במחשבה תחילה לפרשת חקת: השיטה להדברת עכברים מטמפל רפורמי

שלושת המבנים סבלו ממכת עכברים חריפה. המדבירים שהוזמנו לעיירה האמריקאית הקטנה ניסו להתגבר על העכברים, אך נחלו כישלון חרוץ. הם הופיעו שוב ושוב.

בבית הכנסת החרדי הרימו ידיים. "זה רצון השם ואין מה לעשות", השלימו המתפללים.

הקונסרבטיבים החליטו על גישה חמה: ארגנו יום פעילות קהילתי, במהלכו לכדו את העכברים ושחררו אותם הרחק בחיק הטבע בידידותיות. רק כדי לגלות שלושה ימים מאוחר יותר את העכברים שוב.

בטמפל הרפורמי הוחלט לקבל את העכברים כחברים רשמיים בקהילה. מאז הם מופיעים רק בחגי תשרי...

***

עם ישראל נמצא בשנת הארבעים לנדודיו במדבר. תיכף ייכנסו בני ישראל לארץ המובטחת וצריכים לפלס להם דרך בין העמים המקיפים את ארץ כנען, כדי להילחם בשבעת העמים שיושבים בכנען ולהשמידם.

הם שולחים שליחים לסיחון, האמורי, שיושב בחשבון (שהייתה עיר של מואב והוא כבש אותה מהם) ומבקשים שייתן להם לעבור דרכו לארץ כנען. סיחון מסרב ומסביר להם כמה הם לא הגיוניים: "אני יושב בחשבון ומקבל כסף מכל המלכים שנמצאים בכנען", אומר להם סיחון, "אתם יודעים למה? כדי לשמור עליהם מפניכם. ואתם באים ומבקשים שאתן לכם לעבור? אני אלחם בכם".

סיחון אוסף את כל עמו ויוצא למלחמה עם ישראל. רש"י מבאר מהו החסד הגדול שעשה השם עם ישראל בכך שסיחון יצא מעירו, משום שחשבון הייתה כל כך מבוצרת וחזקה, עד שגם אם "הייתה מלאה יתושים" – אי אפשר לכבוש אותה מבחוץ. נתן הקב"ה בליבו של סיחון שיצא לקראת ישראל, וחצי מלאכה נחסכה.

כאמור, חשבון הייתה עיר מואבית, סיחון היה אמורי, אם הייתה חשבון מבוצרת עד כדי שלא שייך לכובשה מבחוץ – איך הצליח לכבוש אותה סיחון?

גם את זה מגלה לנו רש"י (כ"א, כ"ז): סיחון ידע שעיר מבוצרת שכזו לא כובשים בכוח, הוא התחכם והביא את בלעם בן בעור הקוסם, בלעם קילל את חשבון וסיחון כבש אותה.

מזג האוויר היה קשה וסוער, הערפל הקשה על הראות, הגשם ניתך בעוז והרוחות שרקו בצליפה. בבטן ספינת המלחמה האדירה לא הורגש כמעט מאומה, רק על הסיפון נלחמו הספנים ברוח ובגשם, אבל גופה האדיר של הספינה היה יציב גם במים הגועשים.

"אור לימין הספינה", הכריז לפתע אחד הספנים.

"האם הוא יציב או מתקדם?" שאל רב החובל בצעקה מתאו.

"יציב". הווי אומר, הספינה במסלול התנגשות עם ספינה כלשהי. לא ניתן לדעת מה גודל הספינה השנייה, אבל אם היא תתנגש בספינת המלחמה – הם בצרות. כי ממדיה אדירים.

"תאותת להם שיפנו ימינה בעשרים מעלות", הורה רב החובל. פקודתו בוצעה מיד, אך הספן צעק שוב: "הם טוענים שאנחנו אלה שצריכים לפנות בעשרים מעלות".

צחוק קצר פרץ מגרונו של רב החובל: "אנחנו נרסק אותם אם נתנגש בהם, תאותת להם שוב שיפנו ומהר".

התשובה לא איחרה לבוא: "לא. אתם אלו שצריכים לשנות מסלול".

"תספר להם מי אנחנו", התרגז רב החובל, "תאותת להם שאנחנו ספינת מלחמה ואם נתנגש בהם זה יהיה הסוף שלהם".

האור המהבהב בתשובה היה בהול: "אתם ספינת מלחמה, אבל אני מגדלור. אם לא תסטו הצידה מידית – תתרסקו לתוך שוניות אדירות..."

כאשר סיחון ראה את ישראל מגיעים מולו, הוא החליט להיות "צודק". המלכים שילמו לי כסף על מנת שאגֵן עליהם, אני לא נותן לכם לעבור! אצא להילחם בכם.

לפי דרך הטבע היה סיחון צריך להבין שזה אסון. הרי אתה בעצמך יודע שכוח על-טבעי גובר על כוח טבעי. עצם העובדה שאתה מלך חשבון והצלחת לכבוש אותה, היא רק הודות לקללותיו של בלעם שהן כוח על-טבעי. כיצד אתה מסתבך עם אומה שכל העולם רועד מפני הניסים שאירעו לה?!

גם אם אתה ספינת מלחמה, אתה לא מנצח מגדלור.

אילו היה סיחון "חכם", היה מניח לישראל לעבור דרכו. אמנם כסף מהמלכים הוא כבר לא יקבל, אבל אחרי שיעברו ישראל – המלכים הללו לא יחיו כדי לתבוע אותו...

***

מי לא מכיר את הפתגם "תהיה חכם, אל תהיה צודק"?

הבעיה היא לא באי ידיעתו של הפתגם, אלא ביישומו: כדי להיות חכם אתה צריך להתכופף, לשנות מסלול, לפעמים אפילו צריך לקבל עכברים כחברים רשמיים בקהילה...

תתכופף.

תנצח.