מדוע מדענים לא מצליחים לייצר חיים מדומם? חלק ב'

בכתבה הקודמת עמדנו על מורכבות החיים, ולמדנו כיצד התא הפשוט ביותר מורכב למעשה ממכונות שונות הפועלות במקביל, ומבצעות פעולות מורכבות כגון הכנסת מזון, עיכול המזון, הסבה (הפיכת המזון לאנרגיה), נשימה, הפרשת אויר משומש, התרבות, גדילה, תנועה, תגובה לגירויים שונים ועוד.

אפילו התא הפשוט ביותר דורש את הפעולות הללו בו-זמנית כדי לשרוד בטבע. מסיבה זו, לא קיימת אף דרך טבעית לחיים להיווצר מעצמם מחומר דומם. יש בכך הוכחה מדעית חזקה מאוד למציאות הבורא.

שיתוף הפעולה בין מרכיביו של התא הוא שמאפשר את המושג הנקרא "חיים". בלעדי אחד מהם, התא ימות. זו הסיבה שאין כל אפשרות טבעית ליצירת תא חי מדומם. זאת חשוב להבין: לא מדובר בעניין של "הסתברות", אלא באי-היתכנות. החיים אינם דומים לשליפה אקראית של "קלפים" כימיקלים מתוך "החפיסה" של הטבע. התא החי דומה יותר להרכבת בית מקלפים, בצירוף מסוים מאוד של רכיבים, שאם ייחסר רק אחד מהם, כל בית-הקלפים יקרוס מיד.

מסיבה זו לא הצליחו לייצר חיים מדומם, וגם קיימת אף סוג של "תיאוריה" המסוגלת לחשב תרחיש כזה אפילו לא באופן דמיוני.

פרופ' מייקל ביהי (Michael Behe), ביולוג שהגיע לאמונה באלוקים, כתב:

"דממה מדאיגה ומוזרה אופפת את המורכבות הקיצונית של התא...", "אבולוציה מולקולרית אינה מבוססת על עדות מדעית. אין אפילו פרסום מדעי אחד בכל הספרות המדעית או הירחונים המדעיים, אשר מתאר כיצד נוצרה באופן אבולוציוני מערכת ביוכימית מורכבת, או אפילו כיצד יכלה להיווצר. ישנן הנחות שאבולוציה שכזו התרחשה, אך לחלוטין אין תמיכה להנחות אלה, לא בניסויים ולא בחישובים".

[Darwin's Black Box, The Free Press, p. 185]

נקודה חשובה נוספת לציון היא, שגם לפי גרסתם של המשערים תיאוריות על עולם עתיק, אין למעשה מספיק "זמן" ביקום לצירופי מקרים כה רבים, אשר מסוגלים להכיל את מורכבות החיים.

בכמה דרכים לדעתך יכולים להסתדר 52 קלפים בתוך חפיסת קלפים? התשובה כנראה תפתיע אותך:

80 מיליון טריליון טריליון טריליון טריליון טריליון! (אם תרצה לכתוב זאת, זהו המספר 80 עם 66 אפסים אחריו...)

ועד כמה מורכבים החיים? הדנ"א של בקטרית כולי אחת ויחידה (E. coli bacteria cell) מכיל כ-3 מיליון נוקלאוטידים (-אותיות בתוכנה של הדנ"א), כאשר לכל אחת מן האותיות הללו יש תוכנית ומטרה ביצירת החיידק הקטן הזה. לצורך ההמחשה, נתאר לעצמנו חפיסת קלפים שזכתה בסידור המתאים כ-3 מיליון פעמים! כל גן מתאים (-קוד, יחידת מידע בדנ"א) הוא כמו זכייה נוספת בלוטו. אך יש גבול לכמות הזמן והמקום ביקום, אפילו להשערתם. מילים מפוצצות כמו "מיליארדי שנים" הם עדיין זמן קצר מאוד אף להשערתם, בהתייחס למורכבות החיים בטבע.

הביופיזיקאי ד"ר הרולד מורוביץ (Harold Morowitz), בספרו "שטף אנרגיה וביולוגיה", חישב ומצא שעבור חיידק בודד, היה נדרש זמן ממושך הרבה יותר משיהיה אי פעם ביקום, אילו כוח הדחף היחיד ליצירתו היה צירופים מקריים של מולקולות"

[C. Folsome, Life: Origin & Evolution, Scientific American, Special  Publication 1979]

ואם חיידק מורכב עד כדי כך, עד כמה מורכב האדם?

בני אדם מורכבים מ- 75 טריליון תאים, כל תא עם תוכנית ומטרה בגוף. הדנ"א בתא האדם מכיל כ-3 מיליארד נוקלאוטידים (אותיות בתוכנה של הדנ"א). כדי לכתוב את כל רצף הגנום האנושי יש צורך בערימת ספרים שגובהה כ-50 מטר.

אסטרופיזיקאי  מפורסם  בשם פרד הויל (Fred Hoyle) העריך  את הסיכוי שהחיים יווצרו, והגיע למסקנה שהמדובר הוא בסיכוי בלתי-אפשרי של אחד מתוך 10 בחזקת 40,000 (-10 עם 40 אלף אפסים לאחריו). אין בנמצא דרך הולמת לתאר לדמיון האנושי עד כמה מספר זה הוא בלתי אפשרי. שכן מספר כל האטומים בכל היקום כולו מוערך בלא יותר מ- 10 בחזקת 80.

[Hoyle F. Nature, Vol. 294, Nov. 1981]

הביוכימאי ד"ר מייקל דנטון (Denton) הגיע למסקנה שיש אלוקים, וכתב כך: "הסיכוי שהאינפורמציה של החיים נוצרה מדומם, אחד עם 40 אלף מספרים לאחריו... הוא גדול דיו לקבור את דרווין עם כל תיאורית האבולוציה"

[Nature, Vol. 294, No. 5837, November 12, p. 148].

פירוש הדבר הוא, שההגיון הנותן כי החיים תוכננו בידי מתכנן הנו מסתבר עד אינספור יותר מבחינה מדעית, היות והרעיון לצירוף מקרים הוא למעשה בלתי-אפשרי מבחינה מדעית. זו אפוא הוכחה חזקה מאוד למציאות האלוקים.

שערו בנפשכם שאם היה קיים רק 1% שהחיים נוצרו במקרה, הדבר היה אומר כי מסתבר פי 99% יותר להסיק כי החיים תוכננו בידי בורא! פירוש הדבר הוא שתמיד יהיה רציונלי יותר להסיק על מציאות הבורא, ולא להאמין במקרה. קל וחומר כאשר מדובר בהרבה הרבה הרבה פחות מ-1%...

אם כך, נשאלת השאלה, כיצד ישנם עדיין אתאיסטים בעולם?

אני מניח שרובם אינם מודעים לעובדות אלה, ומי שיודעים - בוחרים לעצום את עיניהם מתוך אמונה עיוורת בגילויים עתידיים שאולי יאפשרו יום אחד את האתאיזם שלהם...

הזאולוג פייר פול גרסה (Grasse), נשיא האקדמיה הצרפתית למדעים, הוא אתאיסט שמודה בחולשת האמונה במוטציות אקראיות, כך כתב: "קשה להאמין בהופעתן המתאימה של מוטציות העונות על צרכי בעלי החיים והצמחים. עם זאת, לפי התיאוריה הדרוויניסטית כל צמח יחיד, וכל בעל-חיים יחיד, יזדקקו לאלפי אלפים של אירועים ברי-מזל המתאימים להישרדותו. נסים הפכו לנוהג שבעולם: אירועים בעלי הסתברות קטנה לאינסוף לא איחרו להגיע... המקרה הפך לסוג של השגחה עליונה תחת מטריית האתאיזם. אין נוקבים בשמו, אלא סוגדים לו בחשאי"

[Pierre-P Grasse, Evolution of Living Organisms, New York: Academic Press, 1977. P.103-107]

מדענים נאלצים להודות שאין מספיק זמן בכדור הארץ ליצירת כל מיליוני המוטציות ה"מוצלחות". פרופ' וואלד (G. Wald) מודה כי: "אם תעשה הערכה גסה... נראה שנדרש סדר גודל של 10 מליון שנה לבסס מוטציה. כלומר, כל אחת משינויי החומצות האמיניות מופיע באופן יחסי בצורה שכיחה כפתולוגיה, אבל לבסס שינוי אחד כזה, כתכונה סדירה של מין מסויים, נראה שצריך לקחת זמן בסדר גודל של 10 מליון שנה".

[G. Wald, Discussions, in: Mathematical Challenges to the Neo-Darwinian Interpretation of Evolution, 12, 19 P. Morhead & M. Kaplan eds. 1967.]

האבולוציוניסט פרופ' עלי דמירסוי: "מבחינה מהותית, ההסתברות להיווצרות רצף של ציטוכרום-C שקולה לאפס. כלומר, אם החיים דורשים רצף מסוים, ניתן לומר שהסתברות זו עשויה להתממש פעם אחת ביקום כולו. אם לא כן, כוחות על-טבעיים כלשהם שמצויים מעבר להגדרתנו היו חייבים להתערב בהיווצרותו. קבלת אפשרות זו איננה הולמת את המטרה המדעית. לכן, אנו חייבים להתמקד בהשערה הראשונה"

[[Ali Demirsovy, Kalitim ve Evrim (Inheritance and Evolution), Ankara: Meteksan Publishing Co., 1984, p.61

נראה שמדענים אתאיסטים דומים למי שקודם כל יורים את החץ, ורק אז מסמנים את המטרה סביבו. כלומר, הם בראש ובראשונה יוצאים מנקודת הנחה בלתי אפשרית, שהחיים היו חייבים להיווצר ללא התערבות של כח עליון, ולאחר שקבעו זאת כאקסיומה ללא עוררין, אז מגיעים לידי אמונות באבסורדים בלתי אפשריים בצירופי מקרים.