ראיתם פעם קבוצת כדורגל ש"לא מדירה" נשים? מחשבות על הקנאים החדשים

ימות הקיץ החמים מגיעים, ואיתם גם בין הזמנים הקרב ובא. אבל אם אתם חושבים לראות בימים אלו ימים נפרדים לגברים ולנשים בבריכה עירונית או בהחלקה על הקרח או בכל מקום אחר – אתם טועים. האנשים "הנאורים" עוסקים בשנה האחרונה לא רק בזעקות שמד בנושא "ההדתה" – כאשר חלילה תכניות הלימוד מפסיקות לשדר רק את התעמולה הרפורמית, אותה זרעו במשך כל השנים אותם אנשים "נאורים", אלא מוסיפים גם תכנים יהודיים אותנתיים, השם ישמור. אותם אנשים נאורים זועקים גם כל העת על "המרחב הציבורי", וצועקים כי "יש גבול לפלורליזם" ולא ייתכן לאפשר במרחב הציבורי הפרדה בין גברים לנשים.

הם כל-כך קנאים להתנגדות העקרונית להפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי מטעמי דת, שהם שכחו שישנם מקרים שהם עצמם מפרידים בין גברים לנשים – בלי שום טעם. כך, למשל אחד הארגונים "ישראל החופשית" דואג לקיים קורסים לנשים בלבד בנושא הפמיניזם (ותאמינו לי שגם גברים יכולים ללמוד את זה). אירוני, שהוא היה אחד הארגונים שזעקו נגד "ההפרדה" של משרד העבודה והתעסוקה כאשר זה מבצע קורס לגברים חרדים בנפרד מקורס זהה לנשים במועדים שונים.

הם כל-כך קנאים להתנגדות העקרונית להפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי מטעמי דת, עד שאותה עירייה – תל-אביב במקרה – ש"חרתה על דגלה חוסר אפליה ופלורליזם וסובלנות" – "שכחה" שהיא עצמה מקיימת כל שנה מרוץ לנשים בלבד, ואין לצידו מירוץ נפרד או בכלל – לגברים.

ולא אמרנו מילה על כדורגל – מדוע המשחק אינו מעורב? אם כולם אותו דבר – מדוע הקבוצות לא מורכבות בבסיס השוויון של 50:50 גברים-נשים? ברור לנו למה.

אבל מה שהכי חמור הוא שאותם קנאים למרחב הציבורי בעצם אומרים לנו בצורה נורא פשוטה – המרחב הציבורי שייך לכולם, בתנאי שאתם מתנהגים כמונו. אם אתם מקיימים אירועים פרוצים כמונו. אם אתם רוצים לשמור על הצניעות (הנשים עצמן מעוניינות בכך!) – אין לכך מקום. המרחב הציבורי הוא רק אם תתנהגו כמונו.

מה שהם שוכחים, או לכל הפחות מדחיקים, הוא שגם החרדים הם חלק מהמרחב הציבורי. גם הם משלמים מסים, וחלק מההכנסה הקבועה של העירייה והמדינה – בא מחרדים. גם אם סטטיסטית משלמים חרדים פחות מס (מה שלא נכון, כי בכל ההסתה הזו מתייחסים רק להכנסות של מס הכנסה, שהן רק 10% מהיקף המסים – אבל מס רכישה, מע"מ, מס קניה, מס על הדלק ועוד – כל אלו חרדים משלמים כמו כולם) – עדיין הם חלק מהמרחב הציבורי. יש להם זכויות על המרחב – בדיוק אותו מרחב – של החילונים.

אבל בעצם מה שמדגישים אותם אנשים נאורים הוא נורא פשוט – אנחנו לא רוצים אתכם כאן. בעצם, אנחנו רוצים אתכם – בתנאי שאתם כמונו. זה בדיוק גם מה שקורה עם הגיוס. הרי ברור שממש אין צורך בחרדים בצבא, או בכלל אין צורך לצבא במי שלא רוצה לשרת (גם חילוני, ועובדה שהם נפטרים ממנו מהר). הצבא היה ויהיה, כנראה בזמן הקרוב, כור היתוך לחברה הישראלית – והפיכת אותם חרדים ל"פחות חרדים" במקרה הטוב או השמדתם הרוחנית במקרה הגרוע יותר.

המטרה של האנשים הנאורים הזועקים ל"שוויון בנטל" (כשעצוב בפני עצמו שלשרת את המדינה זה נטל) אינה באמת שוויון, אלא הם רוצים – כמו במרחב הציבורי – שנהיה שם בדיוק כמו שהם, לא כמו שאנחנו. והשיטה של השמדה רוחנית באמצעות הצבא אינו חדש. הוא היה מאז ומעולם – והפיכת החיילים החרדים בקריה או במקומות אחרים, שיושבים באפס מעשה – לחילונים. רק צריך להפגיש אותם עם התאוות ולחשוף אותם לתוכן לא צנוע ולהווי פרוץ. בדיוק כמו שהציע בלעם.

כך בדיוק הם רוצים להפוך את "המרחב הציבורי" של כולם – לשלהם בלבד. ואנחנו? מבחינתם אפשר להיסגר עדיין בגטו. זה יותר נוח לא לראות את השחור.

אוהד מנדלבוים הוא מורה להיסטוריה ולאזרחות בתל-אביב, וכן עורך אתר "יהודי"