מתפשרת - בין האצות והעצות - מסתתרים סודות שלא בטוח שאת רוצה לגלות. דווקא במקום הזה, הרוחש, המבטיח, הקורא לך לגלות את המסתוריות שבו, לא בטוח שמה שתגלי הוא מה שרצית לגלות כל הזמן. לא בטוח שהגילוי יביא לגילה ולא לגלות נוספת על זו שכבר חווית עד כה. 

אז מה עושים מכאן? על מה מתפללים, ואיך מבקשים מהשם את מה שמתאים לנו? פשוט מאוד. מודים לו על הניסיון, מודים שאנחנו לא באמת יודעים מה זה טוב במושגים של הקמת בית, ומבקשים ממנו שיעשה את מה שהוא יודע מיום שברא את העולם - לזווג זיווגים. רק הוא יודע מה זה חכם במושגים של הכלה אמיתית של הצד השני, רק הוא יודע איזה סוג של חוכמה אנחנו מסוגלות להכיל. 

ואם זה המחיר שעלינו לשלם כדי לזכות במישהו מדויק ומשמח יותר - אשרינו ואשרי חלקנו. אז נסכים לוותר בצד אחד, כדי לזכות בצורה בלתי רגילה בצדדים אחרים. אז הוא לא יהיה גאון, בסדר... אפשר לחשוב שאת גאונה. צאי מהסרט הזה, תתחילי להוציא מהבויידעם את מה שלא צריך ואל תחכי לפסח. את יכולה להסתדר עם מישהו חכם ומבריק, זה לא הISSUE. את יכולה לדבר איתו על החוק הראשון של התרמודינמיקה (וכמה אירוני שזהו חוק הקובע כי שינוי בגודלה של אנרגיה של מערכת, נקבע על ידי שני פרמטרים: חום ועבודה).

רק תעשי טובה ואל תיצמדי להגדרות חברתיות מובנות שקובעות עבורך מה זו חוכמה, כי אז ידך תצא תמיד על התחתונה. לקב"ה יש דרך סלולה עבורך, ואת רק צריכה להכין את הכלי - אך גם כדי להכין כלי צריך לצעוק ולשוב ולצעוק 'ק-לי'. אל תעזבי את עבודת התפילה ואת עבודת ההתבודדות - ותספרי לו יתברך את כל מה שעובר עלייך בדרך. 

וכי מי אם לא הוא יכול להפוך את הנקודה השחורה של האוורסט שלך, בחזרה ללבנה? מי אם לא הוא יכול להזניק את הנקודה השחורה למעלה, גם מבלי שהיא תצטרך להתייגע בטיפוס? ומי אם לא הוא יכול לגרום לכם לנשיאת חן הדדית גם היכן ש'על הנייר' - זה נראה הכי לא?

נקודה (לבנה כמובן) למחשבה.

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il