לקראת פגישת הפסגה: 8 עובדות מרתקות על צפון קוריאה

1. התאריך בצפון קוריאה שונה מכל העולם

בקוריאה הצפונית (וזה כינוייה בעברית תקנית, לידיעתכם, לא צפון קוריאה), מסתבר, לא ממש מנהלים את לוח השנה למניין תשע''ח שנים לבריאת העולם. אולי מעט מעציב אבל עדיין לא ממש מפתיע. אבל אם חשבתם שלוח השנה מתנהל לפי מניין השנים המקובל בשאר העולם, הרי שטעות בידכם. השנה הנוכחית בקוריאה, לידיעתכם, היא לא 2018 אלא 107.

מה קרה לפני 107 שנים?

אם הייתם אזרחים של קוריאה הצפונית, הייתם יכולים להישלח למאסר עולם בגלל השאלה התמימה הזאת. לפני 107 שנים, מסתבר, נולד המנהיג המנוח ירום הודו, קים איל סונג, שהוא סבא של המנהיג הנוכחי של קוריאה הצפונית, קים ג'ונג און. עילה מספיקה לדעת הצפון קוריאנים כדי להכריז על לוח שנה חדש והולם יותר. הלוח, אגב, נקרא ''לה גוצ'ה'', על שם האידיאולוגיה שכונן המנהיג האהוב.

2. היא לא מדינה קומוניסטית

תאמינו או לא, אבל קוריאה הצפונית בכלל לא רואה בעצמה מדינה קומוניסטית. למעשה, לאחר התמוטטותה של ברית המועצות, התורמת העיקרית לכלכלת קוריאה הצפונית, בשנת 1991, הושמטו כל ההתייחסויות למרקסיזם-לניניזם מהחוקה המתוקנת של שנת 1998. מספר ביטויים מרקסיסטים-לניניסטים נותרו בשימוש מדי פעם, אך בשנת 2009 המילה קומוניזם עצמה הושמטה מהחוקה.

אז מה היא כן? המדינה המבודדת מתנהלת מבחינה תיאורטית לפי הפילוסופיה הפוליטית העונה לשם "אידיאולוגיית גוצ'ה", אותה הגה  קים איל-סונג, מנהיגה הראשון של קוריאה הצפונית, בטענה שעל הציבור הצפון קוריאני להיות הריבון להתפתחות המדינה. משמעות המושג היא "הסתמכות עצמית", כלומר הסתמכות ריבונית של העם בביטחון המדינה שלו, במהפכה וכמובן במנהיג העליון.

3. שיעור ההצבעה בכל בחירות עומד על 100%

בזמן שברוב מדינות העולם המנוונות שיעור ההצבעה הכללי מדשדש לרוב בממוצע לא מרשים, שאר מנהיגי העולם יכולים רק לחלום על אחוזי הצבעה כמו בצפון קוריאה. בניגוד למה שלמדתם בבית הספר, קוריאה הצפונית היא ממש לא דיקטטורה חשוכה. למעשה, אפילו מתקיימות בה בחירות רשמיות מידי חמש שנים, בהן הולכים כל האזרחים לקלפי במטרה להצביע כחוק.

ההצבעה, למקרה שתהיתם, היא חובה המעוגנת בחוק הצפון קוריאני. לאזרחים יש אפילו זכות בחירה אמיתית, לפי הפרסומים הרשמיים, ואף אחד ממש לא פוקד עליהם או  מחליט בשבילם למי להצביע. הבחירות נערכות כל חמש שנים לבית הנבחרים העליון של העם, וכל ארבע שנים לבית הנבחרים המקומי. כל המועמדים נבחרים בידי מפלגת השלטון, מה שאומר למעשה, שמוצג רק שם אחד בקלפי.

ממש בלי קשר, בבחירות האחרונות זכה המנהיג הנוכחי קים ברוב הצנוע של 100%.

כמה מפתיע.

4. בביוגרפיה הרשמית של המנהיגים לשושלת קים מופיעים כמה פרטים... מעניינים

יש סיבה בגללה בוחרים הקוריאנים דווקא במנהיגים לשושלת קים, וזה ממש לא קשור לפחד, פולחן אישיות או לפרסומים המערביים הנלוזים לפיהם מדובר במדינת משטרה. למעשה, אם הייתם קוראים את הביוגרפיה הרשמית של החבר קים, יש סיכוי גדול שהייתם מצביעים לו בעצמכם.

כך למשל, לפי הפרסומים הרשמיים שצפון קוריאה מפרסמת על המנהיגים שלה, מסתבר כי המנהיג המנוח קים ג'ונג' איל למד ללכת בגיל שלושה שבועות ולדבר בגיל שמונה שבועות. אבא שלו, סבא של המנהיג הנוכחי, קים איל סונג, כתב כ-1500 ספרים ושש אופרות מלאות במשך שלוש השנים בהן למד באוניברסיטה. ולא סתם אופרות, אלא כאלו "שהיו טובות יותר מכל אופרה אחרת בהיסטוריה של המוזיקה", כולל אופרות שנכתבו על ידי מלחינים מבריקים דוגמת ורדי או מוצרט. על ההישגים המדהימים של קים ג'ונג' און, הבן הצעיר, נעדיף לא לכתוב, שמא תוכו בתדהמה ולא תוכלו יותר לעשות כלום מרוב רגשי נחיתות.

5. הצבא שלה הוא הרביעי בגודלו בעולם

בקוריאה הצפונית מתגוררים כיום, לפי ההערכות, למעלה מ-25 מיליון איש, מה שממקם אותה בדירוג העולמי במקום החמישים בעולם. הצבא שלה, לעומת זאת, הוא הצבא הרביעי הסדיר בגודלו בעולם.

ההערכה היא שמתוך סך של 25 מיליון תושבים, כ-5 אחוזים משרתים בשירות פעיל. 25 אחוזים מהם משרתים ביחידות סמי-צבאיות או במילואים. לפי דוח הפנטגון האחרון, הצבא הצפון קוריאני מונה כ- 950 אלף חיילים, 4,200 טנקים ומספר אסטרונומי של 8,600 תותחים ו-5,500 משגרי רקטות. על כל נושא הגרעין מוטב שלא נרחיב בכלל.

הצבא הסדיר של השכנה מדרום, לעומת זאת, מונה בסך הכל  630,000 חיילים בשירות סדיר. לא שיש סיבה לדאגה.

6. בקוריאה הצפונית לא מאמינים ברמזורים

קוריאה הצפונית לא זקוקה לרמזורים ולתמרורים על מנת לשמור על התנועה כסדרה, אלא מעדיפה להסתמך על שוטרים אשר יכוונו את התנועה, וכך, קומץ התיירים שנוהרים לפיונגיאנג הבירה מידי שנה, זוכים לחזות בכל פעם במחזה מרהיב, בו בכל צומת עומדים שוטרים במדים מעומלנים ומשרוקית, ומכוונים את התנועה בנחת.

למקרה שאתם דואגים למצב הפקקים, הסירו דאגה מליבכם.  בקוריאה הצפונית רק אנשי צבא וממשלה רשאים להחזיק ברכבים משלהם, כך שממילא, שכיחות הרכבים לנפש במדינה המטורללת הזאת עומד על משהו כמו אחד לאלף או טריליון, בלי שטרחנו לחשב.

7. יש בה מחנות עבודה לאזרחים סוררים

על פי הערכות דרום קוריאה, האו"ם וארגוני זכויות אדם, קיימים בצפון קוריאה שישה מחנות עבודה שבהם כלואים כ–200 אלף אסירים. המחנה הגדול ביותר משתרע על שטח המוערך כגדול יותר מהעיר לוס אנג'לס. מהעדויות עולה כי במחנות יש אזורי חינוך מחדש, הוצאות להורג פומביות, התעללויות ותנאי עבודה אכזריים. רוב האסירים נלקחים מבתיהם, לרוב באישון לילה, ונשלחים למחנות ללא הליך משפטי. רבים מתים בהם מבלי לדעת כלל מה היו האישומים נגדם.

מחנה 14 הוא המחנה המפורסם שבהם, לא מעט בגלל עדותו של אחד העריקים הצפון קוריאניים המפורסמים בעולם היום, שין דונג היוק, שלדבריו התגורר בו כל חייו עד שהצליח להימלט. מחנה 14 הוקם ב–1959 במרכז צפון קוריאה - בקאצ'ון, נפת דרום פיונגיאנג. המחנה, שאורכו כ–48 קילומטר ורוחבו 24 קילומטר, כולל חוות, מכרות ובתי חרושת ועל פי ההערכות הוא מאכלס 15 אלף אסירים. ונחשב לאכזרי מבין כל מחנות העבודה. לפי הדיווחים, אותם קוריאה הצפונית מכחישה בתוקף, האסירים מועסקים במחנה בעבודת כפייה עד מותם בתנאי רעב ועבדות מחרידים.

לאורך השנים, רק שני אנשים הצליחו להימלט מהמחנה, אך עדותם על הנעשה בו נתונה בספק. בעדותו של שין דונג היוק, שאף הוציא ספר על חוויותיו מהמחנה, התגלו סתירות רבות ומאוחר יותר אף הודה כי חלק מהפרטים שמסר היו בדויים.

8. לא כל מה שמפורסם אודותיה בעולם, הוא באמת נכון

שין דונג היוק, הפליט הצפון קוריאני שעדותו על מחנה העבודה בו נולד התבררה כרחוקה מלהיות מדויקת, הוא לא היחיד שנתפס בשקר. במשך השנים, עדויות צבעוניות נוספות של פליטים צפון קוריאניים שערקו למערב, התבררו כלא מדויקות במקרה הטוב, מוגזמות ומופרכות בחלק מהמקרים ובאופן כללי, לא מאד אמינות.

קוריאה הצפונית, שלא תטעו, היא לא מדינה שמומלץ להגר אליה בזמן הקרוב, אבל קשה להתעלם מכך שהעמימות העוטפת אותה והמחסור במידע מהימן, גורמים לה אולי להיראות גרועה הרבה יותר ממה שהיא באמת. העובדה שבכלי התקשורת מוכנים לשלם סכומים נדיבים עבור סיפורים מנופחים ומחרידים שמספקים כותרות, לא ממש עוזרת.

בשנת 2014, לדג', פורסמו בכל כלי התקשורת בעולם בהרחבה דיווחים מפורטים על האופן בו בחר הרודן קים ג'ונג און להוציא להורג את מדודו, בתארם כי שיסה בדוד הסורר להקת כלבים משחרים לטרף. מעט אחר כך התברר כי הסיפור הצבעוני הזה בכלל מבוסס על מתיחה בעיתון סינגפורי זניח. אלו לא היו המקרים היחידים בהם התברר כי עובדות על המדינה המסוגרת נופחו בהרחבה.

מה המסקנה? תמיד תיקחו את כל מה שאתם קוראים בעיתון בעירבון מוגבל, מה שבטוח.