כיבוד הורים בסנדקאות וקריאת שם

לישב סנדק

המנהג אצל רוב העולם, שכאשר נולד הבן הראשון, מכבדים את הסבא אבי הבעל שהוא ישב סנדק, וכשנולד הבן השני, מכבדים את אבי האשה. ובמקום שנהגו כן, אין הבן רשאי להקדים את אבי אשתו לישב סנדק בבן הראשון, והעושה כן נגד רצון אביו, הרי הוא עובר איסור שמזלזל בכבוד אביו.

ומכל מקום אם יש לו איזו סיבה שרוצה להקדים את אבי אשתו, וכגון שהוא תלמיד חכם גדול ומפורסם, ורוצה לכבדו לכבוד התורה שלו, רשאי לרצות את אביו שימחל על כבודו. ואם מחל, רשאי להקדים את אבי אשתו. (יבי"א ח"ה סימן כא. ב סג)

סבא שאינו שומר תורה ומצוות - ורוצה לישב סנדק לנכדו, הנכון והראוי לשכנעו בצורה יפה ועדינה שעדיף שישב סנדק אדם גדול בתורה, כדי שהשפעתו תחול על הבן לטובה ויהיה תלמיד חכם, ואת הסבא יכבדו בכיבוד אחר. אמנם אם יש חשש של מחלוקת, יניחו אותו שיהיה סנדק. וטוב להעמיד על ידו אדם אחר ראוי, שיפסק את רגלי התינוק לכאן ולכאן, כדי שיוכל המוהל למול היטב, כי זהו עיקר הסנדקאות לעזור למוהל, והסבא יאחז את התינוק רק למעלה בבגדיו מעל לרגליו. ויתאם כן מראש עם המוהל שהוא יאמר לעשות זאת, והכל על מקומו יבוא בשלום. (ב סח)

קריאת שם

כאשר נולד הבן הראשון, המנהג אצל בני ספרד לקרוא את שמו כשם הסבא אבי הבעל, וכשנולד הבן השני קוראים את שמו כשם אבי האשה. ומכל מקום אם אבי האשה נפטר, המנהג לקרוא את הבן הראשון כשמו, והבן השני כשם אבי הבעל. (יבי"א ח"ה כא. ה"ע קנד).

בכל אופן, אם אבי הבעל מוחל על כבודו, ומסכים שיקראו את הבן הראשון כשם אבי האשה, וכגון שאבי האשה הוא תלמיד חכם גדול, כבודו מחול, ויכולים להקדים את אבי האשה. (יבי"א ח"ה סימן כא)

מנהג בני אשכנז לקרוא את הבן הראשון כשם אבי האשה, ואת הבן השני כשם אבי הבעל. והטעם בזה, מפני שבזמנים שעברו היו רגילים שאבי האשה מתחייב לזון את חתנו ובתו כמה שנים אחר החתונה, וכהכרת הטוב שגרים אצלו וניזונים ממנו, היו מכבדים אותו בקריאת השם הראשון, מאחר ונמצאים אצלו כל הזמן.

יש הנוהגים שאינם קוראים כשם הסבים בחיי חיותם כלל, ורק לאחר פטירתם קוראים כשמם. ואם בני משפחתו של הבעל נהגו כן, אך בני משפחתה של האשה לא נהגו בזה, רשאים לקרוא את הבן הראשון כשם אבי האשה. (יבי"א שם)

שני שמות - אם קוראים לתינוק שני שמות, יש להקדים את שם הסבא לשם השני. (ב פא)

יש להקפיד שלא לקרוא לתינוק על שם אדם שנפטר בקיצור ימים. על כן, אם הסבא נפטר בקיצור ימים, הנכון לקרוא לתינוק בשני שמות, ואת שם הסבא יקראו בשם השני. (ב צד)

שם שאינו מצוי - אם אין רגילות לקרוא בשם של הסבא, או שהוא שם לועזי שנהגו לקראו בחוץ לארץ, וכיום אין רגילים לקרוא בו, ויש חשש שכאשר יגדל הילד יתבייש בשם זה, אין מן הראוי לקראו כן. וכן הורה החזון איש, שאף שיש בקריאת שם משום מצות כיבוד אב, מכל מקום כל שיש לחוש שהבן יצטער כשיגדל, ימנעו מלקרוא לו כן. (ב צ)

שם אדם רשע - אם שמו של הסבא כשמו של אדם רשע, כגון: נמרוד, דואג, וכיוצא בהם, לא יקרא כשמו כלל, שנאמר (משלי פרק י פסוק ז) "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב". ויבהיר לסבא בצורה יפה ונעימה שלא נכון לקרוא כשמו של אדם רשע, הואיל ושמו של האדם משפיע עליו, ושואב חיותו על ידי אותיות שמו. (יומא לח ע"ב, פג ע"ב. רבנו האר"י ז"ל. ב פב)

ומסופר בגמרא (יומא לח ע"ב): מעשה בתינוק שקראוהו "דואג", ומת אביו כשהוא קטן והניחו לאמו. ומאהבתה אותו, בכל יום היתה שוקלת אותו, ונותנת זהב לבית המקדש כתוספת משקלו. וכשגברו האויבים בחורבן בית המקדש, שחטה אותו אמו, ואכלה את בשרו. וכל זה קרה לו, בגלל שקראוהו בשמו של אדם רשע "דואג האדומי", שאין לו חלק לעולם הבא.

סבא שאינו שומר תורה ומצוות - אך שמו כשמות הצדיקים, כגון: אברהם, יצחק, יעקב, וכיוצא בהם, אין שום חשש לקרוא לבן כשמו, אך יתכוון שקורא על שם כל הצדיקים ששמם כן. (ב פב)

גדול השלום - אם ישנם חילוקי דעות בין הבעל לאשה, בקריאת השם לתינוק, או בכיבוד הסנדקאות, הנכון הוא לשאול חכם, ויקבלו עליהם לעשות ככל אשר יורה להם. ובמיוחד יזהרו שלא לבוא לידי מחלוקת, והכל על מקומו יבוא בשלום. (ב ע)