ה’ צדיק יבחן: הנהגת הבורא במידת הדין

נָּבִין וְנֵדַע אֶת תַּפְקִידֵנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ, וְנִרְאֶה כַּמָּה עֹנֶג מֻנָּח בְּתַפְקִיד זֶה לֹא רַק בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. זֶה הַחַי בִּידִיעַת תַּפְקִידוֹ בֶּאֱמֶת, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ הוּא כָּל יָמָיו וּבְכָל מַצָּב בּוֹ הוּא נָתוּן.

מַהוּת דְּרָכָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא הוּא רַק טוֹב, וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה הַבּוֹרֵא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן בְּעֵת רָצוֹן אֶת י"ג מִדּוֹתָיו שֶׁל רַחֲמִים. תַּפְקִידֵנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ לְהַכִּיר וְלָדַעַת אֶת הַבּוֹרֵא, וְאִם כֵּן תַּפְקִידֵנוּ הוּא לְהַכִּירוֹ דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו שֶׁל הָרַחֲמִים, שֶׁכֵּן זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהַכִּיר לַבּוֹרֵא, דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו בִּלְבַד. אֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְהַכִּירוֹ וּלְדַעְתּוֹ מֵעֵבֶר לְכָךְ. אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַכִּירוֹ מִצַּד עַצְמוֹ. וּבְכֵן, כְּכָל שֶׁנֵּדַע וְנַכִּיר שֶׁהַבּוֹרֵא רַחֲמָן, שֶׁכָּל מַטְּרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ לְהוֹבִילוֹ לְטוֹב וּלְחֶסֶד, כָּךְ נֵחָשֵׁב לְיוֹתֵר יוֹדְעִים אוֹתוֹ, וּבְכָל מַצָּב שֶׁל מִדַּת הַדִּין הַנּוֹהֶגֶת בָּנוּ כְּשֶׁנַּשְׂכִּיל לִרְאוֹת בּוֹ אֶת רַחֲמֵי ה'- כֵּן בְּיוֹתֵר נִצְטַיֵּן בִּידִיעַת ה'.

וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן, מֵאַחַר וְזֶה תַּפְקִידֵנוּ לְהַכִּירוֹ דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו שֶׁהֵן רַחֲמִים גְּמוּרִים, אֵימָתַי הַחָכְמָה לֵידַע זֹאת- כַּאֲשֶׁר הַהַנְהָגָה אִתָּנוּ הַנְהָגַת חֶסֶד בְּפֹעַל?! הַפַּרְנָסָה, הַבְּרִיאוּת, הַזּוּגִיּוּת, הַבָּנִים וְכַיּוֹצֵא, הַכֹּל טוֹב, הַכֹּל "הוֹלֵךְ" כִּרְצוֹנֵנוּ, אָז זוֹ חָכְמָה לְהַכִּיר שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא טוֹב?! בָּרוּר הוּא שֶׁאֵין בְּכָךְ כָּל כָּךְ חָכְמָה, שֶׁכֵּן רוֹאִים אֶת הַטּוֹב בְּפֹעַל. אָכֵן יֵשׁ בְּכָךְ עֲדַיִן חָכְמָה לֵידַע שֶׁהַטּוֹב הוּא מֵהַבּוֹרֵא וּלְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ, וְלֹא לְיַחֵס אֶת הַהַצְלָחָה לְכֹחֵנוּ אוֹ לְמִקְרִים, אוּלָם אֵין בָּזֶה עִקַּר הַחָכְמָה. עִקַּר הַחָכְמָה הַמְשַׁעְשַׁעַת אֶת הַבּוֹרֵא מֵאִתָּנוּ וְעִקַּר רְצוֹנוֹ שֶׁנֵּדַע וְנַכִּיר אוֹתוֹ דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו שֶׁהֵמָּה רַחֲמִים, הוּא כַּאֲשֶׁר מִתְנַהֵג עִמָּנוּ בְּמִדַּת הַדִּין וְעַל פָּנָיו נִרְאֶה שֶׁהַהַנְהָגָה הִנָּהּ הַנְהָגָה שֶׁל דִּין וּנְקָמָה מֵהַחוֹטְאִים, וְאִם אָז נִהְיֶה חֲכָמִים לֵידַע שֶׁהָאֱמֶת שֶׁהַבּוֹרֵא מִדּוֹתָיו רַק שֶׁל רַחֲמִים וְכַוָּנָתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין רַק עַל מְנָת לְהוֹבִיל לְטוֹב וּלְחֶסֶד, כִּמְשַׁל הַבֵּן הֶחָכָם שֶׁמַּשְׂכִּיל לְהָבִין אֶת כַּוָּנַת אָבִיו וּכְשֶׁמַּעֲנִישׁוֹ מַשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהֵיטִיב לוֹ- רַק אָז נְשַׁעְשְׁעוֹ בְּנַחַת גָּדוֹל, וְרַק אָז נָבֹא לְיִעוּדֵנוּ בִּמְלֹאוֹ.

וְלָכֵן מוּבָא בִּגְמָרָא סוֹטָה (יד ע"א): "אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ..." (דברים יג, ה)- הַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא; מַה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים- אַף אַתָּה... מַה הוּא מְבַקֵּר חוֹלִים- אַף אַתָּה... מַה הוּא קוֹבֵר מֵתִים- אַף אַתָּה...

וְעוֹד מוּבָא בִּגְמָרָא שַׁבָּת (קלג ע"ב): אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ"- הֱוֵי דּוֹמֶה לוֹ. וּלְשׁוֹן "וְאַנְוֵהוּ" מִלְּשׁוֹן "אֲנִי וָהוּא", אֶעֱשֶׂה עַצְמִי כְּמוֹתוֹ לִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו- מַה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם, אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם.

הֻרְאֵינוּ לָדַעַת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִהְיוֹת הוֹלְכִים בְּדַרְכֵי ה', וּמָהֶן דְּרָכָיו? חַנּוּן וְרַחוּם. אֵלּוּ הֵן דְּרָכָיו. וְאַף שֶׁהוֹלֵךְ הוּא גַּם בְּדֶרֶךְ הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט- גַּם דִּינָיו וּמִשְׁפָּטָיו הֵמָּה בְּמַטָּרָה לְהוֹבִיל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. וְאִם כֵּן, הֲרֵי שֶׁדְּרָכָיו הֵמָּה חֶסֶד וְרַחֲמִים בִּלְבַד, וְאֵלּוּ הֵמָּה דְּרָכָיו שֶׁנִּצְטַוִּינוּ גַּם אָנוּ לְהִדַּמּוֹת לוֹ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלָהֶן נִתְכַּוֵּן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּתְשׁוּבָתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבִּקֵּשׁ "הוֹדִעֵנִי אֶת דְּרָכֶךָ", וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁדְּרָכָיו הֵמָּה י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים.

ה' צַדִּיק יִבְחָן

לֹא מִזְּמַן פָּגַשְׁתִּי אָדָם שֶׁפָּנָה אֵלָיו בְּרִיתְחָא- כַּנִּרְאֶה שֶׁנִּתְקַף זֶה עַתָּה בְּאֵיזֶה נִסָּיוֹן קָשֶׁה- וּשְׁאָלַנִי: כְּבוֹד הָרַב, תַּגִּיד לִי, מָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חוֹשֵׁב בֶּאֱמֶת- שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהוּא מַצִּיב לָנוּ?! הֲיִתָּכֵן?! וְכִי אָנוּ מַלְאָכִים?! מַה מַּטְּרָתוֹ בְּעֶצֶם בְּכָאֵלֶּה נִסְיוֹנוֹת, פִּתּוּיִים, גֵּרוּיִים לַעֲבֵרָה שֶׁלֹּא הָיוּ כְּמוֹתָם מֵעוֹלָם, פְּרִיצוּת, אִינְטֶרְנֵט, סְרָטִים, עִתּוֹנִים, הַחִלּוֹנִיּוֹת בַּחֲשִׂיפוּת שֶׁלֹּא הָיְתָה כְּמוֹתָהּ, הַחָמְרָנִיּוּת מְפַתָּה בְּאָפְנֵי הֲנָאָה וְתַאֲוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בָּהֶם, וּכְמוֹ כֵן מִצְטָרְפִים לָזֶה יִסּוּרִים נוֹרָאִים בִּבְרִיאוּת, בְּפַרְנָסָה, בִּשְׁלוֹם בַּיִת, בְּשִׁדּוּכִים, בְּגִדּוּל וּבְחִנּוּךְ הַיְלָדִים? וּבְכֵן שׁוֹאֵל אֲנִי, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָפֵץ לָשִׂים לָנוּ "רַגְלַיִם"...?! וְעוֹד הֵטִיחַ דְּבָרִים שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהַעֲלוֹתָם כָּאן.

הֵבַנְתִּי לְרוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תּוֹקֵף, שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלִּפְעָמִים הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַקְּשָׁיִים בַּחַיִּים מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ, וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל: "אֵין אָדָם נִתְפָּס עַל צַעֲרוֹ", וְעוֹד אָמְרוּ: "אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו".

וְזֶה אֲשֶׁר הֵשַׁבְתִּי לוֹ:

הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֹא שָׂם לָנוּ "רַגְלַיִם" חָלִילָה, אַדְּרַבָּא, הוּא שָׂם לָנוּ "יָדַיִם" לְהָנִיף אוֹתָנוּ בָּהֶם גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ וּלְהַעֲלוֹתֵנוּ לִדְרָגוֹת נִשְׂגָּבוֹת, וְהֵיאַךְ? דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּתְהִלִּים (יא, ה): "ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", וְהִנֵּה תְּחִלַּת הַפָּסוּק וְסוֹפוֹ אֵינָם בְּמִשְׁקָל שָׁוֶה שֶׁל "דָּבָר וְהִפּוּכוֹ", שֶׁכֵּן הַהֶפֶךְ מִ"שָּׂנְאָה נַפְשׁוֹ" הַנֶּאֱמָר בָּרָשָׁע- הוּא "אָהֲבָה נַפְשׁוֹ" אֵצֶל הַצַּדִּיק, וְהָיָה מִן הָרָאוּי לוֹמַר: ה' צַדִּיק יֶאֱהַב, כַּיַּחַס הַנֶּאֱמָר אֵצֶל הָרָשָׁע "שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", וּמַהוּ לְשׁוֹן "ה' צַדִּיק יִבְחָן"?

אֶלָּא, מִשּׁוּם זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹהֵב אֶת הַצַּדִּיק, לְכָךְ בְּדַוְקָא בּוֹחֲנוֹ וּמְנַסֵּהוּ. הַבִּטּוּי שֶׁל הָאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב ה' לַצַּדִּיק בָּא לִידֵי בִּטּוּיוֹ בְּכָךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בּוֹחֲנוֹ. וּמַדּוּעַ?

כֵּיוָן שֶׁהַנִּסָּיוֹן מְרוֹמֵם וּמְגַדֵּל אֶת הַמִּתְנַסֶּה, הַנִּסָּיוֹן הִנּוֹ "אֶתְגָּר" לַצַּדִּיק לְהִתְרוֹמֵם לִדְרָגוֹת נוֹסָפוֹת. בְּלִי מִבְחָן לֹא נִתָּן לְהִתְקַדֵּם בַּמַּצָּב הַסְּטַנְדַּרְט. וּכְמוֹ כַּאֲשֶׁר בַּעַל הַבַּיִת חָפֵץ לְקַדֵּם אֶת אֶחָד מֵעוֹבְדָיו, מַצִּיעַ לוֹ לַעֲבֹר קוּרְסִים וּמִבְחָנִים הַמְקַדְּמִים בָּעֲבוֹדָה, וְכַאֲשֶׁר בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה "לִתְקֹעַ" אֶת אֶחָד מֵעוֹבְדָיו לְבִלְתִּי לְקַדְּמוֹ, מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהִבָּחֵן.

לְהִתְקַדֵּם מִ"תֹּאַר" לְ"תֹאַר" זֶה רַק עַל יְדֵי מִבְחָן.

"וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"- הֱבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְאַבְרָהָם לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "נִסָּיוֹן"? עַל שֵׁם שֶׁבְּכָךְ מְנַשֵּׂא וּמְרוֹמֵם אֶת הָאָדָם וּמַעֲלֵהוּ עַל נֵס- לִדְרָגוֹת רָמוֹת.

כְּשֶׁמּוֹרֶה עוֹרֵךְ מִבְחָן לְתַלְמִידָיו, בְּכָךְ מַצִּיב בִּפְנֵיהֶם אֶפְשָׁרוּת לְהִתְרוֹמֵם, וְכַאֲשֶׁר מְצַוֶּה הַמּוֹרֶה עַל אֶחָד מִתַּלְמִידָיו לְסִבַּת הֱיוֹתוֹ מֻפְרָע לָצֵאת הַחוּצָה מֵהַמִּבְחָן וּלְשַׂחֵק בֶּחָצֵר כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ בִּשְׁעַת הַמִּבְחָן- בָּרוּר הוּא שֶׁלֹּא לְכָבוֹד יֵחָשֵׁב לוֹ לְתַלְמִיד זֶה אֶלָּא לְבִזָּיוֹן, שֶׁכֵּן בְּכָךְ מֻפְקָע הוּא מֵהָאֶפְשָׁרוּת לְהִתְקַדֵּם, מַה שֶּׁמּוֹרֶה שֶׁאֵינֶנּוּ כָּשִׁיר לְהִתְקַדְּמוּת וְלָכֵן נִפְטַר מִן הַמִּבְחָן.

הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַצִּיב הַיּוֹם מִבְחָנִים קָשִׁים, נִסְיוֹנוֹת וְיִסּוּרִים שֶׁמַּטְּרָתָם לְהָרִים אֶת הַנֶּאֱמָנִים לוֹ לְמַעֲלוֹת נִפְלָאוֹת שֶׁיִּזְכּוּ לָהֶן עַתָּה, וּבְיוֹתֵר לִזְמַן הַגְּאֻלָּה.

וְנַחֲזֹר לְהָאָמוּר, כְּשֶׁהַהֶבֵּט שֶׁלָּנוּ עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּמֶלֶךְ בִּלְבַד, אָכֵן הַהִסְתַּכְּלוּת עָלָיו כְּמוֹ שֶׁתֵּאֵר זֶה "הַתּוֹקֵף" שֶׁהֵבֵאנוּ בִּתְחִלַּת הַמַּאֲמָר, אוּלָם זֶה הַמַּבִּיט עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא גַּם כְּ"אָבִינוּ", נוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְהָבִין שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ כָּאן כַּוָּנָה טוֹבָה- לְרוֹמֵם וּלְגַדֵּל אוֹתָנוּ, שֶׁכֵּן וְכִי אָב שָׂם "רַגְלַיִם" לְבָנָיו?! הֲלֹא לְהֶפֶךְ- שָׂם לָהֶם רַק "יָדַיִם" לְרוֹמְמָם וּלְהַגְבִּיהָם.

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.