מה היה חסר לגונן שגב? דבר אחד בלבד. טור כואב

המדינה כולה סוערת למשמע הודעת שב"כ: גונן שגב, שר לשעבר בממשלה, מכר את נשמתו לשטן. כמעט ואין לב שלא החסיר פעימה למקרא הידיעה הזו. כיצד ייתכן שנבחר ציבור הידרדר לשפל מוסרי כזה? היכן הגבולות, העקרונות, הנאמנות? עד איזה שפל מוסרי יכול אדם להידרדר – להעביר סודות קריטיים לאויב הגדול ביותר של מדינתו?

אכן כן. למרבה הכאב. אדם שחסרה לו תכונה אחת יכול להידרדר לשפלות הגדולה הזו. מה היה חסר לגונן שגב? יראת שמים.

"יראת שמים" היא הבסיס שעליו עומדת היהדות – לאחר האמונה במציאות הבורא ובהשגחתו. פסוקים לא מעטים מדגישים את חשיבותה של המצווה.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, כתב בספר קהלת כי האדם נברא ישר מטבעו: "עשה האלוקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". לבני אדם יש נטיה טבעית לאמת וליושר, אולי זה מה שנקרא "מצפן פנימי".

אנשים חוטאים מפני שהם עושים "חשבונות רבים" ומבטלים את הוראת מצפונם. יראת שמים היא המידה שמבטיחה שאדם ישמור את ישרותו ולא ייכנע לחשבונותיו, לטובות ההנאה, לאינטרסים האישיים ולפיתויים החיצוניים.

יראת שמים היא מעצור בפני החטא. הכתוב אומר מיד לאחר מעמד הר סיני: "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". משמע: אם יש יראה - אין חטא! ואם אין יראה - יש חטא! דמכלל הן אתה שומע לאו.

העדרה של היראה מלמד, שהאדם חסר מעצורים ונמשל לחיה המשחרת לטרף. זהו מצב של הדרדרות חזקה בירידה תלולה.

מסופר על ה"חפץ חיים" שנסע פעם עם עגלון. וכשעברו ליד פרדס בדרך, עצר העגלון ובקש לרדת לקטוף תפוזים מאותו פרדס, שכמובן, לא היה שלו, ואמר ל"חפץ חיים" שישמור, לפי שעה, לבל יבואו הבעלים ויראו אותו. והנה, לפתע, זעק ה"חפץ חיים" לעברו בקול גדול: "רואים! רואים!" מיד ניתר הלז ממקומו וקפץ על המרכבה, והמשיכו בנסיעתם. לאחר שנחה דעתו, פנה לצדדים ולאחור, ולא ראה איש. מיד שאל את ה"חפץ חיים" לפשר זעקת השווא: "מי זה היה?" ענה לו ה"חפץ חיים": "הקב"ה! הקב"ה רואה!".

סיטואציות כאלו חוזרות ונשנות לכל אדם כמה וכמה פעמים במשך שנות חייו. הפחד מבשר ודם גדול יותר מן הפחד מבורא עולם. אדם שחסרה בו יראת שמים – מצבו, כאדם ללא מעצורים, בירידה תלולה. אדם כזה, שיציעו לפניו שוחד עצום ובלתי נתפס, יתקשה מאוד לשמור על עקרונותיו. גם אנשים שנראים כלפי חוץ יראי שמים - לא תמיד יראת השמים אכן חזקה אצלם. לעיתים הם מסתובבים עם מראה של ירא שמים, אך בתוכם פנימה הם מלאי אינטרסים ותאוות. יראת שמים אמיתית היא הידיעה שאלוקים קיים, נמצא ונוכח בכל עת, ועתיד ליתן שכר ועונש על פי מעשי האדם.

יראת שמיים מהווה אחת המעלות הנפשיות העליונות ביותר. קהלת מסיים את ספרו בפסוק: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". במסכת ברכות שואלת הגמרא: האם זה כל האדם? ומשיבה את דברי רבי אלעזר: "אמר הקדוש ברוך הוא: כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה". כן מציינת הגמרא את דברי רבי אבא בר כהנא: "שקול זה כנגד כל העולם כולו".

זוהי הסיבה שקבעו חכמינו לברך מאה ברכות בכל יום. הברכה היא הצהרה כי ה' הוא מקור כל מה שקורה בעולם. אדם שמצהיר מאה פעמים בכל יום שה' הוא מקור הכל -  יצליח לשמור את עקרונותיו המוסריים על ידי יראת שמים, ולא יתפתה לנסות להרוויח ע"י חשבונות ודרכים מפוקפקות.

יום עצוב במדינת ישראל. יום של חשבון נפש אישי: עד כמה אנו זוכרים וחשים כי אלוקים יודע הכל, והוא מקור הכל, ועד כמה עמוק אדם יכול ליפול, כאשר אין לו את המעצור הבסיסי בפני ההידרדרות חסרת השליטה: יראת שמים.

כיצד נרגיש ביומיום את בורא העולם? מה עלינו לעשות כדי לחוש שהוא איתנו בכל עת? הרב צבי אזרחי בשיחה מיוחדת על יראת שמים, המצפן החזק ביותר: