מי יגן על עם ישראל אם כולם ילמדו תורה? 5 נקודות למחשבה

לגדול בתוך חבית של מים

לו היו מבקשים מהפרופסורים-לרפואה ה"נחשבים" ביותר בעולם, לקחת תינוק ולגדל אותו במשך שבוע בתוך אמבטיה של מים, ושם להאכילו ולהשקותו – אני חושב שהיו צריכים להזעיק עשרות ניידות אמבולנס ומאות אנשי צוות, ועדיין לא היה עולה בידם לעשות זאת, וכל זה לתינוק אחד.

אך אם נתבונן, נגלה שבורא עולם עושה זאת בכל יום לעשרות אלפי תינוקות, שנמצאים ב...רחם אמותיהם!

הרחם הזה כל כולו נס אחד גדול: תינוק גדל בתוך "חבית" של מים, מונשם דרך צינור היוצא מרחם אמו  ומחובר לטבורו כמו תקע לשקע. הוא נושם דרך הטבור, אוכל דרך הטבור – הכול דרך הטבור.

היום אנחנו יודעים כמה צרות וסיבוכים מצויים בזונדה שהומצאה ע"י הרופאים – כמה בעיות, כמה זיהומים, כמה כאבים, כמה פעמים צריך להוציא ולהחזיר, והוא, לעומת זאת – העובר הקטן הזה שלא יודע כלום מעצמו, לא זז, לא מבין – במשך תשעה חודשים מחובר לזונדה מעשי ידי שמים, צינור פשוט שעשוי מחתיכת בשר, בלי התערבות של רופאים, בלי כאבים, בלי צלקות ובלי זיהומים! ובל נשכח שכל זה קורה כשהוא מונח בתוך כלי מלא מים, ואינו נחנק!

חברים, אפשר לחזור בתשובה לא מדיסק או משיעור, אלא אף מתמונות של הלידה. כשלחם יוצא מהתנור, אתה מבין שהיה מישהו שלש בצק מקמח, יש כאן תהליך יצירה ידוע. יולדת, לעומת זאת, מקבלת אל חיקה יצירה שלא ניתן להבינה. הייתכן ליצור דבר מופלא שכזה בתוך רחם במשך תשעה חודשים בלי שום עזרה מבחוץ? למעשה, בגוף היולדת יש מרפאה שלימה ממש עבור העובר, קליניקה מתוחכמת הפועלת באופן אוטומטי, ללא צורך בעזרתה של יד אנוש!

הייתכן שפלאים אלו, המעידים על תכנון, על תיאום ועל תכלית, נוצרו ללא יד עליונה, מכוונת ומשגיחה?!

תיגש אלי

באחד הימים, כשהכנתי לבתי הקטנה מטרנה לאכול, אמרתי לבתי, שישבה במרחק של מטר מולי: "מי רוצה לאכול? בואי לאבא"... אשתי היקרה אמרה לי: "תיגש אליה ותיתן לה לאכול, היא רעבה".

אמרתי לה: "אני יכול לתת לה את הבקבוק ישר לפה, בלי המתנה ומשחקים, שהרי אני כבר מזהה שהיא רעבה, אבל מרגש אותי יותר שהיא תיגש אלי כמה צעדים, ושהיא תרצה שאתן לה את הבקבוק"...

פתאום הבנתי מוסר השכל, מה בורא עולם רוצה מאתנו. הכיצד?

בורא העולם יודע היטב מה חסר לנו ולמה אנו זקוקים. הוא כל יכול ויכול לתת לנו הכול, בלי שנבקש! אבל הוא רוצה שניגש אליו, שנחפש את קרבתו. הוא רוצה וחפץ שבניו אהוביו ישמרו על קשר אתו, שיפנו אליו, שיבקשו ממנו.

אדם שמתגעגע לבורא עולם, אדם שבאמת רוצה את הבורא יתברך, אדם שרוצה לדבר, להיות בקשר איתו – בורא עולם תמיד יבוא לקראתו וייתן לו באהבה את מה שהוא צריך...

למה הדמעות מלוחות?

כולם יודעים שהדמעות מלוחות. אבל למה, בעצם?

המלח בדמעות, שיוצא מעינינו כשאנו בוכים, מצוי, למעשה, בכל נוזלי הגוף. הדמעות מורכבות אמנם בעיקר ממים, אבל יש בהן גם גלוקוז ומלחים. כלומר, הדמעות מלוחות, כי הן ספוגות במלחים.

למלח, ממש כמו למים, יש תפקיד חיוני בגופנו, בתנאי שהוא בכמות מתאימה, כמובן. המלח מסייע לאיברי הגוף לפעול היטב, בין השאר כי הוא מחסל חיידקים יעיל ביותר.

אבל מניין הסיכון לחיידקים בעיניים דווקא?

אכן, כמו כל גופנו, מעת לעת באות גם העיניים שלנו במגע עם עצמים זרים. למעשה, זה קורה ללא הפסקה, מה שמעורר חשש לא קטן מזיהומים בעין האנושית הרגישה כל כך. אבל כאן מגיע תפקידו של הנוזל המלוח שהעיניים מפרישות – הדמעות שעליהן אנו מדברים. באמצעות המלח הודפות הדמעות את החיידקים, שעלולים להסתנן מאותם עצמים לא נקיים אל הקרנית העדינה של העין ואל שאר חלקי העיניים הרגישות כל כך.

המלח שבדמעותינו מחסל מיד את החיידקים, וכך הוא שומר על העיניים היקרות והחשובות לנו. כלומר, הדמעות הן "מאבטחות העיניים" שלנו, ועל כן עלינו להודות בכל יום מחדש ל"כימאי", שיצר את הרכב הדמעות בצורה כה מדויקת ויעילה...

די להשתמט!

"די להשתמט! תתגייסו! הצבא הוא ששומר עליכם, ולא הלימוד מתוך ספר דמיוני...", כך אמר לי חברי הכופר.

הוא ממשיך: "אתה טוען שלימוד תורה הוא זה ששומר עלינו, אז מה יקרה לדעתך אם נניח שלא יהיה צבא, וכל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל ילמד תורה? מי יילחם עבורנו? אם זה יהיה המצב, לא יהיה יותר עם ישראל!", פסק בנחרצות.

חייכתי... אמנם הוא חושב שיש בידו טיעון מנצח, אבל בפועל זה ממש לא כך. השבתי לו בהתרגשות: "וואו, אם זה יקרה, לא רק שלא תהיה מלחמה, לא נצטרך לפחד ממלחמה! למה? כי אם כל עם ישראל לומד תורה, אז יבוא המשיח, תהיה גאולה, בית מקדש, תחיית המתים... שלום עולמי ("וגר זאב עם כבש") ועוד המון ניסים".

בעודי ממשיך בהתלהבות, חברי מגלגל את עיניו בזלזול ואומר לי: "ממש השתגעת! בלי צבא, יחסלו אותנו".

שיניתי מסלול מולו, שהרי מדובר בחבר שכופר בכל. הוא לא מכיר בתורה ובמעלתה, לכן ברור שיגיב כך...

אז הצגתי לו טיעון פשוט יותר ואמרתי לו כך: "הצבא ה'חזק' שלך הוקם לפני כ-70 שנה, אבל העם היהודי במשך 2000 שנות גלות היה מיעוט נרדף, מעונה ומושמד, המפוזר בכל העולם כולו. לא עבר דור שבו לא עמדו על העם היהודי לכלותו, והנה לאורך כל ההיסטוריה, העם היהודי שרד בגאון, ללא צבא, ללא טנקים, ללא מטוסי קרב!...

ואני שואל אותך, איך יכול להיות שבלי צבא שרד עם ישראל, כנגד כל הסיכויים?".

החבר שתק... גם לו אין הסבר לנצחיות העם היהודי ללא צה"ל.

אכן, הקיום שלנו הוא מעל הטבע.

אותו הדבר, אבל שונה

מדובר באחת השאלות המעסיקות ביותר את עולם המדע בחקר התפתחות העובר:

כל התאים בגופנו הם בעלי אותוDNA , מכיוון שכל התאים בגופנו עברו שכפול גנטי מאותו תא ראשון שנוצר במפגש שבין הזרע והביצית. אם כן, אם לכולם יש אותו DNA – אותו ספר הוראות. איך יכול להיות שתאים, המכילים את אותו חומר גנטי (DNA), מתמיינים לסוגים שונים של תאים? זה נראה כאילו כל תא "קורא" פרק אחר בספר ההוראות...

איך כל תא "יודע" מה עליו לעשות ולאיזו סוג תא עליו להתמיין? איך כל תא "יודע" אם הוא שייך לחוליה   ה-16 בעמוד השדרה או לאונה הימנית של המח? איך נוצרות תבניות של ראש, של עמוד שדרה, של איברים שונים בגוף האדם?

התבוננות בהליך הביולוגי מגלה תכנית מדויקת המאפשרת חיים. עיצוב של מערכת כה מדהימה, שמחד – משכפלת את תאי הגוף, ומאידך – יוצרת בתזמון מופלא איברים שונים במקומות שונים, מצביע על מתכנן בעל גאונות אינסופית ויכולת בלתי מוגבלת!