אדווה ביטון ביוזמה מקורית: "הבית החם של אדל יתגלגל בכבישי הארץ"

את 'עמותת אדל' הקימה ד"ר אדווה ביטון, אמה של אדל ביטון, לזכרה של בתה שנפגעה קשות בפיגוע בעת שהושלכו אבנים על הרכב המשפחתי. במשך שנתיים התמודדה בעקשנות אדל הקטנה וניסתה לשוב ולתפקד, הוריה ומשפחתה עמדו לצידה לאורך כל הדרך, אך לבסוף הפגיעה הקשה הכריעה אותה, והיא הלכה לבית עולמה.

מאז אותו רגע אדווה לא שקטה, ובמקום להתחפר בכאבה הפרטי, היא החליטה על הקמת העמותה. "עמותת אדל מיועדת למשפחות שאיבדו אדם יקר בטרגדיה ולא נכללות תחת הכותרת של 'משפחות נפגעות פעולות איבה'", היא מסבירה. "אנחנו פונים למשפחות שבנם נפטר באירוע כמו מחלה או תאונת דרכים, או כל מצב טראגי אחר. במהלך שלוש השנים האחרונות אנו מעניקים להן מעטפת תמיכתית ורגשית, וזוהי מטרתנו".

לתת את המעטפת

אדווה מדגישה כי "זה לא סוד שקיימת היררכיה גם בשכול. נפגעי פעולות איבה למשל מקבלים את מלוא המעטפת ממשרד הביטחון, במגוון רחב של היבטים. לעומת זאת – כשמדובר במשפחות שחוו טרגדיות אחרות, אם אין להן כתף ומשפחה או קהילה להיעזר בהן, אז הן נופלות בין הכיסאות, כי אין גוף רשמי שמטפל בהן.

"אני חייבת לציין שבהקמת העמותה שלנו יש גם הנפה של דגל חברתי שאומר באופן ברור: כאב ואובדן אלו דברים שזהים אצל הרבה מאוד משפחות, כל משפחה שכולה מתמודדת למעשה עם אותם דברים. המכלול הוא מאוד דומה. רק שנפגעי פעולות טרור מחובקים על ידי המדינה, ומשפחות אחרות לצערנו לא.

"אני יכולה לספר לך שבמהלך שלוש השנים בהן פועלת העמותה שלנו פגשתי משפחות שאיבדו את יקיריהן כבר לפני שמונה עשרה שנה, ובמשך כל התקופה הארוכה הזו לא מצאו ארגון שייתן את התמיכה הנדרשת להם. מצד שני , מגיעות אלינו גם משפחות שנמצאות זמן קצר אחרי הטרגדיה והאובדן, והכאב עדיין טרי. אנחנו מקבלים את כולן כמובן".

ומה אתם מציעים להן בעמותה?

"קודם כל תמיכה, כי אנו מארגנים קבוצות תמיכה ומפגשים. השיח המשותף עם משפחות שגם הן איבדו באופן טראומתי את יקיריהן, פותח בפני הורים את ההרגשה שיש מישהו שמבין אותם. כי אלו דברים שמי שלא חווה באמת לא יוכל להבין.

"מעבר לכך יש לנו כל הזמן פעילויות שאנחנו מקיימים ויוזמות מעניינות. אנחנו למשל עוזרים באירועים של הנצחה, שזהו דבר שחשוב מאוד עבור משפחות שכולות. בנוסף, אנחנו גם מסייעים לאירועים נקודתיים. כך למשל סייענו לאחרונה למשפחה שעברה לצערנו תאונת דרכים קשה, בה איבדה שניים מילדיה. כעת הם מתכוננים לערוך בר מצווה לבנם הבכור, ואנחנו סייענו להם בכך".

את מתכוונת לסיוע כספי?

"ממש לא" (מחייכת), "אנחנו בכלל לא פועלים במישור של חלוקת כספים, אלא פשוט רותמים את עם ישראל. יש לנו המון מתנדבים בארגון, מכל הסוגים והסגנונות, ביניהם אנשי מקצוע מכל התחומים, וכולם באים עם הלב הענק שלהם לעזור לעם ישראל. ככה, בעזרת המתנדבים הנפלאים, הצלחנו לסייע מאוד בארגון של חגיגת הבר מצווה. ואגב, כולם מרוצים מכך, כי האנשים שתורמים יוצאים כל כך נשכרים. זה סיפוק שאי אפשר לתאר".

אגב, אדווה מציינת שהמשפחות השכולות הופכות גם הן עם הזמן לפעילות אקטיביות בעמותה. "הן תורמות מעצמן המון ומצליחות להיות שותפות בכל כך הרבה פרויקטים שמחזקים אחרים, בעשייה וביוזמות חברתיות. זה חלק ממה שעוזר להן להתגבר על הכאב שבשכול. כי האמת היא שאין מזור אמתי לכאב הגדול הזה, אבל כשאתה תורם מעצמך, זה חלק מתהליך הריפוי".

לא להתמסכן, כן להאמין

אדווה מדגישה כי לאורך כל הפעילות של העמותה, נמצאת נקודת המוצא של "להימנע מתחושת מסכנות". "מאוד חשוב לנו שלא לבוא מתוך ראייה של צער ואווירה של שחור וקדרות, אלא להדגיש יותר את הקטע של האמונה. התחושה שאנו מנסים לשדר היא שכל אחד מאתנו בא לעולם כדי לעבור את השליחות ולצלוח את המסע של חייו. אלו דברים שאנו ממילא צריכים להתמודד איתם, ורצוי שנעשה זאת מתוך עוצמות וכוחות".

זוהי בוודאי עבודה אינסופית...

"נכון, אני עובדת באמת סביב השעון, אבל זה ממלא אותי ברוך ה' ונותן לי כוחות. זו הדרך שלי להתמודד עם האובדן הגדול הפרטי שלי, וזה מסייע לי בתהליך עיבוד האובדן. אחד הדברים שלמדתי בשנים האחרונות הוא שכל אחד מתמודד עם הכאב שלו באופן אחר, ומבחינתי זו הדרך הנכונה ביותר להתמודדות עם השכול. כשאני עסוקה בעשייה ורואה את האנשים שבאים אליי ואומרים: 'איך עזרתם לנו, איך הצלחתם לרומם אותנו', זה מחזק אותי באופן אישי ונותן לי כוח".

וזה לא מכאיב לך, לפגוש כל כך הרבה טרגדיות ואסונות?

"אגיד לך את האמת – זה מאוד קשה העיסוק האינסופי בכאב. כי נכון, העמותה שהקמתי לא מתעסקת בנושא מלבלב ומשמח, אלא מפגישה אותי שוב ושוב עם השכול. ברור שזה לא קל, אבל התחושה העיקרית שלי היא שבורא עולם יודע את מי הוא מנסה, וכמה כל אחד יכול לעבור, והוא נותן לנו את הניסיונות בהתאם ליכולות שלנו. קיבלתי משמיים את היכולת לגעת באנשים ולהצליח לחדור ללבבות. זוהי מתנה, ואני חושבת שנדרש ממני לנצל אותה, ולחזק אחרים. זוהי השליחות שלי פה, למרות שהנושא הוא לפעמים לא קל".

אגב, אדווה מציינת שהעובדה שהנושא כה כאוב, מקשה עליה גם מבחינת ניהול הארגון. "כמובן שהארגון שלנו, כמו כל ארגון אחר, חי על גיוס תרומות, והאמת היא שקצת קשה לי 'לשווק' את העמותה שלנו ולפנות לתורמים. לצורך הדוגמא – כשמדובר בעמותה שעוזרת לאנשים חיים, כמו למשל לחולי סרטן, אז למרות שזה כואב ומצער, עדיין אפשר לראות את הדמות של הילד המתמודד מול העיניים, וזה עושה חשק לתרום לו. אבל במקרה שלנו, בעמותת אדל, אין את הדמות שרואים מול העיניים. אנחנו בעצם מדברים על אדם שכבר לא קיים. אמנם אפשר תמיד לנסות להעביר את המסר ולהסביר מהו שכול וכאב, אבל אם לא עברת את זה על בשרך, קשה מאוד להאמין שתוכל להבין מה זה באמת אומר לחיות עם הפצע המדמם הזה במשך עשרים וארבע שעות ביממה, מידי יום".

אז איך באמת את מסתדרת עם גיוס התרומות?

"סייעתא דשמיא", היא משיבה בכנות, "אני חווה כל כך הרבה מקרי השגחה, כאשר הקב"ה שולח לי את התרומות הנכונות ביותר דרך האנשים הנכונים, שתורמים באמת מתוך הלב, והם אלו שעוזרים לנו להחזיק מעמד. האנשים שתורמים מבינים שבאמת אין שום עמותה אחרת שמתעסקת בנושא, למרות שהוא חשוב מאין כמוהו".

המשאית יוצאת לדרך

לפני כשנתיים יצאה אדווה בפרויקט גיוס של 'הד סטארט' בו היא ניסתה לגייס את הסכום הנדרש כדי להקים 'מרכז חוסן' שייקרא 'מרכז אדל' ויעניק את המעטפת הנדרשת למשפחות השכולות. "תכננו להקים מרכז שיהיה עם אווירה ביתית ויתקיימו בו סדנאות של תרפיה, ובכלל יהיו שם אירועים שונים, ועוד פעילויות למשפחות".

אלא שבסיום פרויקט הגיוס, גילתה אדווה כי הסכום שגויס עומד על 240 אלף שקלים. "אנו מודים מקרב לב לכל האנשים שתרמו לנו, אבל כמובן שבסכום כזה אי אפשר להקים שום מרכז, אולי רק לשלם לאדריכל. בנוסף, אני טיפוס שרוצה לפעול, לא מתאים לי לשבת רגל על רגל ולהמתין שיהיה לי סכום מספק כדי להקים מבנה. בינתיים גם התחלתי להבין, שאפילו אם אגייס את מלוא הסכום הנדרש ואקים מרכז כזה לדוגמא בפתח תקווה, מה יעשו כל אותן משפחות שגרות בצפון או בדרום?"

וכך נולדה היוזמה החדשה: "לפני שבוע רכשנו משאית ענקית, אנו עומדים להקים על גביה ארגז ענק ולהפוך אותו לבית חם נוסע על גלגלים. והמשאית הזו, הבית החם של אדל, תתגלגל ברחבי הארץ ותגיע למשפחות עם הסדנאות והמפגשים והלב הרחב. כעת אנו ממש עובדים על כך, ואני מתפללת שיקרום עור וגידים שנצליח ליזום משהו מכובד ויפה ונעים. כמו שאני רוצה, כמו שבוודאי אדל שלנו הייתה רוצה".

ליצירת קשר עם אדווה: Adeleorgan@gmail.com