הורות במחשבה חיובית: שבת – התקווה לחיים רגועים

שמחת חתונה. אולם השמחות מואר בשלל גוונים, תזמורת בת ארבעה כלים משמיעה נעימה רכה וערבה לאוזן. אורחים לבושים במיטבם מסבים לשולחנות ערוכים כיד המחותן הדומה לאבי המלך, המלצרים אצים רצים לעשות כרצון איש ואיש. מלצר, ומגש נישא על ידו, ניגש אל השולחן. על המגש סדורה המנה העיקרית: שורה של רבעי עוף, שורה של מנות שניצל, ואחרון - שורה של נתחי בשר בקר.

פונה הוא לאורח המסב קרוב אליו, ובידו השנייה מחווה אל המגש. "מה בשבילך?" האורח מביט, חושב לרגע ולבסוף, לאחר התלבטות, מגיע לכלל החלטה:

"שניצל, תודה!".

אך חלפו להם רגעים מספר לאחר שהשניצל הונח בצלחתו, וכבר נמלך הוא בדעתו... בזווית עינו קלט את שכנו. בצלחתו שוכנת לה רביעית העוף. מחשבה טורדנית חולפת במוחו: "מנת עוף הייתה בחירה טובה יותר...".

למרבה הפלא, בראשו של שכנו חולפות אותן מחשבות עצמן, אך במהופך:

"שניצל היה בחירה מוצלחת יותר... יוסי בן השש התחנן בדמעות שליש 'אבא, קח אותי איתך לחתונה'. חבל שסירבתי לקחתו עמי. לו היה כאן עמי, יכול הייתי להורות למלצר להניח בצלחתו מן הסוג השני, ואז הייתי מקיים 'טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך...'".

הסכיתו ושמעו את סופו של אותו מעשה:

לפתע מגיע אדם נוסף ומתיישב לו בניחותא מולם. טרם פצה את פיו וכבר צץ לידו המלצר, קד ומחווה את התנועה המוכרת. אורח זה מסמן באצבעו לעבר בשר הבקר, והמלצר מניחו באדיבות בצלחתו. בו ברגע מבליחה המחשבה האווילית הטורדנית במוחם של היושבים מולו: "......  ......  .......".

העובדה שבצלחתו של כל אחד מהם שוכנת לה חתיכה הראויה להתכבד, וכל אחד אף אכל ממנה כדי צורכו, שבע ודשן, אינה מונעת ממנו לחפוץ בעוד. עינו של האדם לעולם לא תשבע, וטורדת היא אותו להתאוות לעוד ועוד ולמה שבצלחתם של אחרים.

כנראה שהדשא המצוי אצל שכנינו, יוותר לנצח ירוק יותר, רענן יותר ועסיסי יותר.

הערה: על אף שהתיאור נראה קטנוני ואווילי משהו, תבעו מאתנו חכמי המוסר לתת דעתנו לאותם כוחות אפלוליים הנחבאים אל הכלים אי שם בתוכנו.

שעון ליד ימין ושעון ליד שמאל

כברת דרך ארוכה הלכו שתיהן באותו יום. הן צעדו שלובות זרוע, החמות וכלתה הטריה. קול רסיסי הצלחת המשתברת המלווה בקריאות שמחה ובאיחולי מזל טוב עדיין מהדהד באוזניהן – הן אך לפני יומיים נערך ה"ווארט". עתה הזמינה החמות את כלתה למסע קניית הסבלונות, כשגולת הכותרת היא שעון הזהב.

מלאכת הבורר מנויה בין "מלאכות המחשבת", וככל שההיצע שופע יותר, וככל שרבו הדגמים והעיצובים, הרי שמלאכה זו הופכת קשה יותר ויותר. כבר שרכו רגליהן היום בדרכן לחנויות רבות ובחנו עשרות שעונים, סוגי זהב שונים, דוגמאות נפוצות, נושנות, קלאסיות וחדשניות.

עתה סמוכות הן לשלב סיומו של התהליך המייגע. מצויות הן בחנות מיוחדת. על שולחן התצוגה לפניהן ניצבים שני שעונים, כשההחלטה הגורלית אמורה ליפול על אחד משניהם.

אלא שלכלה קשה עדיין להחליט. נוטלת היא את האחד ובוחנת אותו. נהרה של שביעות רצון אופפת אותה, נראה שבו תבחר. אלא שברגע שלפני חיתוך פסק הדין היא מעיפה מבט קטן אל השעון השני... ואז, בבת אחת, נהפך הגלגל. זוהרו של השעון שבידה הולך ומתעמעם עד כי חשך משחור תארו, ואילו השני, חוט של חסד הולך ונמשך על פניו... וכך הולך וחוזר חלילה.

החמות, ברוחב ליבה, מכריזה: "אל תהססי! קחי מה שלבך חפץ. אל תתני דעתך למשקל הזהב, ולמחיר אל תשיתי ליבך. אחת שאלתי, אותה אבקש – שתהיי מרוצה ושבעת רצון!".

הזבנית, שגמרה אומר בליבה להאיץ קמעא את התהליך, פונה אל הכלה בנמרצות: "כן? אז מה החלטת? את רוצה את זה או את זה?".

משיבה הכלה בקול נמוך אך ברור דיו: "אני רוצה גם את זה וגם את זה"...

מרוץ משולל קו גמר

כבר הכריזו חכמינו ואמרו "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה). "יש לו מנה רוצה מאתיים". האדם שרוי במין רעב תמידי ובלתי פוסק – "וגם הנפש לא תימלא" (קהלת), חוסר שובע וחוסר שקט, תמיד רוצה עוד ועוד.

נדמה כי השוכנים כבוד על פני כדורנו נתונים במרוץ מטורף, משולל קו גמר, ללא קורטוב של מנוחה. עיתים אוחז אדם את ראשו בידיו, צובט את עצמו ושואל: "האם שפוי אני?!".

אדם ממוצע עובר בקצב מסחרר מפרסומים ברחוב לדפדוף שיטתי בערימת עלוני פרסום כרסתניים; משדרוג המכשיר הישן לקניית חדש; משמועה מהלכת לחדשה מרעישה; מהשבת מענה לצלצול הנייח אל מענה לתזמור הנייד; מהבעיות שלנו לבעיותיהם של אחרים; מניתוח דברים בהם נתבקשה חוות דעתנו, אל דברים בהם תורמים אנו את דעתנו חינם אין כסף (ואף תוחבים את חוטמינו ובוחשים קצת בהתנדבות ובהתלהבות של מצווה). כלום מנוחה לא תהיה לו, לאדם, עולמית?!

כמה מידע מיותר ומעיק יכול מוחו להכיל – חייב הוא להתעדכן, לדעת במדויק: את שערו של מטבע הין היפני, את מצב כלכלתה העדכני של קובה ואת מידת הגינותו וחולשותיו של מושל טיבט (ואף את זו של השכן ממול). מכירה המתקיימת ב... וסדנא מיוחדת ל... האם באמת עומד הוא עתה לקנות סלון חדש ומטבח חדש, כשבמכולת כבר אינם מוכנים לרשום לו בהקפה אפילו קופסת קיסמי שיניים נוספת?! ומהו סף הלחצים, המתחים, הגירויים והפיתיונות עמם מסוגלים ליבו ומוחו להתמודד בהצלחה ולשרוד?!

תחושת שובע

בשורה מרנינה מצויה באמתחתנו. יש תקווה! פינה של נחת, מנוחה ושלווה מצויה וקיימת לה בעולם. פינת יקרת זו – "שבת" שמה. הקב"ה הקדים תרופה למכה וברא גם את הדבר שבסגולתו להעניק שובע לאדם, וזוהי השבת.

בתפילות השבת אומרים אנו "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג... כולם ישבעו ויתענגו מטובך", מוסיפים ומבקשים "שבענו מטובך".

בשבת עוצר האדם את המרוץ המטורף, שובתים המצלצלים, המלחשים והמלהגים; שובתים כלי הרכב על צפירותיהם, שובת המשא ומתן, בולמוס הקניות ואפילו המינוס הקטן שבבנק שוקט על שמריו ביום השבת.

תחושת שובע ורוגע מופלאה מוענקת לאדם שומר השבת. ביום זה ניצול הוא מפגעי הציוויליזציה. הטלפון מנותק, כמוהו גם הנודניק הנייד. מערכות החדשות של העיתונים היומיים ימתינו לצאת השבת, ההמחאות אינן יוצאות מהבנק, הכל רגועים ומיושבים.

אדם הזוכה לשמור שבת זוכה לשובע ולרוגע מופלאים ומיוחדים. זוהי מתנתו של הקב"ה מבית גנזיו – שובע ורוגע ממרוץ החיים המטורף.

שבת היא ההזדמנות היחידה שלנו להיפגש עם ילדינו בצורה מיושבת ורגועה. זו ההזדמנות של האדם להתרצות עם בניו ובני ביתו. זה הזמן לבנות תקשורת טבעית ובריאה עם ילדינו. בשולחן שבת נשתדל להניח בצד את כל הכעסים והמתחים ולנסות להתקרב לילדינו, לבנות עמהם תקשורת איכותית.

בעוד אנו תרים אחר תבלין לנפשם הסוערת של הצעירים, מים שקטים ובטוחים בתוך עולם סוער, גועש ומלא בפיתויים ובסערות, הרי ששבת היא התבלין, ספינת המבטחים ואי של הצלה. אם נשכיל להשקיע בשבת בביתנו, ובפרט בשולחן השבת – לערוך ולנהל אותו כראוי – הרי שהפתרון בהישג ידנו, "כי קרוב אליך הדבר מאד". בסגולתם של השבת ושולחן השבת שבמרכזה, ללכד ולגבש את כל בני המשפחה ולחברם אל תכנים רוחניים המעניקים משמעות פנימית עמוקה לחיינו אך יש לדעת כיצד לעשות זאת.

במאמרים הבאים נציג עצות לניהול סדר יום השבת עם הילדים, כשבמרכזו שולחן השבת.

נבהיר כיצד ניתן לתכנן ולנהל אותו כראוי ולהפיק ממנו את מירב התועלת.

נסביר כיצד מספרים סיפור מרתק טעון במסר ועוד טיפים רבים ליצירת עניין בשולחן השבת.

נדריך גם כיצד לנהל את ההכנות לשבת בשיתוף הילדים ובעזרתם. נצעד יחד במסלול סביב כל סדר יום השבת ונלמד כיצד ניתן לחוות שבת עם הילדים.

בדרכנו נפרט גם טיפים ועצות לרוב.

מתוך הניסיון, ומתוך תגובותיהם של הורים שהשתתפו בהרצאות שהעברתי בנושא חשוב זה "שולחן השבת עם הילדים", עולה, כי התחוללו שינויים מפתיעים. בעיות שהיו תקועות ללא פתרון השתנו לטובה, בגדר "נס" של ממש, בשבת ואף במשך ימי החול אשר באו אחר כך.

להתראות במאמר הבא.

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לתגובות: 9999587bb@gmail.com