הקימו שיעורי תורה לנשים דתיות וחילוניות: "גילינו שרב המשותף על השונה"

מי שנכנס ביום שישי בבוקר לשיעור פרשת שבוע בביתה של מירי שניאורסון בכפר חב"ד, אינו יכול שלא להתפלא. על השיעור אחראיות מירי וחברתה שלי ארטמן, אשר כלפי חוץ קשה להבין את הקשר שקיים ביניהן.

מירי היא חסידת חב"ד, ממשפחת שניאורסון המפורסמת, אשר במשך כל חייה התחנכה במוסדות חסידיים. שלי, לעומתה, היא פנסיונרית של הצבא. "כילדה", מספרת שלי, "גדלתי בבית ללא אמונה. גם אם לפעמים מישהו בסביבתי היה מזכיר לי שיש כוח עליון, הייתי עונה בהתרסה: 'אם יש אלוקים, שהוא בבקשה יציג את עצמו בפניי, ואשקול אם לקבל אותו לחיים שלי'. רציתי כביכול לעשות לו ראיון קבלה..." עד היום מקפידה שלי להציג את עצמה כ'חילונית לכל דבר', ולכן כה תמוה לראות את שתיהן יושבות בשיעור פרשת השבוע. הנשים האחרות שמשתתפות בשיעור נראות גם כן מכל הסקאלה של העם היהודי, ויחד עם הפלא הגדול, אי אפשר שלא להתפעם מכך.

"פחדתי שיחזירו אותי בתשובה"

אז איך נוסד השיעור הזה?

"למעשה, הכל התחיל בהיכרות שלי עם מירי, לפני שתים עשרה שנים", מספרת שלי. "בהכשרתי אני מורה לעבודה פנימית, מאמנת לפריצת דרך ויזמת חברתית. זכיתי להכיר את מירי, כאשר למדנו יחד בתכנית הכשרה מסוימת. כבר מהרגע הראשון בו הכרנו הפכנו לחברות טובות, וזו חברות שמלווה אותנו עד היום. הנשמות שלנו ממש מחוברות, יש בינינו ידידות אמיצה מאוד, אבל אודה על האמת – מהרגע הראשון החשש הגדול ביותר שלי היה מכך שמירי תחזיר אותי בתשובה".

מירי מציינת שהיא הייתה מודעת לחשש הזה. "אני זוכרת שנסעתי עם שלי פעם ברכב, בעליות לירושלים, היינו יחד בדרך לאיזו פגישה, וסיפרתי לשלי לפי תומי על כך שאני מוטרדת מפרויקט מאוד גדול בנושא טהרת המשפחה. ביקשתי ממנה: 'בואי תעזרי לי ותגידי לי איך אני מנגישה את הנושא לנשים שלא מקפידות עליו'. באותו רגע שלי עצרה את הרכב בברקס חזק והתחילה לנזוף בי: 'אולי כבר תצאי מהארון, ותגידי שאת מתה להחזיר את כל הנשים בתשובה ושכולן ישמרו טהרת המשפחה? הרי ברור שזה מה שאת רוצה לעשות'"

מאותו רגע אומרת מירי שהיא פתאום קלטה יותר את מה שעובר על חברתה הטובה. "הרגשתי שמאותו יום, למרות חילוקי הדעות שלנו, השיחות בינינו הפכו להיות יותר כנות ואמתיות. בתוך כך גם התחלנו להיפגש וללמוד יחד כל מיני תכנים, שאינם קשורים ישירות ליהדות, אבל קשורים ללימודים המשותפים שלנו".

"פעם אחת", מוסיפה שלי, "בעלה של מירי ראה אותנו יושבות ולומדות חומרים מקצועיים, והוא לא התאפק מלהעיר לנו: 'אתן יושבות בבית עם ארון ספרים יהודי, אז למה שלא תלמדו גם מהספרים היהודיים?'"

מירי: "אני ממש התפדחתי ממה שבעלי אמר, חששתי מאוד מהתגובה של שלי".

שלי: "אבל אני דווקא הרגשתי שזה יכול להיות רעיון טוב, הסברתי למירי שזה שאני מתעניינת בספרי קודש זה לא אומר לרגע שאני חוזרת בתשובה, אלא זה פשוט מעניין ומעשיר אותי, וכך התחלנו ללמוד מאותו יום פרקי אבות, חסידות, תורת הנפש, תניא, ועוד".

למען הנשים

למיזם של שיעורי פרשת השבוע המכונה בפיהן 'נפלאות (נשים פועלות למען אחדות וקירוב לבבות)' הן הגיעו בתחילת השנה הנוכחית. "האמת היא שאני עוסקת בנושאי הפרשה כבר במשך שבע שנים", מספרת מירי על עצמה, "הפעם הראשונה בה גיליתי את עולם פרשת השבוע הייתה כשהתחלתי לשדר ברדיו קול חי וקיבלתי לידיים תכנית של יום שלישי. באותה תקופה שאלתי את עצמי – במה יעסקו השידורים שלי? הרי זה לא יום ראשון שאני יכולה לדבר על איך מתחיל השבוע, וגם לא יום חמישי שאני יכולה לעסוק במתכונים לשבת. מה עושים ביום שלישי? ואז התחלתי לפתוח ספרים, שיחות ומאמרים, והבנתי שביום שלישי בו הוכפל פעמיים כי טוב, זה היום המתאים ביותר לעסוק בפרשת השבוע, ולדבר דווקא אז על המקום שבו פוגשת אותי הפרשה כאישה באתגרים היומיומיים שלי, בזוגיות, בהורות, באימהות. במקביל גם התחלתי לכתוב טורי פרשת שבוע".

מירי מציינת כי מאז ומעולם היה לה חלום להקים מיזם של אחדות וקירוב לבבות, וכשהתחילה לעסוק בפרשת שבוע היא הבינה שייתכן שיהיה אפשר לשלב בין הדברים.

"בחג הסוכות האחרון", נזכרת שלי, "מירי המדהימה הזמינה לסוכה שלה הרבה נשים שיבואו להתארח. גם אני הגעתי לשם וכל כך נהנינו מכך שהאירוח הזה היה כל כך לא סקטוריאלי, היינו נשים מכל המגזרים ומכל הסוגים וזה היה מדהים ומרומם. בסיומו של האירוח הזה דיברנו על כך שחסר לנו שיעור תורה לנשים שלא מפחדות לשבת אחת על יד השנייה, לנשים שגם אם חלקן אינן מגדירות את עצמן כדתיות, הן לא פוחדות להתעסק עם חומרים הקשורים ליהדות".

"ואז", משלימה אותה מירי, "החלטנו שאנחנו פשוט מתחילות – מיום שישי הבא, ערב פרשת בראשית. ככה התחלנו להיפגש ולהעביר שיעורי תורה לפי פרשת השבוע".

את השיעורים מעבירות מירי ושלי ביחד. "אני בעיקר אוהבת להתייחס לשפה העברית המדהימה שאפשר לראות בפרשה", מציינת שלי, "אני הרבה פעמים שולחת למשתתפות לאחר השיעור תקציר של נקודות חשובות, ואז אני מכניסה גם 'תופיני מילים לשבת' – אני שולה מתוך הפרשה את הביטויים המהממים והלשון המיוחדת שיש בתורה". 

"אני מדברת על פרשת השבוע ולוקחת בכל פעם רעיון אחר מתורת החסידות שיכול להתאים לנו, כנשים", מוסיפה מירי, "ככה הדברים שלנו משתלבים ביחד, וכמובן שאנחנו משתפות גם את כל הנשים ושומעות מה שיש להן להוסיף ולתרום. בכל פעם מחדש נוצר שיח שמרומם את כולנו".

אין לכן חילוקי דעות בשיעור?

מירי: "בוודאי שיש קונפליקטים. אני חייבת להודות שכשאני רואה את שלי נכנסת עם מכנסיים או אומרת 'אלוקים' עם ה' ולא עם ק', זה קשה לי, אבל אני לא אומרת כלום, אני לא כופה שום דבר, זה בדיוק הרעיון של השיעור שלנו. הכל נעשה בנועם ובשמחה".

שלי: "כשאני אומרת משהו למירי והיא מגיבה: 'אני צריכה לשאול רב', זה מוציא אותי מדעתי, וכשאני מספרת למירי על כך שאני מבסוטית מתחרות האופניים שהייתה בשבת, ומסבירה לה איך שכל העולם רואה את ישראל היפה, והיא מגיבה: 'ואני כל השבת התעניתי מזה שיש חילול שבת', אני קולטת שאנחנו באמת שונות במהות. אבל עם הזמן גם גילינו שרב המשותף על המפריד ביננו, וגם אם יש חילוקי דעות עקרוניים, הם בדרך כלל פחות בנושאי דת ויותר באופי שלנו ובגישה שלנו לחיים, ואלו דברים שאפשר לעבוד עליהם, אז פשוט למדנו לעשות את זה".

מירי מוסיפה: "ידוע שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ובזכותן עתידים אנו להיגאל. הרבי מלובביץ אומר על כך שהדור שלנו הוא גלגול או תיקון של נשות מצרים. כלומר - הגאולה תגיע בעזרת ה' דווקא כאשר אנחנו הנשים נעריך את הכוחות שלנו ואת היכולת המיוחדת שיש לנו להתאחד יחד. כי זה דבר שמאפיין במיוחד את הנשים – להצליח לגשר בין כל העולמות, למצוא את השווה ולהתעלם מהשונה, לוותר על הדיון בשוני".

אווירה של שבת

השיעור נמסר ביום שישי בבוקר, איך אתן מצליחות להביא נשים בכזה עיתוי?

"האמת היא שבהתחלה כל הנשים אמרו שאין סיכוי שיגיעו", מציינת שלי, "גם לי היה קשה עם זה. אני כבר נשואה 22 שנה לבעלי, ומהיום שהתחתנו סיכמנו בינינו שהחל מיום חמישי בשעה שתים עשרה בלילה, ועד ליום ראשון בבוקר, זה הזמן שלנו, לא עובדים ולא נפגשים עם אף אחד ולא מטפלים בכלום. ופתאום, אחרי עשרים ושתיים שנה שברתי את ההסכם.  אבל האמת היא שזה לא נורא בכלל, ונשים מגיעות ואומרות לנו: 'שיניתן לנו את החיים, אנחנו מתחילות לבשל בחמישי בערב וביום שישי בבוקר קמות כמו נסיכות, באות בנחת לשיעור ומתמלאות בצידה רוחנית להביא הביתה. אנחנו חוזרות הביתה, מכניסות את העוף לתנור, וככה כל השבת מוכנה".

ומירי מוסיפה: "יש כאן גם ערך מוסף, כי אני באופן קבוע מכינה את השבת כבר ביום חמישי, ואז ביום שישי כל המאכלים מוכנים ובשש בבוקר אני פורסת מפה לבנה על השולחן. ככה הנשים נכנסות וזה משרה אווירה כל כך מדהימה. הריחות והניחוחות והאווירה, אלו דברים שנכנסים לנפש".

שלי, יש משהו שאת יכולה לציין שלמדת ממירי?

שלי: "אני לומדת ממנה כל הזמן, אבל בעיקר אני מעריצה את היכולת שלה לקבל את השונה. כי היא גדלה בחינוך כל כך חסידי ושמור, ולראות אותה מקבלת לשולחן גם נשים חוזרות בתשובה וחוזרות בשאלה, חילוניות ומסורתיות, נשים מגור ומברסלב, מכל הסגנונות, ומצליחה ליצור מרחב מאפשר ומכיל לכולן, זה מחמם את הלב".

מירי, מה את למדת משלי?

מירי: "אני לומדת ממנה את יכולת הלמידה שלה, ההתמדה והנחישות. אני עצמי לא בן אדם מלומד כמותה, לא הייתי בצבא עשרים וחמש שנה, בגיל שבע עשרה כבר התחתנתי ובגיל עשרים הייתי אמא לשלושה ילדים. אז אני בהחלט מחכימה בזכותה. אני גם מעריכה מאוד את הנחישות שלה, את זה שהיא יודעת מה היא רוצה לעשות ומה שואפת. היא אישה מדהימה, עם כוחות נפש וראיית עולם מיוחדת".

ולסיום - אפשר לשאול מה השאיפה שלכן?

שתיהן משיבות בעיניים בורקות כי בימים אלו הן מכשירות נשים נוספות להקמת מעגלי למידה מתוך ארון הספרים היהודי. "יש הרבה נשים שרוצות למסור שיעורים, אך מפחדות למסור ולהעביר", מסבירה מירי, "והשאיפה שלנו היא לאפשר גם להן לעשות את זה ולפתוח כמה שיותר שיעורים, בכל רחבי הארץ, כדי שכמה שיותר נשים יזכו ליהנות מכך".