הקאוצ’ר אהרון דרמון: "לתהליך יש טעם של פרי מתוק, וצריך ללמוד ליהנות גם ממנו"

על פי ההיגיון הפשוט ואלמלא ההשגחה הפרטית שליוותה אותו יד ביד היישר אל חיק היהדות – הסופר והקאוצ'ר אהרון דרמון מעיד על עצמו כי "כנראה שהיום כבר הייתי נשוי לגויה, כמו הרבה מיהודי צרפת שהתבוללו לצערי".

אך הודות לאותה השגחה – כבר בגיל 13 החלה ההסתכלות שלו על העולם להשתנות. "הצורך לחפש היה שם כל החיים, וכבר מאז התקרבתי יותר לעצמי ולקב"ה, ועשיתי שינויים פנימיים מהותיים בדרך החשיבה שלי".

באותה תקופה העיר קאן בה נולד הייתה עיר נופש תיירותית מלאת תאוות, ועל הרקע הזה החל נובט בו הרצון למצוא עומק. "חיפשתי משהו מעניין, ואיכשהו התגלגל לידי ספר תניא שבעקבות הלימוד בו, בין היתר, החלטתי לשים כיפה שנה לאחר מכן".

אלא שהצעד הזה התקבל בצורה שלילית בבית הספר הלא יהודי שבו למד, והנהלת בית הספר החליטה להשעות אותו בשל כך.

פחות או יותר באותה תקופה קמו סנקציות נגד צעירה מוסלמית שהלכה עם חיג'אב בתחומי בית הספר, כשהחוק הבית ספרי אסר על זה. "נענשתי לא מטעמי אנטישמיות, אלא יותר בגלל שעברתי על החוק", מסביר דרמון בן ה-46, נשוי לקלרה ואב לשבעה ילדים – שבין כובעיו כאדריכל ומטפל בשיטות שונות של פסיכולוגיה יהודית, עוסק בימים אלו גם בכתיבת ספר על פרשות השבוע, שעתיד לשלב בו שלל היבטים נפשיים.

" לא הצלחתי למצוא מקום שמבטא בדיוק את מה שאני מרגיש"

כשאמו של דרמון נפטרה בהיותו בן 19, הוא קיבל את אחת ההחלטות היותר מכריעות בחייו – לעזוב את צרפת, ולעלות ארצה. כאן פגש כעבור שנים אחדות את אשתו, והשניים נישאו והתחזקו יחדיו ברוחניותם.

בד בבד להליך התשובה שתפס תאוצה, ניסה דרמון להשתייך לזרמים שונים בעולם היהודי – ליטאים, ספרדים וחסידים. "ובכל זאת, לא הצלחתי למצוא מקום שמבטא בדיוק את מה שאני מרגיש בפנים, וכל אותו הזמן הייתי מחוץ להגדרות הסוציולוגיות הדתיות", הוא מסביר.

כל זה נמשך עד לפני עשור, או אז החליט לפתוח בעצמו את בית הכנסת שראה במשך שנים, בעיני רוחו. "מדובר בבית כנסת שנמצא ברחוב כורזין בשכונת נחלאות בירושלים, ומשלב בתוכו נוסח תפילה ספרדי ואשכנזי כאחד.

"זה אומר שאנחנו משלבים מצד אחד מנגינות ירושלמיות ומצד שני סלסולים מרוקאים. זה בית כנסת שמאגד ומחבק את כולם, ופתוח לנוסחים שונים של תפילה: קרליבך, חסידי, אשכנזי וספרדי".

ברבות הימים הפך בית הכנסת בנחלאות לאבן שואבת עבור עשרות מתפללים מכל גווני הקשת הישראלית, וכיום, בין שיעורי התורה הרבים המתקיימים במקום ניתן למצוא גם את שיעוריו המרתקים של דרמון בנושא תורת הנפש ופסיכולוגיה יהודית.

בארץ סיים דרמון לימודי אדריכלות בבצלאל, אך כעבור שנים, כשהבין שהקשרים עם המחשב הופכים להדוקים מדי, החליט לעשות הסבת מקצוע לפסיכולוגיה יהודית, ולהדק באמצעותה את הקשרים התוך והבינאישיים דייקא. "רציתי מאוד להבין אנשים ולעזור להם לפתור כל מיני פלונטרים שהם נקלעים אליהם במהלך החיים", הוא מסביר. "החלטתי ללמוד עשרות שיטות, החל מדמיון מודרך ודמיון נובע וכלה בקאוצ'ינג יהודי".

מאז עברו הרבה מים בנהר. דרמון רכש לא רק השכלה רלוונטית בתחומו, כי אם גם 15 שנות ניסיון שהולידו את הקורס הייחודי שהוא מציע להכשרת מאמנים בשם 'טוב ומטיב'.

"לתהליך יש טעם של פרי ואתה יכול לזכות ליהנות מהטעם הזה, אם רק תסכים לעבור בו"

הודות לדרך שעבר ולניסיון שרכש, דרמון מגדיר עצמו כיום כ'מומחה לטכניקות ואסטרטגיות ליצירת שינוי'.

מה זה אומר בעצם, והאם כל אדם מן השורה יכול ביום בהיר אחד לשנות את מערכת האמונות והתפישות שלו, רק בעזרת כמה תובנות חדשות?

"השיטה שפיתחתי עוזרת לאדם לזהות מנגנונים של תקיעות, ברבדים העמוקים יותר של הנפש. הרבה פעמים הבעיות שלנו קשורות לאו דווקא לנושא הספציפי אלא לרובד עמוק יותר, שאולי לא התייחסנו אליו מעולם. כשמגיעים אל תוך העבר דרך כוח הדמיון, יש אפשרות לשנות את הערכים שהדמיון בעצמו ייצר בעבורנו. כך למשל, רווק בן 30 שמצפה ליותר מדי מנשים, אם חוזרים איתו אחורה לחייו המוקדמים מגלים פתאום שכל הרצון הזה נובע מפעם אחת שבה אמא שלו איחרה לאסוף אותו מהגן, והוא חשש שהיא אף פעם לא תבוא. אותה אמא איחרה בסך הכל ברבע שעה, אבל הניסיון הזה לימד את הילד הקטן שיעור – או שהוא הפך לתלותי מדי עד לכדי מחנק, או לעצמאי מדי שלא באמת רוצה להכניס מישהו אחר לבועת החיים שלו".

כן, אבל לרובנו בכל זאת קשה להגיע לשינוי מהותי בחיינו.

"נכון, אבל זה משום שהתרגלנו לחיות באזור נוחות פסיכולוגי ומעשי, שאפילו שיודעים שמה שהוא מעניק לנו אינו מספק – אנחנו מעדיפים אותו על פני התחדשות שמעוררת פחדים של הלא נודע. זה קורה לכולנו. אנחנו מפחדים לגלות דברים חדשים ולשנות הרגלים כי המוח שלנו מכוון בצורה כזו שכשאנחנו עושים משהו כמה וכמה פעמים, המסלול הנוירוני במוח הופך למעין אוטוסטרדה.

"ככל שאנחנו חוזרים יותר על מעשים, רגשות ומחשבות – כך זה הופך להיות המסלול המועדף שלנו, כי ההרגל מתבצע בלא צורך בחשיבה ולעומת זאת השינוי דורש עבודה על המודעות. שינוי דורש לא פעם תהליכים איטיים של התבוננות וקבלת החלטות שמפחידות אותנו, היות והן דורשות מאיתנו לקחת אחריות".

אפרופו תהליכים איטיים – יש אנשים שעצם הידיעה הזו יכולה לשתק אותם ולמנוע מהם להגיע לטיפול.

"נכון, אבל צריך להבין שלמרות הפחד, כל החיים שלנו הם מסע והתהליכים האלה הם מסע שיכול להיות הכי מרתק שיש. אם רוצים לראות תוצאות, חייבים לשנות פרדיגמות ולהשקיע, ולהמשיך להשקיע גם כשהתוצאות לא מגיעות מיד.

"כמטפל אני נתקל בתופעה הזו המון, שבנאדם מתחיל דרך מסוימת, עושה השתדלות קטנה. וכשהוא רואה שהתוצאות מאחרות להגיע, הוא פוטר את עצמו במחשבה שזה לא עובד כי כנראה שהקב"ה לא רוצה את זה ממנו. זה פשוט לא נכון. אל תגיד שזה לא עובד, תגיד אין לי סבלנות לחכות עד שזה יעבוד. כאנשים מאמינים אנחנו הרבה ואולי יותר מדי פעמים נוטים לזרוק את כל האחריות על הקב"ה, כי זה הכי קל לנו. 40% מהרווקים למשל אומרים שהמצב שלהם הוא גזירת שמיים, אבל בעיניי ה'בעיה' הזו לא שונה מכל בעיה אחרת. הרבה רווקים מתבצרים באזור הנוחות שלהם, ולא באמת עושים הכל כדי לצאת ממנו.

"אין פתרונות קסם של 'כאן' ו'עכשיו'. אדם שרוצה להשיג משהו בחיים צריך לעבוד על זה קשה, וזה נכון לכל תחומי חיינו. הגישה של 'שלום עכשיו' היא גישה גויית מיסודה ואין בינה לבין יהדות דבר. היהדות דוגלת בגישה אחרת לגמרי, גישה תהליכית. אין 'משיח נאו', ישועה לוקחת זמן. כשתתחיל להבין מה זה תהליך וליהנות ממנו, יגיעו לחייך דברים מדהימים. אל תנסה להגיע כל הזמן לפרי, כי התורה כבר מלמדת אותנו ש'עץ פרי עושה פרי'. לעץ בעצמו על כל חלקיו, גם יש את הטעם של הפרי. אנשים מחפשים את השינוי בעצמו, אבל הקב"ה אומר שלתהליך יש טעם של פרי ואתה יכול לזכות ליהנות מהטעם הזה, אם רק תסכים לעבור בו".