תפסיקו עם העידודים, לפני שיקרו נזקים!

היא היתה אחת המשתתפות בקורס שלי, "אימהות מודעת".

חני (שם בדוי), אישה יקרה, אמא ל-6 ילדים, ששיתפה בקשיים שלה וביקשה עזרה.

"אין לי מושג מה לעשות עם הילד הזה. כמה שאני מנסה להסביר, לעודד, להראות לו והוא לא, פשוט לא! את יודעת, מה אני לא עושה כדי לגרום לו להשתנות, שיתחיל להיות קצת מסודר. אני כבר מיואשת מזה! מצדי שיהיה מבולגן כשיתחתן, בבית שלו, לא בבית שלי!".

היא דיברה בשטף, כמעט בלי הפסקה.

"הוא לא ילד קטן, הוא כבר בן 10. מה, הוא לא יודע היכן מניחים בגדים מלוכלכים? וכשיוצאים מהמקלחת – הוא לא צריך לנגב אחריו? ולא לדבר על המחברות שלו והספרים, איך הם נראים, פלא שהמורה מתלונן שהוא מתקשה? אפילו מחברות לא נראה לי שיש לו, הוא לא עושה מערכת כמו שצריך, כמה אני יכולה לדבר? אני אומרת לו: 'דוד, אתה ילד חכם לא מתאים לך לשכוח מחברות'.

"אפילו אתמול, כשהוא השאיר את האמבטיה הפוכה קראתי לו ואמרתי לו יפה:

"אני יודעת שאתה ילד שאוהב סדר וחשוב לך, אז למה אתה עושה את זה? כמה פעמים הסברתי לך איך לסדר?! הוא התנצל והייתי בטוחה שזהו, הוא כבר ילמד, והיום – את חייבת לבוא ולראות את המקלחת, השאיר ככה והלך, כאילו לא דיברתי איתו.

אני ממש משתגעת! לא יודעת מה יגרום לילד הזה להשתנות".

אז מה באמת יגרום לדוד להשתנות? וכיצד נגרום לילדינו להשתנות ולשנות בלי מאמץ ובלי להפעיל כח? מה יגרום להם להשתנות באמת, שינוי קבוע?

חשבת פעם על עצמך? מה מדרבן אותך להכין אוכל טעים לבעלך ולילדים שלך אפילו כשאת מאד עייפה?

מה גורם לך להכין בחשק אוכל לשבת – בש ר, דגים סלטים, לשטוף את הבית וגם לאפות עוגה, הכל ביום אחד, יותר נכון, בכמה שעות?

המחשבה על החיוך של הילדים, שאוכלים אוכל טעים ואומרים לך את זה!

זר הפרחים שבעלך קונה לך עם מכתב מרגש: "לאמא שלנו היקרה, תודה על כל הטרחה!".

הרגע הזה שאת מתיישבת על הספה ואומרת לעצמך: איזה תענוג, הבית כל כך נקי ומסודר, ומתחילה לנמנם (כן, כן, מחמיאה לעצמך... אפילו שזה לא במודע).

עידוד ומילה טובה! כבר ניסיתם וזה לא עוזר?

בהיותי גננת צעירה, בזמן שילד לא היה מתנהג כראוי הייתי אומרת לו: "בוא חמודי, אתה ילד טוב, אתה מתנהג יפה, אל תעשה כך וכך".

והייתי מתפלאת – למה זה לא עוזר בעקביות? מדוע זה לא עובד עם כל ילד?

לא ידעתי שכך לא מעודדים.

עידוד במהותו הוא חיזוק. חיזוק הוא תמיד של משהו קיים – אי אפשר להמציא דברים ואז "לחזקם", זה לא מתקבל. בנוסף, אין לעודד ילד בזמן התנהגות לא ראויה. בזמן הזה יש להפעיל משמעת, לחכות להתנהגות טובה מצד הילד – ורק אז לעודדו.

ישנן אימהות, כדוגמא לעיל, שמעודדות  את הילדים על הכישרונות שלהם, כגון: אתה ילד חכם, אתה גאון וכו'. אי אפשר לקדם ילד אם נזכיר לו כל הזמן את כישרונותיו, כיוון שעידוד הכישרונות אינו מעודד עשיה(אלא אם כן הוא ילד שלא מאמין בעצמו), כיוון שאי אפשר לקדם אותם עוד ועוד.

 להגיד לילד שלא מצליח "יש לך כישרונות ואתה יכול" – זה לא תמיד מעודד, ולא בהכרח יעזור. יתכן שהוא אפילו יהיה מתוסכל יותר, כי "למה אני לא מצליח?! הרי יש לי כישרונות. אולי אני דפוק... ולא מספיק שיש לי כישרונות, אז גם משתמשים בהם נגדי?".

זה יכול גם ליצור התנגדות אצל הילד לאותו כישרון, כי "הייתי מעדיף לא להיות גאון, ושיעזבו אותי בשקט כבר...".

שימי לב שאינך משתמשת בעידוד למטרות נוספות, כגון להגיד לבתך "אני יודעת שאת הכי אוהבת לעזור (כשהיא לא...). תדיחי כלים, בבקשה".

אל תשתמשי בעידוד כגורם המניע לפעולה. עידוד לא אמתי גורם לדחייה. הילד לא מתייחס, מעקם פנים (גם אם לא רואים עליו), מתנגד ומזלזל – ואז השגנו את התוצאה ההפוכה.

אז איך כן מעודדים, וכיצד דוד, בנה של חני השתנה בלי מאמץ? על כך בשבוע הבא בעז"ה.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il