שמעון טייאר: "קיבלתי משימה להקים את חדרו של הרב עובדיה מחדש"

הוא בן שישים, ומאז שזוכר את עצמו, הוא עוסק בעבודות נגרות וגילוף בעץ; הוא עומד מאחורי יצירת הפאר של 'כיכר מרן' ברכסים, בה נראה שולחנו של מרן ועליו ספר פתוח והמצנפת שלו, כולם מגולפים מעץ. לצד אלו ניצבים להם שלושה ספרי קודש בגובה שלושה מטרים; הוא גם עומד מאחורי ארונות קודש רבים ומרהיבים ברחבי הארץ, וכעת הוא מועמד לפרס שר החינוך לתרבות יהודית.

הכירו את שמעון טייאר המתגורר בכפר חסידים, גם הנגרייה שלו שוכנת בכפר והיא כמו ביתו השני. "נולדתי לאבא שעסק רבות בתחום הנגרות והיצירה, ומאז שסיימתי את הצבא התחלתי גם אני לעסוק בתחום", הוא מספר.

חזית בית של בן תורה

"במשך שנים עבדתי בנגריה הפרטית שלי, בניתי רהיטים לאנשים, ובעיקר בניתי דוכני מכירות במרכזי קניות שונים, וכן עמדות שירות בבתי חולים, וכדומה. כך למשל בניתי את חדר החדשות של סוכנות הידיעות 'רויטרס', את מרכז הצנתורים של בית חולים תל השומר, ועוד הרבה מאוד דוכנים ברשתות הפארם השונות. באמת שלא חסר לי דבר, היה לי שם טוב והצלחה. הייתי בתקופת פריחה מטורפת, קיבלתי המון הזמנות ומכל הבחינות הגעתי לשיא. עבדתי בכל הארץ ותמיד ידעו שאני עושה דברים מיוחדים".

אבל דווקא בשלב בו מבחינה גשמית הוא קיבל מעל ומעבר, הרגיש טייאר כי משהו חסר לו בחיים. "זה לא שהייתי נתון במצוקה, אלא הרגשתי שאני צריך משמעות והסבר לחיים שאני חווה", הוא מסביר. וכך החלו צעדיו הראשונים ביהדות. "חזרתי בתשובה בהדרגתיות, צעד אחר צעד. בתחילה לא הכרתי רבנים וגם לא היה לי עם מי להתייעץ, אז פשוט נכנסתי לחנות ספרי קודש וראיתי את הספר 'דרך השם' של הרמח"ל. קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו והרגשתי איך שהוא מפוצץ לי את השכל. מיד אחר כך חזרתי לחנות וקניתי עוד עשרים עותקים, כדי לחלק לכל החברים, שיכירו גם הם את הספר, שיגלו את האוצר שאני גיליתי. הייתה לי אז תמימות של בעל תשובה מתלהב, חשבתי שכולם יגלו עניין בתגלית המרעישה שלי".

אבל כמו שטייאר מציין, ההתקרבות שלו לבורא לא הגיעה ברגע אחד. "כל התהליך הזה קרה לפני עשרים שנה, אט-אט, עם עבודה עצמית בלתי פוסקת, עד שלבסוף השתתפתי עם אשתי בסמינריון שחיזק אותנו מאוד. לאחר מכן זכינו לחזור בתשובה שלמה יחד עם שלושת ילדינו".

צולם בתערוכה בבנייני האומה

"למה להוציא את הנשמה בשביל העבודה?"

אחד הדברים הראשונים ששמעון התוודע אליהם כאשר חזר בתשובה הוא הציווי "לא תעשה לך פסל ומסיכה". "עד אותה תקופה אהבתי מאוד לפסל בעץ, הייתי עושה יצירות אומנות מדהימות. ברגע שחזרתי בתשובה והבנתי שעלולה להיות בכך בעיה – הפסקתי, ובעיקר התמסרתי לבניית ארונות קודש מעץ, ספסלים לבתי כנסת וביצוע הזמנות שונות".

דבר נוסף שגילה שמעון זה את מאמר חז"ל שאומר ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה". "עד אותו יום העסקתי בנגרייה כמה וכמה פועלים, ובאמת הרווחנו המון כסף ועבדנו על הרבה מאוד פרויקטים. אבל כשגיליתי את דברי חז"ל אמרתי לעצמי – 'מה , אתה טיפש? הרי גם אם תעבוד יומם ולילה וגם אם תעבוד רק שעה ביממה, תרוויח לבסוף את אותה משכורת. הרי מזונותיך קצובים מראש השנה, ואם כך למה להוציא את הנשמה בשביל העבודה?"

עוד באותו יום  הוא פיטר את כל הפועלים והחל לעבוד לבד. "זה לא שהמטרה שלי הייתה לעבוד מינימום שעות", הוא מדגיש, "ממש לא. להיפך, אני מגיע בכל יום לנגריה ועובד כאן כל הזמן, אבל בתקופה שבה העסקתי פועלים, הראש שלי פעל כל הזמן סביב המחשבה על הכסף. תכננתי איך אוכל להרוויח יותר ויותר, כי כשיש לך שישה פועלים, אתה חייב לקחת כל עבודה שמציעים לך, גם אם היא לא רווחית, כי אתה חייב 70 אלף שקל בכל חודש, רק כדי לשלם משכורות. הרגשתי שאני לא צריך את זה וחבל על המאמץ, וכך פיטרתי את כולם".

שמעון מציין כי מאז אותו רגע הוא לא גומר לראות ברכה בעמלו. "זמן קצר לאחר מכן כבר קיבלתי הזמנה מהקהילה בקריית ביאליק, שביקשה שאבנה לה ארון קודש וספסלים. התמסרתי לפרויקט הזה וכשסיימתי לבנות עשו הכנסת ספר תורה גדולה ומרגשת. הגעתי למקום והמחזה היה בלתי יאומן – כל כלי הרכב עמדו בכביש והנהגים יצאו לרקוד עם התורה ולשמוח, וכל זה באזור כל כך חילוני, הרגשתי שאני רואה את הסיפוק בעיניים. אחר כך הגיעה גם הזמנה מבית הכנסת ברכסים. הם רצו ארון קודש, אבל ביקשו שיהיה מיוחד. אני כמובן אוהב ליצור דברים מיוחדים, אז תכננתי ארון קודש כמו בשער וילנא שמופיע בכל גמרא. בתחילה הם לא האמינו שאצליח ליצור וילונות מעץ, אבל בסייעתא דשמיא זה יצא מרהיב, ומעל ארון הקודש בניתי ש"ס שלם, על כל עשרים כרכיו, עשוי מעץ מלא.

"יום אחד התקשר מישהו מהמועצה ברכסים וביקש הצעת מחיר על פרויקט לבניית כיכר ענקית לזכרו של מנהיג הדור – הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וכך למעשה החלה היצירה הגדולה שלי. התהליך לקח חודשים על גבי חודשים, אבל התוצאה ברוך ה' מצדיקה את עצמה, ואני לא גומר לקבל מחמאות מאנשים שעוברים במקום ופשוט מתרגשים..."

"עושה רק מה שאני לא יודע"

בהמשך הגיעו עוד ועוד הזמנות. "נכון שאני לא מרוויח כמו בעבר, אבל בזמני הפנוי אני נהנה מעבודות גילוף בעץ שמאתגרות אותי בכל פעם מחדש. עם הזמן גיליתי שאין שום בעיה הלכתית בגילוף דמויות, כל עוד אתה נותן בהן פגם כלשהו, כי זה לא נחשב לפסל, ואני אכן נהנה לגלף ועושה עבודות שונות שמוצגות בתערוכות בארץ ובחו"ל. כך למשל אני מגלף בגדים, רהיטים, דמויות, אפילו סמרטוט רצפה גילפתי, והרבה ספרי קודש. רק לאחרונה גילפתי גדר למרפסת של הבת שלי, עשויה כולה מעץ בצורת ספרייה של ספרי קודש. ככה נראית גדר יהודית. זה יצא מרהיב".

אבל איך אתה עושה את זה? הרי עץ אינו חומר גמיש, אז איך אפשר לפסל בו?

"לפעמים אני לוקח גוש גדול מתוך העץ ומפסל בו, אבל יש עבודות שבהן אני לוקח את העץ ומכופף אותו עד שהוא משנה את צורתו. האמת היא שבכל פעם זה מאתגר מחדש, כי אף פעם אני לא עושה דברים שאני יודע לעשות, אני משתדל לעשות רק דברים שעוד לא עשיתי, ומכאן מגיעים האתגר הגדול והסיפוק".

בין לבין באות להתארח בנגרייה שלו גם קבוצות של חוזרים בתשובה ומתקרבים, וגם סתם כאלו שמבקשים לערוך אירועים שונים. "אני מארח אותם, מגיש להם אוכל ומספר על עצמי. שמתי לב שזה מחזק מאוד אנשים לשמוע איך אתה יכול להיות גם יהודי מאמין וגם אומן, זה לא תמיד מובן מאליו".

בנוסף, שמעון גם אוהב מאוד את תחום המוזיקה, והוא למד לשלב בינו לבין הגילוף. "במשך השנים בניתי כלי נגינה מעץ ואפילו מדלעות. כל דלעת משמיעה קול אחר, וכשמתופפים עליהן זה נשמע נפלא. אני גם חבר בשתי להקות של מוזיקה, דרכן אני מופיע, לפעמים בכלי הנגינה שייצרתי מעץ, לפעמים בכלי נגינה אחרים".

אפשר לשאול מה הפרויקט הבא שאתה מתכנן?

"כעת אני נמצא במשא ומתן עם עיריית ירושלים להקמת מבנה מיוחד מאוד בצומת בר אילן בירושלים, שהפכה לצומת הרב עובדיה. יש לי רעיון בומבסטי לחלוטין שאם אכן יצא לפועל הוא יהיה ללא ספק גולת הכותרת".