אין חשק בלימוד התורה? עצה מופלאה לעידוד ולשמחה

'ושבחתי אני את השמחה' - שמחה של מצוה. 'ולשמחה מה זה עושה' - זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר 'ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה''. אמר רב יהודה, וכן לדבר הלכה.

פסק ההלכה צריך להיות בדחילו ורחימו, מתוך שמחה של מצוה בשעת לימודו. אם יהיה דואג ועצב לא יזכה להבין עומק הענין הלכה למעשה. בכדי לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא צריך רוחב לב, צריך לחשוב כל הזמן על לימודו בהתמדה בשמחה ובטוב לבב.

'פקודי ה' ישרים משמחי לב' , אם הם עקומים אינם משמחי לב. אם רק עושה פלפולים-בלבולים אינם משמחים את לבו. אך אם הולך בקו ישר ונכון, ומתעמק בהבנת הלימוד, זוכה לכוין לאמת, ואז יש לו שמחה, 'נתת שמחה בלבי'. הקב"ה נותן לו שמחה כשהוא הולך בדרך הישרה והנכונה.

יש הרבה שלומדים באופן עקום, לא הדריכו אותם נכון ללמוד לאמיתה של תורה, מפלפלים ביניהם ובסוף לא מגיעים להלכה, וכשמגיעים להלכה אומרים על אסור מותר. הריב"ש בדורו לפני חמש מאות שנה כותב: ראינו כמה גדולים בדורנו שהיו מפולפלים מאוד עוקרים הרים וטוחנים זה בזה, ואינם יודעים הלכה אחת. לזכות לפסק הלכה צריך להיות ישר, הכרתי הרבה רבנים מפולפלים, ספריהם מלאים פלפולים ולא היו יודעים הלכה אחת לאמיתה של תורה. לא כל אחד זוכה לכך, צריך סייעתא דשמיא כדי שאדם יזכה שהלכותיו יהיו נכונות ומבוססות על האמת. לכן צריך להתמיד, ללכת מתון מתון בקו העיון והיושר. לא העיקר לפלפל, זה לא שוה כלום.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן