התקליטן שויתר על חתונות מעורבות: "ידעתי שאין מצב שאני חוזר לריקנות הזו". קידוש השם

זה קרה לפני שלושה חודשים. חי אוחיון – התקליטן המצליח שעובד עם מרבית המדרשיות והישיבות בארץ, כבר הגיע לאולם 'כתר הרימון' בבני ברק, בו אמור היה לשמח חתן וכלה בעלי תשובה. "החתן והכלה הזמינו המון אנשים, אבל הרבה לא הגיעו ונוצרה מבוכה מאוד גדולה באולם. הסתכלתי על הרחבה והתביישתי. היינו שם סך הכל שמונה אנשים, מתוכם שני חבר'ה שבאו לעבוד איתי".

ואז הבין אוחיון שהוא חייב לפעול, ומהר. "היה לי כל כך לא נעים בשביל החתן והכלה שהרחבה ריקה", הוא משחזר. "הרמתי טלפון לרב מאיר דוד שמואלי, וסיפרתי לו את הסיטואציה. ביקשתי שיעביר הלאה לכמה שיותר אנשים שיבואו לשמח, ותוך זמן קצר – הייתי בהלם. הרחבה פתאום התחילה להתמלא באנשים זרים שנכנסו אחד אחרי השני. פתאום הגיע אוטובוס של 50 תיירים חרדים שעשו הפסקה באולם כדי לשמח, ואחרי שעה כבר היו שם למעלה מ-200 איש. זה היה פשוט נס".

כשצפה בפניו של החתן לפני המקרה ולאחרי, אוחיון לא האמין לשינוי שחל בו. "זה היה בנאדם אחר לגמרי", הוא אומר ומוסיף: "האחדות שהייתה שם באותו ערב על הרחבה, זה הכוח של עם ישראל, וזה משהו שאת לא רואה בשום מקום אחר בעולם".

אוחיון (29), נשוי פלוס ילד מירושלים, החל את דרכו בעולם התשובה בגיל 18, כשכבר אז היה נטוע עמוק בעסקי התקליטנות. "הייתי מנגן ומרקיד בחתונות מעורבות, וחושב שהגעתי לפסגה של החיים שלי עד שקלטתי שאני בכלל לא בכיוון".

מה גרם לזה?

"ראיתי את שיא הטומאה ושיא החומריות, ומאסתי בהם. ראיתי שהכל ריק ולא באמת אמיתי. אנשים שמשתתפים בחתונה מעורבת, לא באמת באים לשמח את החתן והכלה. ראיתי את זה אלפי פעמים במו עיניי. כמה לשון הרע רץ שם, כמה דיבורים לא טובים על החתן והכלה. כמה צביעות וריקנות. אתה רואה אנשים רוקדים על הרחבה לא כדי נטו לשמח, אלא כדי להראות את עצמם".

"אז לאן תלך, שוב לאירועים מעורבים? ידעתי שאין מצב שאני חוזר לריקנות הזו"

שם החלה נקודת המפנה. "הרגשתי שאני צריך משהו אחר, משהו רוחני יותר. מזון מסוג שונה לגמרי לנשמה שלי, וגם ידעתי איפה אני צריך להתחיל לחפש אותו", הוא אומר. "התחלתי ללכת לשיעורי ערב עם הרב איתי שמן מנתניה, שהיום הוא מרצה בכיר בארץ ובעולם. אחרי זמן קצר הרב שלח אותי לסמינר יהדות, ושם פגשתי את הרב זמיר כהן והרב יצחק פנגר וקיבלתי כלים עצומים להמשך הדרך".

בגיל 22 החליט אוחיון להיכנס לישיבה של חצי יום בנתניה, ומשם עבר לישיבת 'כף החיים' של הרב יעקב חיים סופר בירושלים – שם, כעבור שנתיים, פגש בשידוך את מי שלימים תהפוך לאשתו. היום, אחרי ניסיונות לא פשוטים שהתבקש לעבור, הוא זוכה לקטוף את פירות ההצלחה, בסגירת מעגל מיוחדת במינה עם הרב זמיר כהן. "ברוך השם זכיתי לעשות כמעט את כל החתונות שיוצאות מהישיבה של הרב, וזו באמת זכות גדולה. ברוך השם זכינו היום להעביר את כל העוצמה לקהל החרדי, ופה יש שמחה אמיתית. לא כזו שצריכים לחפש אותה בפינצטה. פה אנשים באים באמת בשביל לשמח נטו, ובאמת רואים סיעתא דשמייא גדולה בכל אירוע בקדושה".

אבל מי שחושב שהדרך לשם הייתה קלה – פשוט טועה. "בהתחלה זה היה הכי קשה שיש, כי הייתי צריך ללמוד את הקהל, את סוג המוזיקה, את התרבות ועוד הרבה פרטים שאתה יכול ללמוד רק בשטח, ורק תוך כדי עבודה. בזמנו לא היה לי הניסיון והכלים של היום, והכל היה יותר קשה אבל ברוך ה' לאט לאט הבנו שזה רצון השם, ואין מה לסגת אחורה ולוותר.

"אז לאן תלך, שוב לאירועים מעורבים? ידעתי שאין מצב שאני חוזר לריקנות הזו, ולמרות הקושי הבנתי שזה ניסיון מהקב"ה כדי לבדוק את רמת הנאמנות שלי, ולראות כמה אני יציב בדעתי ובהחלטה שקיבלתי".

מסר לתקליטנים שקשה להם: "הקב"ה רוצה שתעשו מסירות נפש"

והיות וממסירות נפש לא מפסידים – היום זוכה אוחיון להצלחה בסדר גודל בלתי נתפש, שנעוץ הרבה בזכות העובדה שאת הבקרים שלו הוא מקדיש ללימוד תורה נטו ואילו את הערבים הוא מקדיש ליצירת המוזיקה הבלעדית שלו. "כדי ליצור את המוזיקה הזו אני משקיע המון שעות עבודה בבית ובאולפן, ונעזר במערכת תופים אלקטרונית חדישה ומתקדמת כדי ליצור מיקסים ושילובים מעניינים.

"הרעיון הוא לקחת קטע של שיר מסוים, ועליו להלביש קטע מסוים של תופים וכלים אחרים שיחזור על עצמו בלופ במהלך השיר, וכמובן שמדובר בשירי קדושה בלבד. ברוך השם אנחנו מקבלים הרבה תגובות טובות ומפרגנות על התוצאה הסופית".

מה הכי מיוחד לדעתך בחתונות חרדיות?

"שרק שם אתה יכול לראות 50 בחורי ישיבה שקמים נטו כדי לשמח את החתן, בלי שום אינטרס. לוקחים את החתן, עושים לו מסג', מנקים לו את הנעליים, מסדרים לו את העניבה, מגישים לו כוס שתייה באמצע הריקודים, עושים לו רוח ומשמחים אותו מהנשמה ולא כדי למצוא חן בעיני מישהו אחר.

"לא פעם אני רואה חילונים שעומדים בצד ומסתכלים על השמחה הזו בהלם, לא מעכלים בכלל מה שהם רואים. בעולם שלהם אין שמחה כזו. הם רואים את המעגלים, את השמחה המטורפת, את המאמץ שהבחורים עושים כדי לשמח את החתן ואומרים: 'וואוו, אז ככה זה נראה". אני יכול לראות בעיניים של רבים מהם, את הרצון שככה זה יהיה גם אצלם או אצל הילדים שלהם".

מה המסר שלך לתקליטנים וזמרים שקשה להם לוותר על אירועים מעורבים?

"אין ספק שזה אחד הניסיונות הכי קשים שיש, אבל כגודל הקושי כך גם גודל השכר. אתה פשוט צריך לקפוץ למים ולעשות את המסירות נפש, ואחר כך יש סיעתא דשמייא. כל ההתחלות קשות וזה לא לוקח יום אחד לעזוב את הכל, אבל כשאתה מבין מה התכלית האמיתית, אז כל צעד הכי קטן שלך הוא חשוב.

"בספר 'חובת הלבבות' של רבינו בחיי כתוב שכל אדם ירד לעולם עם פוטנציאל מסוים, והתפקיד שלו זה לבחור לאן לנתב את זה. הקב"ה זיכה אותי בפוטנציאל לשמח אנשים, ואם אני בחרתי לקחת את הכוח הזה ולנתב אותו למקום של קדושה – כל אחד יכול. אין בעיה לעסוק במקצוע שאתה אוהב, אתה אפילו מצווה על זה. אל תפסיק לתקלט, תפסיק לעשות מה שהקב"ה שונא ולהרקיד אנשים בריקודים מעורבים. תנתב את הכוח הזה למקום הנכון, ותראה רק דברים טובים בעזרת השם".