מה באמת רציתי, להיות קצת עם הלב הזה לבד

מה באמת רציתי
רק מקום קצת מאובק 
ישן 
להיות קצת עם הלב הזה 
לבד 
לרגע בלי להיכנס לנעלי השני 
עוד מעט ואשכח איך נראות נעלי שלי 
מעונות כפות רגלי מהליכה יחפה 
על האבנים 
במדריך התלול הזה כ"כ 
כאבו ורוצות הן להחלים בלי להיפצע.

מה רק רציתי 
זמן כזה 
בלי דוחק 
עם אלוקי 
להיות בסדר 
להרגיש כי נקיים בגדי 
לבנים כמו הקלידים 
והשחורים רק זכר למעשים.

להיכנס אל החדר הזה 
קצת ישן 
אולי הרבה 
קצת שבור 
אבל יש בו מקום לעמוד במרכז 
וגם להיחבא.

ושם כיסא עץ עגול 
ואולי רגלית אחת צבעה דהה 
אך אפשר עליו לשבת 
לבכות עם הנשמה.

מה רציתי
רק פסנתר ישן 
גם מגולף 
אך מכוון 
גם כזה שצבעו נותר כחידה 
ואף אחד לא זוכר מה היה 
אולי קצת קשה אותו לפתוח 
והוא מלא צבע ובהירות מהשמש המגיעה יום יום 
שלחה אליו קרניה 
מהידיים שבו נגעו 
והלב אל הכלי כמה.

זמן כזה 
שאפשר לשבת 
להתחיל לדבר 
לנגן כמה אקורדים יחד עם המילים 
לפעמים נוגים כשיספר לו הלב על החתכים
לפעמים מקפצים יחד עם חיוך נסוך על פני 
מן  אקורדים מז'ורים
על כל מה שעבר 
על איך שהרים אותי אלוקים.

מנגינות יעלו מתוך תוכי 
יאפפו אותי ואת החדר עד למרחוק 
עולים והנשמה יחד איתם שזורה
אולי בארבע פעימות אסכם את כל מה שקרה.

מין חדר 
וקירותיו נטויים על צידם
הדלת פתוחה 
מזמינה את השמש 
צליל הציפורים 
וכל הבריאה.

מין חדר 
בו אין אדם 
באמצע שדות ארוכים 
אהיה אני שם 
ואלוקים יחדיו.

אשב 
ולא יפריע לי דבר 
לא השיער היורד על פני 
ולא זיכרון כואב.

לא יהיה שם מקום 
וחשיבות 
לניגון, לפרגון 
רק למהות 
יהיה זה כאילו כל ילד מנגן זאת ללא טעות.

אחשוב 
אנגן 
אשמח וגם אבכה  
אבל מה שבטוח

הלב 
נרפא 
טהור 
יצא

מן יום של רוח 
עם אלוקי שיח 
מן ניגון כזה.