קידוש השם: אלמנה טרייה בטור אמוני ומרגש במיוחד

נעמי רבקה מוסט התאלמנה מבעלה אריק שאמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-47 – לפני תשעה שבועות. שנים ספורות לפני כן אובחן אריק עם לימפומה, וההתמודדות לא הייתה קלה, אך "לא היה אכפת לו כמה מאתגר או כאוב היה היום הזה, הוא תמיד שמח להיות בחיים, לבלות עוד זמן עם משפחתו ולנצל את הזמן המוגבל שנותר לו כדי לצמוח ולעשות טוב בעולם", כך כותבת מוסט בטור מיוחד ומרגש שפורסם באתר 'אש התורה'.

לדבריה, אריק העריך את הדברים ה'קטנים' שבחיים כמו חום השמש, הפרחים והיכולת שלהם להשתנות בכל יום, אוכל, מוזיקה, גרביים צבעוניים ואפילו כיסא רך שאפשר לשבת עליו.

"הוא העריך את היכולת ללכת, לאכול ולהתלבש בכוחות עצמו, למרות שלקראת הסוף הוא כבר לא יכול היה לעשות אף אחד מדברים אלה בעצמ. הוא גם לא יכול היה לדבר. תקשרנו בעיקר באמצעות טקסט או באמצעות מחוות ידיים ותנועות שפתיים".

"לפעמים זה מרגיש כמו נצח, והכאב מכה בי"

ממשיכה מוסט ומתארת את ההרגשה של אלמנה טרייה (שלא נדע) – שקערת חייה התהפכה ב-180 מעלות. "לפעמים זה מרגיש כמו נצח והכאב מכה בי. אבל אז, כשאני שומעת את ילדיי מתעוררים ומתחילים להתארגן לבית הספר – אני מזכירה לעצמי שהיום אני חייבת לבחור. כיצד אתנהג עם ילדיים? האם אעשה כמיטב יכולתי להיות אימא טובה? האם אנסה לגרום ליום הזה להיות מהנה וכייפי? כיצד אוכל לעשות זאת כשחלק עצום ממני איננו עוד?".

איננו במובן הפיזי, אך לא במובנים אחרים לדידה. "אני יוצאת מהמיטה ומחייכת כשאני פותחת את השער לגינה שבה הילדים ואני שתלנו שתילים לפי הנחיותיו של אריק. אני רואה את הדשא צומח ואת הוורדים היפים שהוא שתל במיוחד למעני. אני רואה את התמונות שבחרנו יחד תלויות על קירות ביתנו.

"בפניהם של ילדיי אני רואה את פניו שלו. לכל מקום שאליו אני פונה, אני רואה את מה שבנינו ביחד, שיעורים שלמדתי, השראה וצמיחה שהשגנו ביחד", היא כותבת ומזכירה שכל יום הוא שיעור בפני עצמו, שיעור כיצד לא להתייחס לכל מה שיש לנו בחיים – כאל מובן מאליו.