מצות כיבוד הורים: שכר בעולם הזה ובעולם הבא

נאמר בתורה (דברים ה טו): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

הבטחת שכר זו, שהבטיחה התורה עבור קיום מצות כיבוד הורים, הינה דבר יוצא דופן. כמעט לא ניתן למצוא בתורה שום פירוט של שכר עבור קיום מצוה זו או אחרת. יוצאות מן הכלל הן שתי מצוות, שהתורה מפרשת בהן את שכרן: האחת - כיבוד אב ואם, והשניה - מצות שילוח הקן, ככתוב בתורה (דברים כב ו-ז): "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ... שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".

מפליא מאוד לראות כי התורה מבטיחה את אותו שכר בדיוק, עבור שתי מצוות, שהקושי והעמל בקיומן כה רחוקים זו מזו: מצות שילוח הקן - מצוה כה קלה לביצוע, פעולה חד פעמית של שילוח האם [היונה] ולקיחת הגוזלים, אינה כרוכה במאמץ גדול, ואף לא בהוצאה כספית, ועליה אומר בתלמוד ירושלמי (מסכת פאה פ"א ה"א): "מצוה קלה שבקלות". ואילו מצות כיבוד הורים - כמה קשה לקיימה כראוי! כמה היא דורשת מאמץ ועמל, הקרבה ועבודת המידות. מצוה יום יומית הכרוכה פעמים בהוצאות כספיות, ובהשקעה של זמן ומחשבה. איך יתכן כי השכר על מצוה גדולה זו, יהיה כמו השכר של מצות שילוח הקן?

עוד יש לשאול, מדוע באמת לא פירטה התורה שכר לקיום המצוות? ואם ראתה התורה לנכון שלא לפרט - מדוע בשתי המצוות הללו יש פירוט לשכר?

אומר המדרש: משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס נאה, שגדלו בו עצים רבים, מינים ממינים שונים. שכר המלך פועלים שיבואו לעבוד בפרדסו, אך לא גילה להם מהו השכר עבור כל עבודה מעבודות הפרדס, כדי שלא ילכו כולם לעשות דווקא את המלאכות ששכרן רב, ויזניחו את העבודות ששכרן מועט. בערב קרא המלך לכל הפועלים, כדי לשלם להם שכר עבור עבודתם. פנה אל הפועל האחד ושאלו: תחת איזה אילן עבדת? השיב הפועל: תחת אילן זה. אמר לו המלך: זהו שיח של פלפלים, ושכרו זהוב אחד. קרא לפועל אחר ושאלו: תחת איזה אילן עבדת? השיב: תחת אילן זה. אמר לו המלך: זהו עץ נוי, אתן לך בשכרו חצי זהוב. קרא המלך לפועל נוסף ושאלו: תחת איזה אילן עבדת? השיב: תחת אילן זה. אמר המלך: זהו עץ משובח של זיתים, אתן לך בשכרו מאתים זוז!

תמהו הפועלים ואמרו למלך: האם לא היה המלך צריך להודיע לנו איזה אילן שכרו מרובה, כדי שנדע לעבוד תחתיו?! אמר להם המלך: אילו הודעתי שכר כל אילן ואילן, היאך היה כל פרדסי נעשה?!

כך אמר הקב"ה: לא תהא יושב ומְשַׁקֵּל במצוותיה של תורה. לא תהא אומר: הואיל ומצוה זו גדולה, אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל ומצוה זו קלה, איני עושה אותה. מה עשה הקב"ה? לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שיעשו את כל המצוות בתום, שהלוא כל המצוות כולן נצרכות לאדם, כדי להגיע אל תכליתו ואל שלמותו האמיתית, ולכן לא שייך שהאדם יחשב חשבונות, אלו מצוות כדאיות לו יותר ואלו מצוות כדאיות פחות - כולן חיוניות והכרחיות עבורנו. בכל אחת ממצוות התורה צפונה תועלת מיוחדת והכרחית, ולכן אמרו חז"ל (אבות פרק ב משנה א): "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".

כדי להראות לנו עד כמה אין לנו שום הבנה אמיתית בשכרן של מצוות, ואין לנו שום אפשרות לחשב מהי מצוה חשובה יותר, ומהי מצוה חשובה פחות - מה עשה הקדוש ברוך הוא? "טלטל" ו"נענע" את שכר המצוות. דהיינו פירטה התורה דווקא מתן שכרן של שתי מצוות מנוגדות: מחד גיסא - החמורה שבחמורות, ומאידך גיסא - הקלה שבקלות, ושכר שתיהן "אריכות ימים"! ועל כך אמר שלמה המלך (משלי ה ו): "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס [שמא תתחיל לחשב חשבונות ולפלס לך דרך אלו מצות לקיים ואלו לא, לכך:] נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ - לֹא תֵדָע".

יחד עם זאת, בודאי לא יתכן לומר שהשכר בעבור שתי מצוות אלו, הוא אכן שווה, שהלוא אמרו חז"ל (אבות ה כג): "לפום צערא - אגרא", כלומר: ככל שהאדם מתאמץ ועמל יותר בקיום המצוה, כך הוא מקבל שכר גדול יותר. ואם כן בהכרח לומר ששכר האריכות ימים, הוא רק חלק קטן מן השכר, והשכר האמיתי הוא לעולם הבא, אשר עין לא ראתה, ואין לנו שום יכולת לנסות לתאר ולהבין אותו, ונסמוך בזה על חסדו ויכולתו של הקדוש ברוך הוא, ונאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לנו שכר פעולתנו. (מדרש רבה דברים פרשה ו אות ב, ובפירוש מהרז"ו)

האם מקבלים שכר מצוה בעולם הזה?

מסופר על אלישע בן אבויה, שהיה גדול מאוד בתורה. אבויה אביו הועיד אותו כבר מינקותו להיות גדול בתורה, אך כוונתו בזה לא היתה לשם שמים. היה זה כאשר ערך אבויה סעודת ברית מילה לבנו אלישע, והזמין לסעודה אנשים רבים וביניהם אף את גדולי הדור. הסתובב אבויה בין המוזמנים, וראה כי כל קבוצה משוחחת בענייניה, העשירים - בענייני מסחר ועסקים, העניים - בענייני קיבוץ נדבות, וכן הלאה. והנה ראה את החכמים שעוסקים הם כמובן בדברי תורה, ומרוב קדושה, ירדה אש מן השמים והקיפה אותם. תחילה לא הבין אבויה וחשב כי זוהי אש רגילה, אמר להם: וכי באתם לשרוף את ביתי?! אמרו לו: לא אש רגילה היא זו, כי אם אש של קדושה. התפעל אבויה ואמר: אם זהו הכבוד והגדולה של לומדי התורה - הריני מקדיש את בני הנולד לעסק התורה! ואכן גדל אלישע והיה לגדול בתורה. ואולם, מכיון שהיסודות לגדלותו היו שלא לשם שמים, הנה קרה מה שקרה. (תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק ב ה"א, תוספות חגיגה טו ע"א)

הלך אלישע בדרך, והנה רואה הוא אדם האומר לבנו: עלה לגג והבא לי משם גוזלים. עלה הבן, קיים בכך מצות כיבוד אב, ואף שילח את האם הרובצת על הגוזלים, וקיים בכך מצות "שילוח הקן", והנה כשאך בא לרדת מן הגג - נפל מן הסולם ומת!

ראה זאת אלישע ותמה: הלוא שכר מצות כיבוד אב ואם הוא אריכות ימים, ואף שכר מצות שילוח הקן הוא אריכות ימים, וכיצד מת זה דווקא לאחר שקיים שתי מצוות אלו?! מיד החל לכפור בתורה, ויצא לתרבות רעה, ומאז כינו אותו חכמים בשם: "אָחֵר".

אולם באמת, כיצד יתכן שאותו אדם מת? הלוא כתוב בתורה במפורש: "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"?! אלא אמרו חז"ל: "שכר מצוות בהאי עלמא - ליכא", כלומר: אין הקדוש ברוך הוא משלם את שכר המצוות בעולם הזה, אלא "למען ייטב לך" - לעולם שכולו טוב, "ולמען יאריכון ימיך" - לעולם שכולו ארוך. (קידושין לט ע"ב. חולין קמב ע"א)

ובאר המאירי: כי אכן עיקר שכר המצוות הוא בעולם הבא, ואולם יש גם קצת מפירות של שכר המצוה בעולם הזה, אלא שיש דברים המעכבים את הגמול. לפיכך אל יהרהר האדם כלל בענין "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", אלא ידע האדם שכל מעשיו של ה' יתברך הם במשפט ויושר, ואופני חכמתו נעלמים מאתנו.

ולמה הדבר דומה?

פרופסור נכבד מסר הרצאה מאלפת אודות נזקי העישון. נתן הוכחות והסברים לכך שהעישון מזיק מאוד לריאות, גורם למחלות קשות, ומקצר את תוחלת החיים ל"ע. אחד הנוכחים ביקש את רשות הדיבור והכריז: "אדוני הפרופסור, ההרצאה הזו כולה מופרכת ולא נכונה, כל ההסברים וההוכחות - הכל שקר וכזב!". "מדוע אתה חושב כך?", התעניין הפרופסור, והלה השיב בביטחון: "הנה יש לי שכן, זקן בן שמונים, מעשן כרוני כבר עשרות שנים, והוא מאריך ימים ובריא כמו שור! ואם לא די בכך - הרי שיש לי קרוב משפחה, אשר נפטר בגיל צעיר ממחלה קשה ברֵיאות, ותאמינו לי, רבותי - לא עישן סיגריה אחת מימיו!" כך סיים את "נאומו" בנימת ניצחון, והתיישב בחשיבות במקומו...

ומה באמת נאמר? האם הדוגמאות הללו הן אכן "ראיות" לכך שהעישון אינו מזיק לבריאות, ואינו גורם למחלות קשות? בודאי ובודאי שלא! אלא מה? יש סיבות נוספות שמתערבות כאן! יש אדם חזק ובריא מטבעו, ויש אנשים חלשים ורגישים יותר. יש אנשים השומרים על תזונה מאוזנת ובריאה, ועוסקים בפעילות גופנית, ויש כאלה שמזניחים זאת. יש אנשים הגרים באזור של אויר הרים צלול, ויש הגרים באזור תעשייתי מפויח ועכור...

כללו של דבר: דוגמא זו או אחרת לא תוכל לערער את הקביעה הברורה, כי העישון אכן מזיק לבריאות, וגורם חלילה, למחלות ולקיצור תוחלת החיים.

ולעניינינו, שכר מצות כיבוד הורים מובטח בתורה: "לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ!". אלא שלפעמים מתערבות סיבות נוספות המעכבות את השכר, ועיקר השכר האמיתי צפון ושמור לעולם הבא. ולכן אין מקום להקשות קושיות ממקרים מסוימים, כפי שהקשה אלישע 'אחר', אלא המאמין האמיתי יודע שיש להקב"ה חשבונות רבים, ולכן עושה הוא את המצוות בתמימות, מתוך ידיעה ברורה ש"נאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ומובא במדרש (שוחר טוב תהילים ט), שכאשר אדם מקיים את המצוות בתמימות מבלי לחשב חשבונות, הרי הוא זוכה לשכר כפול: האחד - עבור קיום המצוה, והשני - עבור אמונתו בבורא עולם.

וכתב ספר החסידים (סמן שמב): אם תראה רשעים שמזלזלים באביהם ואמם, ואף על פי כן מצליחים, דע לך כי לרעתם הוא, כדי שיהיה עונשם גדול. ואל תַקשה, כמה וכמה מכבדים אב ואם ואין להם בנים, שדברים אלו נעלמים ממנו, וגלויים לפני הבורא, ואין להרהר אחר שאלות אלו וכיוצא בהן, כי הדברים אמת הן, שכל מי שמכבד את אביו ואמו זוכה לבנים, ואותם שאינם זוכים, יש סיבה גלויה לפני הבורא כמדובר. וכן במי שאינו מכבד אב ואם, ויש לו בנים.