לא תאמינו מה היה כתוב במכתב האישי ששלח ה"חפץ חיים" לרעייתו

בספר 'חפץ חיים החדש' מופיע סיפור מופלא על החפץ חיים. הסיפור ממחיש את זהירותם המופלגת של גדולי ישראל מכל ריח של גזל. גדולי ישראל הרגישו שגם אגורה אחת שאינה שלהם, המצויה בארנקם, היא כגחלים לוחשות המאיימות לשרוף את הארנק ואת בעליו גם יחד, וכשם שנמלט אדם מלהבות האש, כך ברחו גדולי הרוח מממון שאינו כשר.

הסיפור עוסק בתקופה שבה היה החפץ חיים אברך צעיר, וגידל פרה בביתו כדי להתפרנס ממנה. החפץ חיים גידל את הפרה בתוך ביתו והשתכר ממכירת החלב. החפץ חיים לא רכש סתם פרה, הוא הקפיד להביא לביתו פרה שאין לה קרניים, כדי שלא תיגח ותזיק לבני אדם.

בתקופה מסוימת, החליט לצאת לאחת העיירות הסמוכות, וללמוד שם ביחידות בבית המדרש. הוא עזב את ביתו כשאחד ממקורביו מלווהו.

בהיותם בדרך, פנה החפץ חיים אל המלווה, ואמר לו שהוא צריך להעביר ידיעה דחופה לאשתו שנשארה בבית. "אמסור לך פתק סגור, ואנא ממך, חזור לראדין ומסור אותו לאשתי", ביקש.

המלווה הסתקרן עד עמקי נשמתו: מכתב שכותבת ה"חפץ חיים" לאשתו הוא לא דבר של מה בכך. מי יודע מה כתוב בפתק... הוא לא עמד בניסיון, פתח את הפתק, ונדהם לקרוא את הכתוב בו.

החפץ חיים ביקש מאשתו, שכיון שבימים אלה מתקיים יום השוק, וחקלאים גויים מגיעים עם תבואה וירקות ממשקיהם, ועוברים גם דרך הבית שלהם בראדין, הוא מבקש שתשגיח שהפרה לא תעמוד ליד גדר החצר, כדי שלא תלחך מהסחורה של הגויים.

עוד הוסיף החפץ חיים וציין במכתבו כי גזל-גוי הוא אפילו בפחות משווה פרוטה.

זה מה שהציק לראש גולת אריאל, בעת שנסע מביתו…

חשוב להתבונן, ולחזור ולהתבונן, באושרו של האיש המאמין באמונה שלימה, שפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו נגזרה כבר מן השמים מראש השנה ועד ראש השנה. כמה מאושר הוא, מאחר שבמוחו נקבעה המסקנה הבהירה, שאין כל ענין להרבות במאמצים להשגת כסף, ואם עושה אדם את ההשתדלות המינימלית בנושאים אלה, ומטיל את יתר המעמסה על הקב"ה, שבידיו כל הכסף והזהב, הרי בוודאי שהאלוקים יתן לו את כל מה שמגיע לו, ויריק עליו שפע ברכות עד בלי די.

מתוך הספר המופלא 'מצוות בשמחה', בעריכת הרב משה מיכאל צורן. באדיבות אתר 'דרשו'.