הנהגת הרחמים: גם העונש בא להיטיב

נְצַיֵּן בְּכָאן רְאָיָה מוֹחֶצֶת לְהַנְהָגַת הָרַחֲמִים שֶׁהִיא הִיא בִּלְבַד הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא.

הִנֵּה כַּאֲשֶׁר מַעֲנִישׁ הַבּוֹרֵא לְאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, הֲלֹא יֵשׁ מִצְוָה לְכָל יְהוּדִי לָקוּם וְלַעְזֹר וּלְסַיֵּעַ לְאוֹתוֹ מְיֻסָּר וּלְחַלְּצוֹ מִצָּרָתוֹ, וּכְמוֹ לְמָשָׁל אָדָם שֶׁנִּפְטַר לוֹ יַקִּיר, יֶשְׁנָהּ מִצְוָה לְכָל מַכִּירָיו לָרוּץ וּלְנַחֲמוֹ, שִׁבְעָה יָמִים לִפְקֹד אֶת בֵּיתוֹ וּלְהָשִׁיב לוֹ אֶת לִבּוֹ לְבַל יִתְמוֹטֵט בְּצָרָתוֹ.

אָדָם חוֹלֶה, יֶשְׁנָהּ מִצְוָה עָלָיו וְעַל אֲחֵרִים לִדְאֹג לִרְפוּאָתוֹ; אָדָם שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו יֶשְׁנָהּ מִצְוַת צְדָקָה לָקוּם וּלְסַיֵּעַ לוֹ וְלַהֲקִימוֹ עַל רַגְלָיו; אָדָם שֶׁנֶּחְבַּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים יֶשְׁנָהּ מִצְוָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר לִפְדּוֹתוֹ- מִצְוַת "פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים".

וְהוּא פֶּלֶא, שֶׁכֵּן וְכִי מִי הֶעֱנִישׁוֹ לְזֶה הַמְיֻסָּר? הֲלֹא הַבּוֹרֵא הֶעֱנִישׁוֹ! וְהֵיאַךְ נָעִיז לָקוּם וּלְהַצִּילוֹ? הֲלֹא אִם הַבּוֹרֵא הֶעֱנִישׁוֹ, הֲרֵי שֶׁהַבּוֹרֵא חָפֵץ בְּעָנְשׁוֹ, וְלִכְאוֹרָה בִּפְעֻלּוֹת הַהַצָּלָה וְהַחֶסֶד עוֹשִׂים אָנוּ בָּזֶה הֶפֶךְ כַּוָּנַת ה'. וְאָמְנָם זֶהוּ עַצְמוֹ צִוּוּי הַבּוֹרֵא- שֶׁנְּסַיַּע לְאֵלּוּ שֶׁהוּא הֶעֱנִישָׁם. אוּלָם יֵשׁ לְהָבִין אֶת רְצוֹנוֹ זֶה, שֶׁכֵּן הֲלֹא הוּא הֶעֱנִישָׁם עַל מְנָת שֶׁיְּרַצּוּ אֶת עָנְשָׁם.

הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה. הַבּוֹרֵא אָכֵן מַעֲנִישׁ אֶת הָרָאוּי לְעֹנֶשׁ, אוּלָם לִהְיוֹת שֶׁיֶּשְׁנוֹ חֲשָׁשׁ גָּדוֹל שֶׁהָאָדָם יִתְיָאֵשׁ בְּעָנְשׁוֹ וְסִבְלוֹ, יִתְמוֹטֵט וְיִקְרֹס חָלִילָה, וְלָזֶה לֹא הִתְכַּוֵּן כְּלָל ה' בְּהַעֲנִישׁוֹ לָזֶה, וְלִהְיוֹת שֶׁיּוֹדֵעַ הַבּוֹרֵא חֻלְשַׁת נַפְשָׁם שֶׁל רֹב בְּנֵי אָדָם לְהִשָּׁבֵר וּלְהִתְיָאֵשׁ, לָכֵן צִוָּנוּ ה' לָקוּם מִיָּד וְלָבֹא לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל הַנֶּעֱנָשׁ, לְעוֹדְדוֹ וּלְחַזְּקוֹ לְבַל יִתְיָאֵשׁ וְיִתְמוֹטֵט בְּסִבְלוֹ אַחַר שֶׁאֵין זוֹ כַּוָּנַת ה' כְּלָל בְּהַעֲנִישׁוֹ לָזֶה. וְאָכֵן, זֶה אֲשֶׁר יַחְפֹּץ הַבּוֹרֵא בְּהֶמְשֵׁכִיּוּת עָנְשׁוֹ, לֹא תּוֹעִיל שׁוּם עֶזְרָה וְסִיּוּעַ לְהַצִּילוֹ, אוּלָם זֶה חֶשְׁבּוֹן הַבּוֹרֵא. אָנוּ מִצִּדֵּנוּ חַיָּבִים לִפְעֹל לְהַצָּלָתוֹ לְבַל יִתְמוֹטֵט בְּנַפְשׁוֹ וְיִתְיָאֵשׁ.

גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע- לֹא אֶפְחַד מֵהָרָע

וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה (תהלים כד, ד): "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָע רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי". מָה הַכַּוָּנָה "לֹא אִירָא רָע"? הֲרֵי כְּבָר נִמְצָא הוּא בְּתוֹךְ הָרָע, וּמַה מִּתְכַּוֵּן כָּאן דָּוִד הַמֶּלֶךְ "לֹא אִירָא רָע"?

אֶלָּא, הַבּוֹרֵא מַעֲנִישׁ אֶת הָאָדָם בְּצָרָה מְסֻיֶּמֶת, אוּלָם הָאָדָם נִכְנָס לִפְחָדִים וַחֲרָדוֹת מֵאוֹתָהּ צָרָה וּמְפַתֵּחַ לְעַצְמוֹ דִּמְיוֹנוֹת אֲפֵלִים, נִכְנָס לִדְאָגוֹת שֶׁיִּתָּכֵן וְיִהְיוּ מֵהַהַשְׁלָכוֹת שֶׁל צָרָתוֹ, וּכְמוֹ לְמָשָׁל אָדָם שֶׁפֻּטַּר מֵעֲבוֹדָתוֹ יָרֵא וְחָרֵד מַה יִּהְיֶה עוֹד כַּמָּה שָׁנִים... אוֹ זֶה שֶׁמִּתְעַכֵּב זִוּוּגוֹ יָרֵא וְדוֹאֵג פֶּן לְעוֹלָם לֹא יִמְצָא זִוּוּגוֹ וְכַיּוֹצֵא, שֶׁכֵּן חוֹשֵׁב שֶׁצָּרָה זוֹ נוֹעֲדָה לְכַלּוֹתוֹ וּלְהַאֲבִידוֹ.

וְדָוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נִקְלָע לְצָרָה, מִתְמַקֵּד אֲנִי נְקֻדָּתִית בַּצָּרָה שֶׁלִּי וְאֵינֶנִּי יָרֵא מֵהָרָע שֶׁפְּקָדַנִי פֶּן מִמֶּנּוּ יִתְפַּתְּחוּ הַשְׁלָכוֹת נוֹסָפוֹת. "לֹא אִירָא רָע", אֵינֶנִּי יָרֵא מֵהָרָע פֶּן מִמֶּנּוּ אֶתְמוֹטֵט וְאֹבַד מִן הָעוֹלָם, וּמַדּוּעַ? "כִּי אַתָּה עִמָּדִי", שֶׁכֵּן יוֹדְעַנִי שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא הַמַּעֲנִישׁ, וְאִם כֵּן, אָב אוֹהֵב שֶׁמַּעֲנִישׁ אֵינוֹ אֶלָּא עַל מְנָת לְהָשִׁיב אֶת בְּנוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וּבְוַדַּאי אֵין כַּוָּנָתוֹ לְהַאֲבִיד, וְלָמָּה אִם כֵּן אִירָא פֶּן אֹבַד וְאֶתְמוֹטֵט? הֲלֹא זֶה לֹא מֻנָּח בִּגְזֵרַת ה' עָלַי.

אֶת הַפְּחָדִים וְהַחֲרָדוֹת מְפַתֵּחַ הָאָדָם בְּעַצְמוֹ וּמוֹסִיף בָּזֶה יִסּוּרִים עַל עַצְמוֹ בְּנוֹסָף לְמַה שֶּׁהֶעֱנִישׁוֹ ה', וּבְיַד הָאָדָם וּבִבְחִירָתוֹ לְהִנָּצֵל לְפָחוֹת מֵהַדְּאָגוֹת וְהַחֲרָדוֹת שֶׁפְּעָמִים קָשׁוֹת הֵמָּה יוֹתֵר מֵהַיִּסּוּרִים עַצְמָם שֶׁמְּיַסֵּר ה' לָאָדָם, וְזוֹהִי בְּעֶצֶם מִצְוַת "בִּטָּחוֹן", שֶׁיִּבְטַח הָאָדָם בַּה', יַרְגִּיעַ עַצְמוֹ וִיעוֹדֵד עַצְמוֹ מִתּוֹךְ קִוּוּי וְצִפִּיָּה לְטוֹב, עַד שֶׁיְּהֵא בָּטוּחַ בְּרַחֲמֵי ה' שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ וְלֹא יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלָיו.

הִשְׁתַּתְּפוּת הַבּוֹרֵא בְּצַעַר הָאָדָם מְעִידָה עַל מִדָּתוֹ שֶׁהִיא רַחֲמִים בִּלְבַד

רְאָיָה נוֹסֶפֶת לְהוֹכִיחַ עַל כָּךְ שֶׁמִּדַּת הָרַחֲמִים הִיא בִּלְבַד מִדָּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא עַל פִּי הַמִּשְׁנָה בְּסַנְהֶדְרִין (פרק ו' משנה ה'): "אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת? קָלַנִי מֵרֹאשִׁי קָלַנִי מִזְּרוֹעִי. וְאִם כָּךְ הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפָּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים".

פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, כְּשֶׁאָדָם מִצְטַעֵר שֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עָלָיו, הַשְּׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת? כְּלוֹמַר, בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן קוֹבֶלֶת הַשְּׁכִינָה וּמְנוֹדֶדֶת עָלָיו? "קָלַנִי מֵרֹאשִׁי קָלַנִי מִזְּרוֹעִי". רֹאשִׁי כָּבֵד עָלַי, זְרוֹעִי כָּבֵד עָלַי, כְּאָדָם שֶׁהוּא עָיֵף (פרוש הר"ע מברטנורא).

הֲרֵי שֶׁהַבּוֹרֵא נָד בְּרֹאשׁוֹ בְּצַעַר, כְּאֵב וַעֲיֵפוּת כִּבְיָכוֹל מִצַּעֲרוֹ שֶׁל אָדָם וַאֲפִלּוּ הוּא רָשָׁע. וּבְכֵן, הַאֵין זֶה מוֹכִיחַ שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא רַחֲמִים, וְכִי מִדַּת הַדִּין שֶׁלּוֹ בְּמַטָּרָה לְהֵיטִיב בִּלְבַד?! אִם אָכֵן הָיָה הָאָדָם חָשׁ אֲמִתּוּת זוֹ, כַּמָּה הָיָה מְעוֹדָד וּמָלֵא תִּקְוָה שֶׁצָּרָתוֹ תַּחֲלֹף, כַּמָּה הָיָה רָחוֹק מִדְּאָגוֹת וַחֲרָדוֹת פֶּן יֹאבַד בְּעָנְשׁוֹ, כַּמָּה הָיְתָה הָעַצְבוּת וְהַדִּכָּאוֹן מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, וְאֶפְשָׁר אַף הַשִּׂמְחָה הָיְתָה מְמַלֵּאת אֶת לִבּוֹ.

לוּ הָיָה מְדַמֶּה הָאָדָם לְעַצְמוֹ בִּשְׁעַת סִבְלוֹ שֶׁהַבּוֹרֵא כְּמוֹ כֵן סוֹבֵל עִמּוֹ וְצָר לוֹ בְּצָרָתוֹ, וְכַנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ט): "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר", וְעוֹד נֶאֱמַר (תהלים צא, טו): "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", וְהַשְּׁכִינָה כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה מְנוֹדֶדֶת בְּרֹאשָׁהּ עָלָיו, וְדוֹמֶה הַדָּבָר לְבֵן שֶׁעָבַר טִפּוּל קָשֶׁה וּלְאַחַר הַטִּפּוּל נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ אִמּוֹ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ וּמְלַטַּפְתּוֹ וּמְנַחַמְתּוֹ מִכְּאֵבוֹ, וְכַנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק (ישעיה סו, יג): "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ", וְעוֹד נֶאֱמַר (שם נא, יב): "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם", וְעוֹד נֶאֱמַר (שם מ, א-ב): "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי... דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם". לוּ הָיָה הָאָדָם שׁוֹמֵעַ אֶת הָאֱמֶת, הָיָה שׁוֹמֵעַ הֵיאַךְ הַבּוֹרֵא מְפַיְּסוֹ וּמַרְגִּיעוֹ בְּנֹעַם וְאוֹמֵר לוֹ: "בְּנִי אֲהוּבִי, סְבֹל אֶת סִבְלְךָ, הוּא מֻכְרָח! שֶׁכֵּן הִתְנַתַּקְתָּ מִמֶּנִּי, הָלַכְתָּ אַחַר הַחֹמֶר וְהַהֶבֶל, שָׁכַחְתָּ שֶׁאַתָּה נִבְרָא וְתָלוּי בְּבוֹרַאֲךָ, גָּאִיתָ, חָטָאתָ, וְהָיָה מֻכְרָח לְהַזְכִּירְךָ אֶת יִעוּדְךָ וְתַפְקִידְךָ בָּעוֹלָם שֶׁבְּרָאתִיךָ בּוֹ כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְכָל הַטּוֹב שֶׁיִּעַדְתִּי לְךָ. וְאַל תִּדְאַג, תְּקַוֶּה לְטוֹב, אַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים, אַל תַּחְשֹׁשׁ שֶׁאֶטֹּשׁ אוֹתְךָ וְאֶעֱזָבְךָ, אֲנִי לְעוֹלָם לֹא נוֹטֵשׁ, וְכַנֶּאֱמַר (תהלים צד, יד): "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב", וְכַיּוֹצֵא עוֹד בְּמִלִּים שֶׁל נֶחָמָה, שֶׁכֵּן חֵפֶץ ה' שֶׁיֵּדַע הָאָדָם אֱמֶת זוֹ, וְכָאָמוּר שֶׁכֵּן גַּם אָנוּ נִצְטַוִּינוּ לְנַחֵם וּלְעוֹדֵד אֶת הַמִּסְכֵּנִים וְהַמְיֻסָּרִים וּלְהָשִׁיב לִבָּם לְבִטָּחוֹן בַּה', וְאַף שֶׁה' הוּא שֶׁהִכָּה אוֹתָם, הוּא זֶה שֶׁצִּוָּנוּ לְעוֹדְדָם וּלְחַזְּקָם וּלְמִצְוָה גְּדוֹלָה תֵּחָשֵׁב לָנוּ לְהַצִּיל כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל וּמֵחוֹבָתֵנוּ הוּא לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְכַנֶּאֱמַר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". וְעוֹד נִצְטַוִּינוּ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה עַל מִצְוַת הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְהַהַלְוָאָה לְעָנִי, מִצְוַת נִחוּם אֲבֵלִים, בִּקּוּר חוֹלִים וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

וּבְנוֹסָף לְהָאָמוּר נִתְבּוֹנֵן עוֹד, נִצְטַוִּינוּ מֵהַבּוֹרֵא - שֶׁהוּא הַמַּעֲנִישׁ - לִבְטֹחַ בּוֹ, לִחְיוֹת בְּתִקְוָה וּבְשִׂמְחָה בְּצָרָתֵנוּ. וּבְכֵן, הֲיֵשׁ עֶבֶד שֶׁמַּלְכּוֹ מַעֲנִישׁוֹ וּמְיַסְּרוֹ, וְקָם זֶה וְרוֹקֵד וְשָׂמֵחַ מוּל מַלְכּוֹ?! בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁזֶּה רְצוֹן ה' שֶׁנֵּדַע שֶׁהוּא עִמָּנוּ בַּצָּרָה וְהוּא יִפְדֵּנוּ מִמֶּנָּה, וְכֵיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהֵיטִיב וְלֹא לְהַאֲבִיד - הוּא זֶה שֶׁצִּוָּה כְּמוֹ כֵן שֶׁנִּבְטַח בּוֹ וְנָקוּם וְנִתְעוֹדֵד בְּצָרָתֵנוּ, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ מִמֶּנָּה.

וּבָזֶה בֵּאוּר נוֹסָף לְמַה שֶּׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהלים כד, ד) "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָע רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי". אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הִשְׁתַּתְּפוּת הַבּוֹרֵא בְּצַעֲרִי - זֶה עַצְמוֹ מְנַחֵם אוֹתִי וּכְבָר אֵינֶנִּי חָשׁ אֶת צַעֲרִי וּכְאֵבִי, שֶׁכֵּן מַה יֵּשׁ יוֹתֵר מִכָּךְ שֶׁהַבּוֹרֵא הַמֶּלֶךְ כּוֹאֵב אֶת כְּאֵבוֹ שֶׁל עַבְדּוֹ...

הֲיֵשׁ נִחוּמִים גְּדוֹלִים מִזֶּה שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמַּעֲנִישׁ בָּא לְבֵית הַסֹּהַר שֶׁבּוֹ יוֹשֵׁב זֶה הַמְרַצֶּה עָנְשׁוֹ, וּלְבֵית הַכֶּלֶא נִכְנָס הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ כּוֹאֵב וְדוֹאֵב יַחַד עִם הַנֶּעֱנָשׁ, מִצְטַעֵר עִמּוֹ, וּמְעוֹדֵד וּמְחַזֵּק אֶת אֲסִירוֹ וּמֵפִיחַ בּוֹ תִּקְוָה וְשִׂמְחָה?! וְכָךְ הָיָה חָשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּיָשְׁבוֹ בַּמֵּצַר- "כִּי אַתָּה עִמָּדִי"!

הַיּוֹדֵעַ יְדִיעַת רַחֲמָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא הִנּוֹ "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב"

כַּמָּה נַחַת עוֹשֶׂה בָּזֶה הָאָדָם הֶחָכָם כְּשֶׁמֵּבִין וּמַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא בְּמִדּוֹתָיו הָאֲמִתִּיּוֹת שֶׁהֵן אַךְ וְרַק חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשֶׁכָּל הַנְהָגָתוֹ מוֹבִילָה רַק לְטוֹב, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהלים כג, ו): "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי". וְאֶפְשָׁר בְּנִיחוּתָא אֲמָרוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְלֹא בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. וְכַוָּנָתוֹ, דְּאַף שֶׁהָיָה נִרְדָּף וּמְיֻסָּר, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם מִלְּבַד טוֹב וָחֶסֶד, וַהֲגַם שֶׁעַל פָּנָיו נִרְדָּף הָיָה מֵאוֹיְבִים, הָאֱמֶת הִיא שֶׁנִּרְדָּף הָיָה מִטּוֹב וָחֶסֶד- אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי. טוֹב וָחֶסֶד הֵמָּה הָרוֹדְפִים אוֹתִי וְלֹא מַשֶּׁהוּ אַחֵר, שֶׁכֵּן גַּם הָרָע נוֹעָד כְּדֵי לְהוֹבִיל לְמַהֲלָךְ שֶׁל טוֹב, וְהוּא עִנְיַן "גַּם זוֹ לְטוֹבָה", שֶׁגַּם הָרָע הִנּוֹ בְּעֶצֶם טוֹב.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָב שֶׁהֶעֱנִישׁ לִבְנוֹ וְיִסְּרוֹ מֵרֹב אַהֲבָתוֹ וְחֶרְדָּתוֹ לְתִקּוּנוֹ וְהַצְלָחָתוֹ, בֵּן זֶה שֶׁהֻכָּה וְנִתְבַּיֵּשׁ נִגָּשׁ לְאָבִיו וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל שֶׁצִּעֲרוֹ, מָה אוֹמֵר אָב זֶה: 'כַּמָּה חָכָם בְּנִי זֶה! הֲלֹא אֲנִי יִסַּרְתִּיו, בִּיַּשְׁתִּיו, וּמֵבִין הוּא וּמַאֲמִין שֶׁכַּוָּנָתִי הָיְתָה לְטוֹבָה. יֵשׁ לוֹ אֵמוּן בִּי בְּאֹפֶן מָלֵא- אַף בְּשָׁעָה שֶׁהִנְנִי זוֹעֵף וְזוֹעֵם עָלָיו, שֶׁזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא מֵאַהֲבָה'. זוֹ חָכְמָה גְּדוֹלָה שֶׁמְּגַלֶּה הָאָב בַּבֵּן, וְהוּא מַה שֶּׁיִּמְנַע צֹרֶךְ לְהַבָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַדִּין בְּבֵן שֶׁכָּזֶה אַחַר שֶׁמַּשְׂכִּיל הוּא לְהָבִין אֶת טָעוּתוֹ וּמַאֲמִין בְּבוֹרְאוֹ בְּכָל מַצָּב, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן עִנְיַן הַסְּגֻלָּה הַמְפֻרְסֶמֶת- סְגֻלַּת "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ".

לְעֻמַּת זֹאת, אִם בֵּן זֶה שֶׁהֻכָּה וְהֻכְלַם מֵאָבִיו הִנּוֹ זוֹעֵם וְזוֹעֵף וּמַמְתִּין שֶׁיִּתְנַצֵּל הָאָב עַל אֲשֶׁר הִכָּהוּ וְהִכְלִימוֹ - כַּמָּה בֵּן זֶה מְצַעֵר לְאָבִיו, שֶׁבָּזֶה מוֹכִיחַ אֶת טִפְּשׁוּתוֹ הֵיאַךְ אֵינוֹ יוֹרֵד לְדַעַת אָבִיו, מְאַבֵּד אֶת הָאֵמוּן בְּאָבִיו, רוֹאֶה בְּאָבִיו כְּאַכְזָר וְרוֹדָן, מֵפֵר אֱמוּנִים מִבְּנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה הַמּוֹרוֹת עַל הֶעְדֵּר הַחָכְמָה מֵהַבֵּן. בֵּן זֶה הֲלֹא מְצַעֵר אֶת אָבִיו בְּכִפְלַיִם- הֵן עַל כָּךְ שֶׁהִצְרִיךְ אֶת אָבִיו לְהַכּוֹתוֹ, וְהֵן עַל כָּךְ שֶׁשּׁוּם תּוֹעֶלֶת לֹא יָצְתָה מֵהַכָּאָה זוֹ, וְכַנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ל): "לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ".

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.