"חזרתי בתשובה בזכות מילה אחת, ששבתה אותי בקסמיה"

הגאון רבי יצחק זילברשטיין מספר את הסיפור הבא בספרו 'עלינו לשבח'. כה דבריו: "תלמיד חכם אחד שיגר לנו מכתב, שבו הוא מספר שאחד מחבריו, שהוא בעל תשובה, העיד במפורש שאת הצעד הראשון אל עולם התורה, הוא עשה בשל אותו שכן חרדי בחדר המדרגות, שמעולם לא ויתר על הזכות הזו, לומר לו 'שלום' בפנים מאירות".

"החבר שהתגורר בעיר חיפה סיפר שהיהודי החרדי התגורר בקומה העליונה, והיה היחיד מבין כל דיירי הבניין ששמר מצוות. הפגישה הקבועה שלי איתו היתה, בעת שהוא חזר מהתפילה בבית הכנסת, ואני יצאתי לעבודה. כל יום מחדש הייתי מופתע למראה סבר הפנים החייכני שהראה לי השכן החרדי.

"אמירת ה'שלום' שלו, שבתה אותי בקסמיה, כיון ששמתי לב גם לעובדה שכל השכנים לא האירו לי מעולם את פניהם, ולא אמרו לי 'שלום'. כל השכנים מהקומה שלי, ואלה שהתגוררו יותר קרוב לדירתי, לא הוציאו מפיהם מעולם את המילה 'שלום', ולא חייכו לעברי, רק הוא…

"יום אחד החילותי להרהר בלבי, הרי יש דברים בגו, ברור שאדם המתנהג בצורה זו מידי יום ביומו, ניחן בעושר פנימי עצום, המאפשר לו להשפיע את שפעת-העושר הזו גם על אחרים, וללחלח גם אותם בשמחה האמיתית המקיפה אותו.

"ברבות הימים הגעתי למסקנה חד־משמעית, שאם חפץ בחיים אנוכי, בחיים אמיתיים, עלי לחזור בתשובה, וכך עשיתי".

עוצמתה של מילה אחת: נעשה חשבון, כמה עלה לאותו יהודי חרדי לומר 'שלום' מידי בוקר בבוקרו? האם הוא היה צריך לרוקן את כל חשבון הבנק שלו לשם כך? ברור שלא. רק מעט תשומת לב, והנה משפחה שלימה, על הוריה וילדיה, וכל דורותיה לעולם ועד, חוזרת בתשובה שלימה ומתקרבת לבוראה.

גם כאשר נפרדים האחד מן השני ומשתמשים במילה לועזית במקום המילה "שלום", יש בכך חילול השם. הרי אין לך מילה של ברכה יותר מ"שלום", ולשם מה להשתמש במילים של עם זר?

"ויש לדעת", אמר הרב זילברשטיין, שה'חתם סופר' אומר, שמי שאינו משתמש במלים של שפת הקודש, ייתכן שהוא אינו זכאי לכך, כי השפה הזו אינה מאפשרת לכל אחד להשתמש בה… ה'חתם סופר' מוצא לכך את הרמז בפסוק (בראשית מ"ה, י"ב): "כי פי המדבר אליכם".