ברכת כהנים מצילה מעין הרע

"ויאמר אל בלק התיצב כה על עולתך ואנוכי אקרה כה" (בלק כ"ג ט"ו) רצה בלעם לבטל מישראל ברכת כה שנאמר התייצב כה על עולתך, ואנוכי אקרה כה ואמרו במדרש, אתה בקרבנותך תבטל ברכת כה יהיה זרעך, ואני אבטל ברכת כה תברכו וגו'. ולא יכל לקללם  כי עמדה להם ברכת "כה תברכו" שלא תחול הקללה יותר, שבלעם הרשע, בשעה שנמסר לו לברך את ישראל, היה מסתכל בהם בעין רעה, כדי שלא תתקים הברכה, והיה תולה עיניו באותה עין רעה דכתיב (במדבר כ"ד, ט"ו) "נאום בלעם בנו בעור" מהו בנו בעור ולא בן בעור, אלא שהיה מאותו רשע (לבן הארמי) שהיה שונא את ישראל יותר מכל באי עולם "נאום הגבר שתום העין", שסתם עין טובה מהם שלא יתברכו ולא תתקיים בהם הברכה, מפורש מדברי חז"ל כי ועיקר כוונתם של בלק ובלעם היה לבטל מישראל זכות ברכת כהנים.

וכך כתב האברבנאל בפרשת נשא: "אחר שצווה השם במצות סוטה ובמצות נזיר מהטעמים אשר הזכרתי למעלה, צווה על ברכת כהנים, מפני שהיה מחנה ישראל מסודר בסדר אלוקי, המשכן האמצע וסביב הלויים הנשיאים והשבטים איש על דגלו, והיה המחנה קדוש ויפה אף נעים, ולכן צווה השם יתברך למשה שיצווה לאהרון ובניו את הברכה אשר יברכו את בני ישראל כולם. כדי שלא יגיע אליהם נזק עין הרע, שהרי בלק לזה עצמו נתכוון באשר שכר את בלעם לקלל את ישראל שיזיקם בעין הרע שהיה לו, ולכך הוליכו למקומות שראה מהם את כל ישראל שוכן לשבטיו כמו שיתבאר, הנה אם כן נצטוו אהרון ובניו על ברכת כהנים לצורך העם להיותם בדגליהם ועל משמרותיהם" עכ"ל. עולה מהדברים שזה היה כל רצונו של בלק, שבלעם יתן עינו באופן חנייתם ויבטל מהם את אשר זכו לברכת כהנים".

חשיבות כוונת הכהן בברכה

כל עיקרה של ברכת כהנים היא מכח מידת החסד, כמ"ש (בזוה"ק  ח"ג קמ"ה ב') "וכיוון דשרת בהו שכינתא בכהניא שריא בהו חסד, ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמה הה"ד (תהלים קמ"ה י') וחסידך יברכוכה וגו', ומשום דכהנא איקרי חסיד בעי לברכא, ורמז לדבר "חסד" עם הג' אותיות עולה גמטריא "כהן" ולכן אמרו בזוהר הקדוש (שם קמ"ז ב') "דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כולהו, ומאן דיבעי  צלותיה בצעריה אתהפיך ליה דינא לרחמי" (באר משה פר' נשא על התורה).

תפילה בעת צרה רח"ל

"אם הציבור בצרה ח"ו, והציבור מתפללים על צרתם, טוב וישר שבתפילת השחרית יהיו הכהנים נושאים כפיהם ואח"כ יתפללו על צרתם, כי ע"י נשיאת כפים מתעוררים רחמים, ויתן להם במתנת חינם" עכ"ל (ברכי יוסף" או"ח סי' קכ"ח אות י"ט בשם רמ"ך).

בזמן הברכה המלאכים מסכימים לברכות כיוון שהקב"ה מברך את ישראל

חשיבות הכוונה בברכות מרובה וגדולה עד מאוד, כמו שכתב הזהר (ח"ג דף קמ"ה ע"א) "בשעה שברכה זו  יוצאת מפיו של הכהן, אז אותם השישים אותיות שיש בשלושה פסוקים של יברכך, יאר, ישא, יוצאות מפיו ופורחות למעלה לרקיע. ויש שישים שרים ממונים על השישים אותיות, על כל אות ואות יש שר מיוחד, וכולם מודים ומסכימים על כל אלו הברכות ועל זה נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אז הקב"ה מברך את ישראל" (רמ"ק והגר"א) משמע שכל כוונה שמכוונים בכל תיבה בשעה שיוצא וטס ברקיע, גם הכוונה שכיוון באותה התיבה ואפילו באותו האות מצורף עם האות וטס ברקיע ופועל פעולתו  כאשר כיוון הכהן, כי אז היא עת רצון לאותן שהם בכלל הברכות וקל מאוד להשיג פעולתו שחפץ, על כן תזהרו מאוד בהכוונות של חז"ל אשר נבאר בס"ד פה זה על הסדר" ("חסד לאלפים").

ולכן כל מי שיש לו מח בקדקודו לא יבטל מצות עשה דאוריתא וברכה כזאת מפני טענות היצר, שמראה לו כאילו אין זה אלא דבר של חסידות וחומרא, כי הוא דינא ממש כמבואר מדברי הפוסקים, וישקול בינו לבין עצמו אפילו ריוח ממוני קל לא היה חושש כלל אפילו לטורח מרובה, ואיך עתה אינו חש על ביטול מצות עשה שנחשבת לשלשה עשה. וכן כל כהן שיש ביכלתו כפי ידיעתו יקבע עיתים בדברי מרן ז"ל בהלכות נשיאות כפים להבין ולדעת דיני מצווה זו והמסתעף לה, ואם אינו בר הכי, ישאל למי שהוא בקי ויודיעהו הדינים הנצרכים והנחוצים לזה, וישים ליבו להבין ביאור ענין התפילה שאומרים קודם הברכה, וביאור הברכה עצמה, וביאור התפילה שאחר הברכה, ויכוון בליבו כוונה כללית שהוא מברך את ישראל. (דרכי משה – רכ"מ כהן)