"כבוד הרב, אולי תשכנע את אבא שלי לחזור בתשובה?"

לפני 18 שנה, בי"ד בסיוון תשע"ח, איבד עולם התשובה את אחד מגדולי מנהיגיו: הגאון הרב ניסים יגן זצ"ל. הרב, שנפטר לאחר מחלה קשה כשהוא בן 59 בלבד, היה דמות מופלאה שאהבת ה' בערה בקרבו. רבים מספור זכה להשיב מעוון.

הרב זצ"ל הקים כולל שחינך וגידל עשרות אברכים. ובשאר זמנו היה עוסק בקירוב רחוקים, הן בהרצאות והן בסמינרים לקירוב. אמרו רבותינו "כל מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים" הרב היה אומר את הדרשות וזועק מקירות ליבו. עד שדברי התורה שלו מהדהדים בליבות השומעים שנים רבות לאחר מכן.

לאחר פטירתו, יצאו שיחותיו הרבות שנשא בסדרת ספרים הנקראת 'נתיבי אור' שרובה דברי מוסר. על המועדים, על השבת, עצות בעבודת ה', עבודת המידות ועוד. חלק מהספרים יצאו גם בשפות זרות: ספרדית, רוסית, צרפתית ואנגלית. וכן יצאו עשרות שיחות מוקלטות והן מופצות חינם על גבי תקליטורים לזיכוי הרבים.

הספר 'נתיבי אור' יצא לאור לאחר פטירתו, והוא מכיל מאות עצות ופנינים נפלאים בעבודת ה', תורה ומידות מתוך שיחותיו של הרב יגן. "יכול אדם לנסוע במשך יום שלם לקברי צדיקים ולטבול במקווה האר"י, ולבסוף בגלל ויכוח על עשרה שקלים עם נהג המונית הוא מתפרץ בזעם, מכנה אותו 'גנב' ומלבה מריבה שלמה", כותב הרב יגן. "וכי מה הועילו לו כל שעות התפילה והטהרה שצבר במשך היום?!"

"התכלית בעולם הזה אינה מתמקדת רק בתפילות ובאמירת תהילים", ממשיך הרב יגן במתק שפתיו. "אלא הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו שהם יובילו אותנו לדברים אחרים – הוא מבקש שנהיה בני אדם, ותכלית האדם להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא".

"כבוד הרב, אולי תשכנע את אבא שלי לחזור בתשובה?"

הסיפור הבא מופיע בספר נתיבי אור בערך 'קירוב רחוקים', כאשר הרב יגן האמין בכל ליבו שאין יהודי שלא רוצה לשוב בתשובה ולחיות חיים מאושרים. יום אחד ישב הרב נסים יגן במשרדו בירושלים וקיבל קהל. תור רב השתרך בחוץ. בין הממתינים היה נער כבן שתים עשרה. חזותו הייתה עדינה, כיפה עיטרה את ראשו ופאותיו היו מסולסלות. הרב לא הבין מה נער כזה מחפש אצלו והזמינו פנימה.

הנער נכנס כשהוא מעט מבוהל ואמר: "כבוד הרב, אולי תעזור לאבא שלי?"

"מה הבעיה?", התעניין הרב.

"אבי מחלל שבת וכעת החליט לעזוב אותנו ולטוס לגרמניה. אולי תשכנע אותו לחזור בתשובה?"

"מה שמו של אביך?"

הנער ענה, והרב ביקש ממנו לומר לאביו שיגיע אליו.

"אין שום סיכוי", ענה הנער כשדמעות בעיניו, "אם הוא יידע שהייתי אצל רב, הוא יהרוג אותי".

"אם כך", תמה הרב, "אין אתה מצליח להיות דתי?!"

הנער סיפר כי אמו המתחזקת ביהדות תומכת בו וכי הלך בעצמו לישיבה בירושלים ונרשם שם. הרב יגן התמלא חמלה על הנער, עודד אותו, נתן לו סידור וספרים נוספים במתנה, ביקש את מספרו של האב ואמר: "לך לכותל ותתפלל בכל כוחותיך שאצליח לקרב את אביך".

לאחר שנפרד מהנער, התקשר אל האב ואמר: "שלום, מדבר הרב יגן".

"כן, מה אתה רוצה?!", ענה האב בקשיחות.

הרב התבלבל. הוא קלט שאינו יודע בעצם מה לומר לו. אז נפל לו רעיון משמיים והוא פתח: "תשמע, אני עובד כאן לבד בישיבה, קשה לי מאוד ואני זקוק לעוזר. אולי תהיה מוכן לקבל עליך את המשרה?"

"כן", ענה האב בשמחה, "אני באמת מחפש עבודה. אני נהג, נגר, חשמלאי, אינסטלטור, מזכיר... הכול אני יודע לעשות".

"אם ככה, תיקח מונית ותבוא לכאן מיד".

בתוך זמן קצר נכנס למשרד הרב איש עם שיער ארוך וחולצה שרוב כפתוריה פתוחים. הוא שאל: "מי פה הרב?"

הרב יגן הציג את עצמו והזמינו לשבת. הלה הוציא שלל תעודות המעידות על התמחויותיו בעבר ועל ניסיונו הרב.

"טוב מאוד", אמר הרב, "התקבלת לעבודה. כל שבוע אתן לך משכורת ואתה תעבוד בכל דבר שיידרש לנו. יש לי רק תנאי אחד: כאשר לא תהיה לך עבודה, תשב למעלה בבית המדרש ותלמד עם אחד האברכים".

מה לא עושים בשביל פרנסה?! האיש הסכים לתנאי ושאל את הרב: "באיזו שעה מתחילה אצלכם העבודה?"

הרב חשב בלבו כי הכולל מתחיל בשעה תשע בבוקר, אבל כדאי שיהיה נוכח בתפילה שמתקיימת בשעה שש וחצי ולכן אמר: "העבודה מתחילה בשש וחצי".

"אין בעיה", אמר האיש, "אני רגיל לקום בחמש".

למחרת בבוקר הגיע האיש לישיבה עם ארגז כלי עבודה. הוא התיישב בבית המדרש כשחולצתו פתוחה ומכנסיו מקופלים ושאל: "כבוד הרב, מה צריך לעשות?"

"נראה אחרי התפילה", אמר הרב וביקש ממישהו שיניח לו תפילין.

לאחר התפילה אמר הרב: "בינתיים אין עבודה. תשב ותלמד כמו שסיכמנו".

הוא הורה לאברכים שילמדו איתו ויקבלו אותו כפי שהוא מבלי להעיר לו דבר.

לאחר יומיים הגיע הבן לביתו של הרב ושאל: "מה יצא בסוף מהשיחה עם אבי? הוא עדיין רוצה לנסוע לגרמניה?"

"אם אספר לך שאביך לומד אצלי תורה בכולל, תאמין לי?"

"זה פשוט לא יכול להיות!", קרא הנער בהתרגשות.

"בוא ניסע לכולל", הציע הרב.

הם הגיעו לכולל והרב הראה לו מבעד לחלון איך אביו דן בגמרא עם אחד האברכים.

הנער לא היה מסוגל לקלוט איך אביו, שהיה רק לפני יומיים רחוק לגמרי מענייני הקדושה, לומד כעת גמרא. הוא פרץ בבכי וגם מעיניו של הרב נמלטו כמה דמעות.

כעבור יומיים האב ירד לשאול את הרב יגן אם יש איזה ברז מקולקל שצריך תיקון.

"מה אכפת לך?!", אמר הרב, "מחר אתה מקבל שכר שבועי", והוסיף: "קראת היום קריאת שמע. כתוב שם 'ועשו להם ציצית'. למי הקדוש ברוך הוא התכוון, למוסלמים או לנוצרים?"

"לנו היהודים, כמובן".

"אם כן, מדוע אינך לובש ציצית?!"

האב ביקש ללבוש והרב הוציא מארונו טלית קטן עבודת יד. האב לבש אותה ובירך וכבר נראה כיהודי ירא שמיים. לאחר מכן האב ביקש להניח תפילין וקיבל תפילין מהודרות, עד שביקש בעצמו להיות אברך מן המניין...

כעבור תקופת מה הגיע הרב יגן לבית החולים שערי צדק. לפתע ראה את אחת האחיות לוחשת לרעותה "הנה הרב יגן". הוא שאל את האחות "במה מדובר?" והיא ענתה: "רציתי להודות לך, כבוד הרב, על שהצלת את בעלי ואת חיי".

"מי את?", שאל הרב.

"הנער שבא אליך וסיפר על אביו שעומד לברוח לגרמניה, הוא בני. וזה שלומד אצלך בכולל הוא בעלי שעמדתי להתגרש ממנו. השלום בינו לבין הקדוש ברוך הוא חזר, וגם השלום בינינו".

"תראו כמה ניתן לפעול במעשה אחד קטן!", סיכם הרב את הסיפור המופלא.

''אין בעיה, תיסעי הביתה. אך האם אפשר לדבר אִתך 2 דקות?''

עוד סיפר הרב יגן באחת משיחותיו, והסיפור מובא, כאמור, בספר 'נתיבי אור': "כל אחד חייב למסור נפש כדי לקרב יהודי לאביו שבשמים. לא אשכח את הסמינר הראשון שהשתתפתי בו. לילה קודם השתחררה אחת החוליות בגבי, וכל תזוזה גרמה כאב נוראי. הלכתי לרופא שאמר מיד: 'זה ספק פיקוח נפש! אתה חייב לשכב!' צלצלתי לארגון שערך את הסמינר והודעתי שאינני יכול להגיע.

"פניתי לרבנית פינקל מירושלים וביקשתי ממנה תרופה, ואגב סיפרתי שאיני נוסע לסמינר מרוב כאבים. אמרה לי: 'חס ושלום! שים תחבושת, תקשור את העצם שלא תזוז, וכך תלך לסמינר. הגב הוא ספק פיקוח נפש, אבל אם לא יחזרו בתשובה זה פיקוח נפש ודאי!'.

"עשיתי מה שאמרה לי: קשרתי תחבושות, וכך הלכתי לסמינר", מספר הרב יגן. "רבותי, זה לא היה צחוק, סבלתי כאבי-תופת! אני יושב בקומה השניה - ופתאום שומע קריאה: 'הרב יגן, תרד למטה מהר!'.

הבטתי מהחלון; ראיתי אבא, אמא ובת. הבעל 'עבד' על אשתו; אמר לה: 'הולכים לירח דבש במלון חמישה כוכבים'. אמרה לעצמה: 'סוף סוף בעלי קיבל שכל אחרי 25 שנה... טוב מאוחר מלעולם לא...'. והנה, כשהגיעו למקום - היא רואה ישיבה, ורבנים עם זקנים שחורים... היא הטיחה בבעלה: 'רשע, מושחת! מחר הולכים לרבנות להתגרש!'. הודיעה לנהג מונית שהביא אותם שהיא חוזרת אִתו הביתה", מתאר הרב יגן את המחזה הכאוב.

"ירדתי למטה לאט - לאט עם התחבושות. האישה עמדה עם פרצוף של תשעה באב, ובעלה נראה אומלל, מבויש; תפסה אותו 'על חם'. בִּתם בת ה18- בכתה על ידם מרוב בלבול.

"ניגשתי ואמרתי לאשה: 'בואי רגע...'. רק ראתה אותי עם הזקן, ברחה לצד השני", מספר הרב בחוש ההומור הבלתי נשכח שלו. "קראתי לעברה: 'אין בעיה, תיסעי הביתה. אך האם אפשר לדבר אִתך 2 דקות?'. הסכימה.

"עלינו למשרד ואמרתי לה: 'תשמעי, בעלך מתנהג בצורה לא נורמלית'. אמרה לי: 'נכון!'. האווירה הופשרה מיד...

"אמרתי: 'אני מבין ללִבך; אַת רוצה קצת מסורת על קצה המזלג, להדליק נרות - והוא משגע אותך לברך, להתפלל'. אמרה: 'בדיוק כך!'. אמרתי: 'אל תדאגי, אני לא אתן לו לעשות אותך פנאטית. אני אעשה אותו בן אדם'. כך שוחחנו במשך חצי שעה. בסוף היא אמרה: 'טוב, אני מוכנה להמתין רק עד הערב'.

"ביקשתי מאחת מהצוות שתוודא שהיא תיכנס להרצאות. בהרצאת הפתיחה דיברתי כמה רגעים, ואחרַיי דיברו רבנים נוספים; ראיתי אותה יושבת ומקשיבה ברצינות, עד שלפתע פרצה בבכי כמו ילדה קטנה", מספר הרב בהתרגשות.

"בסוף הסמינר היא היתה הראשונה שכיסתה את הראש. היא קמה ואמרה: 'איפה הייתם עד עכשיו?! למה לא באתם קודם?'. היא סיפרה לכולם איך הגיעה לסמינר, והכריזה: 'בעלי היקר, תודה רבה ששיקרתָּ אותי. אני מודה לך מאוד!'"...

יהי זכרו ברוך.