בזמן ברכת כהנים אין מקטרג - ויש רחמים וחסד

"מסר ביד כהניו המקודשים מפתחות עולם הרחמים ואמר להם: כל זמן שהכהנים מברכים את ישראל, נפתחים שערי החסד הרצון והרחמים הגדולים, ויהיו כל העולמות בשעה זו שאתם מברכים כולם בחפץ וברצון ובחסד וברחמים, ואין שם שום מעכב ומקטרג את הברכה. שהרי כששערי הרחמים נפתחים ופנים עליונים מאירים בפנים תחתונים, באותה השעה אין כח במקטרג ולא בבעל דין למעלה לעורר דין ועונש, שהרי כל העולמות מאוחדים, וכולם בברכה ובשלמות וברחמים, והלכו פנים של זעם, ואז כל הפנים מאירים (שערי אורה- שער י' ספירה א' – ר"י גיקיטיליא).

"ולכן צריך הכהן ליתן דעתו הרבה בעת הברכות שהרי "כמה רזין עילאין יש במנין התיבות והאותיות של ברכת כהנים ושלא יבלע, או יגמגם בהם בשום אות, כי הוא מאבד טובה הרבה והנזהר בזה שכרו מרובה" ("שער הכוונות" בחזרת העמידה דרוש ה).

למה נבחרו דווקא הכהנים לברך את העם, ולא חכמי התורה שבדור?

את הסיבה מדוע בחר הקב"ה , ברצותו לברך את עמו ישראל דווקא ע"י הכהנים בני אהרון מבאר הגאון רבי אהרון וואלקין אב"ד פינסק בהקדמת ספרו "מצא אהרון" בהסבר נפלא:  "והלא כבר ידענו כי כל קדושתם וטובתם של ישראל תלויה בתורתנו הקדושה, בלימודה ובקיום מצוותיה, אם כן השכל הישר נותן שהת"ח המדבר דברי תורה הוא הראוי לברך את ישראל כיוון שאז הברכה תעשה רושם ותתקיים, א"כ מדוע הנחיל הקב"ה מצוה זו למשפחה אחת בלבד היא משפחת הכהנים, עד שהקטן שבה זוכה למה שלא זכה הגדול שבישראל? מצינו בגמרא (סוטה ל"ח): "אמר רבי יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תקרי יבורך אלא יברך" ביאר המהרש"א שהטעם לכך שהברכה אינה ניתנת אלא לטוב עין, הוא משום שברכת המברך חלה כפי כוונת המברך, " לברך את עמו ישראל באהבה" הכוונה בעין טובה וברצון הלב. נמצינו למדים מדברי המהרש"א, שהברכה מתקיימת כאשר היא ניתנת בעין טובה, והמברך מעונין באושרו ובהצלחתו של האדם שאותו ברך, עד שמשתוקק בכל לב לראות בהצלחתו- מידה זו נשגבה היא, ולא כל אדם זוכה לה. ומשום כך, בחר הקב"ה דווקא בכהנים להיות מברכיהם של ישראל, שכן הם בודאי חפצים בלב ובנפש שכל ישראל יתברכו ויצליחו בכל מעשיהם, שהרי לכהנים עצמם אין חלק בארץ, ומקור פרנסתם וחייהם הם מתנות כהונה שהם מקבלים מיד בני ישראל, ואם כן הם בוודאי יברכו את ישראל בלב שלם, באהבה ובנפש חפצה, שהרי ברכת ישראל היא ברכתם, וככל שתתרבה תבואתם של ישראל כך ירבו ישראל לתת תרומה, חלה, ביכורים, ואשי ה'. לכן מובטח שברכת כהנים תהיה יותר בלב שלם שהם זכו להיות נושאי הברכה לישראל. ומה מיוחד בברכת כהנים דוקא ? מסביר החיד"א (בספרו פתח עיניים בשם הש"ך על התורה), כי בשעה שנצטוו ישראל לקחת כסף וזהב מהמצרים טרם יציאתם ממצרים עבור עבודתם במשך מאות שנים, שבט לוי היו היחידים שלא נטלו , מפני שלא עבדו במצרים. ובשכר ההתגברות לא לגעת בממון, זכו לברך את ישראל בפרנסה לכל הדורות!

כל כהן שמברך – מתברך, ושאינו מברך – אינו מתברך

ונ"ל בס"ד שמה שאמר שאינו מברך אינו מתברך, אין הכוונה שאינו מברך לגמרי, שזה לא היה צריך לומר שוודאי כיון שאינו מברך לגמרי אינו מתברך, שאין חוטא נשכר. אך הכוונה שאינו מברך בלב שלם אלא מהשפה לחוץ דהכהן צריך לברך מאהבה, כאשר נתקן בנוסח הברכה של הכהנים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" וכיון שצרכים לברך בלב גם כן נמצא הברכה שלהם כפולה מצד הפה ומצד הלב ובתרוויהו בעי אהבה, וב' פעמים אהבה עולה מספר הוי-ה, ולזה אמר ושמו את שמי על בני ישראל, פרוש שתהיה ברכתם שלמה בשני פעמים אהבה, שהיא מספר שמי, אחת מצד הפה ואחת מצד הלב ואז ואני אברכם. ולזה אמר ריב"ל כל כהן שמברך כמצוותו אשר נצטווה לברך בפה ובלב שיש כאן ב' פעמים אהבה הרי זה מתברך, ושאין מברך ברכה שלמה כמצוותו, אלא רק מברך בפה שהיא מצות אנשים מלומדה, אינו מתברך, שמע מינה כל שאינו מברך ברכה כמצוותו שתהיה בשתיים בפה ובלב, אינו מתברך כי דווקא אם יש שתים פה ולב אז אברך אותם. ולכן אין נותנים כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, והטעם לזה על פי מה שאמר בסה"ק "אדרת אליהו" בפרשת נשא בשם רבני אשכנז ז"ל: שיש י"ד פרקים באצבעות האדם כנגד תיבות של ברכת כהנים שהם ט"ו תיבות, ועדיין חסר אחת ביד שאין בה כנגד תיבת שלום שהיא התיבה ט"ו, ותקנו חז"ל כוס ברכה שיאחזנו המברך בידו, והוא כנגד שלום שבו נשלם מספר ט"ו ובזה פרשו רבני אשכנז לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כלומר זכו בכלי שהוא של ברכה בעבור תיבת שלום של ברכת כהנים שהשלים המספר כנגדה (בן יהוידע סוטה ל"ח).