הלב צנח באחת: הטיסה התרסקה. כל הנוסעים ואנשי הצוות נספו. חוץ מ...

נתאר לעצמנו יהודי יקר, שהבוס שלו מלחיצו בעבודה, ודורש ממנו הספקים גבוהים במיוחד. לא זו אף זו – השדכן של בנו לוחץ לתשובה, והמתווך של הדירה אומר שיש לו קונה וחבל להחמי נתאר לעצמנו את אותו יהודי מקבל החלטה 'אמיצה': השבוע הזה אני לא נושם, לא כי אני לא רוצה, פשוט אני לא יכול – אין לי זמן. השבוע הזה אינני אוכל – אין לי את הפנאי לכך.

כל בר דעת יגחך מיד. אי אפשר לעצור את הנשימה, בכל תנאי לחץ בעולם. לא שייך שלא לאכול, גם אם השעה דחוקה. יש לאדם צרכים בסיסיים קריטיים בהחלט, שעליהם אי אפשר לוותר, פשוט לא שייך אחרת, ויהי מה.

התורה מחיה אותנו, כי הם חיינו. שעות הלימוד שלנו הן שעות ההנשמה היומית, אלו השעות שנותנות לנו טעם בחיים, זה הזמן שנותן לנו כוחות, שמעניק לנו את היתרון האיכותי, שהופך אותנו לאנשים טובים יותר. כשאנו לומדים אנו מתחברים לקשר הרוחני השמימי שלנו, ומשם אנו מקבלים כוחות, ולכן שעות ההנשמה הרוחנית מדי יום – הן הבסיס לקיומנו, הן הראשונות במעלה, אינן ברות ויתור או ביטול באף מחיר בעולם.

הסיפור הבא, המאומת מכלי ראשון, יפליא אתכם: יוסי א' הוא סוכן נסיעות מוכר באנטוורפן, בלגיה. משרדו שוכן בלב הרובע העסקי, ומשם הוא נותן שירות למאות לקוחות, אותם צבר בעמל כפיים של שירות אדיב ומסור.

יוסי התפרנס בשפע, אך חש בחסר עמוק. כשהתייסד שיעור הדף היומי סמוך למשרדו – הרגיש כי זהו הרגע, זה המקום, כאן מצויה תחנת הכח. יוסי החליט להצטרף לשיעור היומי ויהי מה.

כך, מדי יום, בשעה 1:55 בצהריים, היה יוסי מניח שלט קטן על שולחנו, עליו נכתב באותיות מוזהבות: "בין 2:00 ל-3:00 המשרד סגור". כשמגיד השיעור פצח בשיעור היומי המרתק, חש יוסי אושר ממלא את לבו, התורה כובשת את נפשו, מעניקה לו כוחות ועוצמות להמשך היום.

במשך 5 שנים נמשך נוהג זה, שכלל את סגירת המשרד לשעה בצהרי היום לצורך השיעור היומי, וגם כיבוי הטלפון הסלולרי למשך שעת השיעור. הלקוחות למדו את שעות השירות המעודכנות, ואף העריכו את מסירותו להתנתק לשעה מהעסקים הבוערים, ולהימלט לחיקו החמים של דף הגמרא.

עד ליום אחד, יום שני, ט' באלול תשנ"ח. בשעה 13:30 צלצל הטלפון, ועל הקו היה לקוח ותיק שכבר הפך לידיד אישי, איש עסקים מצליח המזמין טיסה כמעט מדי שבוע. "אני צריך למחר, מאנטוורפן לניו יורק", אמר הלקוח בקצרה, "וגם חשוב לי לחזור ביום חמישי, כדי להיות כאן בשבת. תבדוק ותחזור אליי".

בעוד 6 דקות השיעור יתחיל ואני שם

יוסי החל מיד בבדיקת הנתונים שלפניו. הוא גילה כי אין מקומות בטיסה הישירה מאנטוורפן לניו יורק, אלא רק בטיסה העוברת דרך ז'נבה.

"נפלא, יש מקומות. צריך רק לוודא שהלקוח מוכן לטוס דרך ז'נבה", הרהר יוסי כשחייג למשרדו של איש העסקים. המזכירה הסבירה כי הבוס יצא לפגישה, והיא איננה רשאית לאשר טיסה כזו בלעדיו. "כשיחזור – אגיד לו לחזור אליך", הבטיחה.

יוסי הביט בשעון הצצה חטופה, ונבהל לרגע. השעה הייתה 13:53, בעוד שבע דקות מתחיל השיעור, והוא כמעט שכח. נו, מה עושים עכשיו? – הלקוח אינו במשרד, אי אפשר להשיג אותו כדי לתפוס את המקומות בטיסה. אם ימתין עד אחרי השיעור – אולי ייתפסו המקומות הריקים, והלקוח יישאר מאוכזב? ואולי יחזור אליו כבר בעוד כמה דקות?

רגע אחד של התלבטות, ואחריה החליט בגבורה: "בעוד שש דקות השעה 14:00. אז יתחיל השיעור ואני אהיה שם. זו השעה היומית שלי, זה החמצן שלי, זה נותן לי את הכח, אני לא יכול לוותר על זה!"

הוא מחליט להותיר את הדאגות מאחוריו, להניח את השלט המוזהב על השולחן, ולכבות את הטלפון הסלולרי. "עכשיו מתחיל השיעור!", הוא מזכיר לעצמו באושר, ומקווה שהלקוח הוותיק והאיכותי יתאזר בסבלנות.

השיעור האיר, הדברים היו מתוקים מדבש, דף הגמרא היה מובן ובהיר. 'זה באמת חמצן לנשמה!' – הרהר יוסי באושר, בשעה שהדליק את מכשיר הסלולרי. "שבע הודעות בתא הקולי", ריצדו לפניו האותיות במסך הקטן, "שבע עשרה שיחות שלא נענו"...

אל תזמין לי, לא צריך טובות, ולא צריך כזה שירות

בעיניים מתוחות מדאגה מביט יוסי מי המתקשרים, ומגלה כי כל השיחות הן מהקליינט הוותיק הממתין למענה בנושא הטיסה לניו יורק. הלה כנראה לחוץ מאוד, וכך נשמע גם מהודעותיו המוקלטות בנוסח: "תסגור לי את הטיסה הלילה, זה דחוף לי!'" או: "מה יהיה עם השירות שלך? למה אתה לא עונה? אני חייב את הטיסה הערב!"

יוסי ממהר למשרד, מזנק ממש. מדליק את המחשב, ברוך השם – המקום בטיסה לניו יורק הלילה עדיין פנוי. צריך רק לוודא מה קורה עם הטיסה חזור. אך, הנה, אוי ואבוי: כל המקומות נתפסו, 215 המקומות מלאים...

הוא מתקשר ללקוח, איש העסקים, ומתחיל במסכת התנצלויות. הלה חסר סבלנות, קוטע אותו בשאלה: "אבל סגרת לי? אני אהיה בניו יורק מחר ועד שבת חוזר לכאן?".

יוסי מגמגם, מתנצל שוב, ומנסה להסביר: "להיום – אני יכול לסגור לך, יש מקום. אבל חזור אין מקום, המקומות נתפסו בינתיים… או שתחזור אחרי שבת, או שננסה דרך מקום אחר להחזיר אותך..."

הלקוח איבד את סבלנותו. "אז אל תזמין לי, לא צריך טובות, ולא צריך כזה שירות. הרי היה מקום בחזור, ובגלל שלא ענית שעה – אין לי איך לחזור לשבת, ולכן אני לא נוסע בכלל. שתדע שזה לא בסדר לעשות דבר כזה ללקוח קבוע, אבל תדע את זה עבור הלקוחות הבאים, כי אני – סיימתי איתך!" והשיחה נותקה באחת.

יוסי מתאכזב, ומבליע אנחה כבידה. לאחר מספר ימים נרגע יוסי מהשיחה הקשה, מבין כי פרנסה מידו של הבורא, אשר נתן לנו את תורתו, ואין הפסדים מהתחברות לתורה. "כן, לפעמים זה דורש התמסרות", הוא חוזר ומזכיר לעצמו, "לפעמים השיעור היומי דורש הקרבה. אבל זה כדאי, כל כך כדאי!"

מה קורה כשיהודי לומד תורה? הרב זמיר כהן ב-4 דקות שאתם חייבים לעצמכם:

ביום חמישי שאחריו, בשעה 20:00 בערב, היה מטוס 'מקדונל-דאגלס 11', של חברת 'סוויסאייר', מוכן לטיסה 111 משדה התעופה 'קנדי' בניו יורק לז'נבה שבשווייץ. עוד כמה דקות חולפות עד שכל 215 הנוסעים התיישבו במקומותיהם, והמטוס המריא.

בשעה 21:14, כשעה אחרי ההמראה, שידרו הטייסים אות מצוקה. הם החלו לקבל הוראות מבקרת הטיסה, אך מהר מאוד נותק עימם הקשר, ודאגה רבה הזדחלה בלבבות. כעבור כרבע שעה, בשעה 21:31 התרסק המטוס לים, במרחק כשמונה קילומטרים ממזרח קנדה, לעיני עדי ראיה המומים ומזועזעים מאסון התעופה הנורא.

יש לו לקוח על הטיסה שהתרסקה?

מספר דקות לאחר מכן קיבלו כל סוכני הנסיעות בעולם הודעה קצרה ודרמטית: "טיסת 'סוויסאייר' 111 מניו יורק לז'נבה, התרסקה. כל 215 הנוסעים ו-14 אנשי הצוות נהרגו".

יוסי פותח את המחשב, ומגלה את ההודעה. משהו צלצל לו, הוא מכיר מישהו שהיה על הטיסה הזו, טיסה 111 של 'סוויסאייר', ביום חמישי. הוא התעסק עם הטיסה הזו, ברור לו. ליבו החסיר פעימה. יש לו לקוח על הטיסה שהתרסקה? לבו צנח לרגע, עד שנזכר. לא, הלקוח לא בטיסה! הלקוח הפסיד את הטיסה, כי יוסי היה בשיעור כשנתפסו המקומות האחרונים...

הוא ממהר להעביר את ההודעה הדרמטית ללקוח, ומוסיף עוד 3 מילים: "כי הם חיינו…".

עשר דקות חולפות, עד שהלקוח, איש העסקים המעונב, התייצב במשרדו וחיבק אותו בחום. "תודה על שאתה כל כך מקפיד על השיעור היומי", הוא אומר כשדמעות בעיניו, "השיעור שלך – הציל את החיים שלי!".

עוד לפני שבת, הגיעה עוגת קרם גדולה ומשובחת לביתו של יוסי, ועליה כיתוב: "תודה על החיים!" כן נכתב באותיות קטנות: "תגיד לי איפה השיעור, אני רוצה להצטרף"…

לפעמים, קשה לראות בעיניים, לפעמים – זה כל כך בולט. ככל שנבין שהחיים האמיתיים שלנו אינם העסקים והחברים, אלא החיבור האמיץ והקשר החזק עם התורה המעניקה לנו כוחות – כך נזכה לחוש את הגנת התורה, להרגיש את שמירתה העילאית, וגם להתחבר אליה באהבה.

כשליברמן ציטט את הרמב"ם, מה הוא פספס? הרב זמיר כהן בהסבר חזק ומרגש:

תשובתו המפתיעה של ה’בבא סאלי’ לכוחות הביטחון