הורים לילדים? קבלו את העצות הפרקטיות ביותר לחופש

זהו זה, החופש הגדול כבר כאן. כל הורה יודע שמהר מאוד הוא יתחיל לשמוע את קריאות ה"משעמם לי" הנצחיות מכל עבר, ואת תחנוניהם של הילדים לצאת למקומות בילוי שונים, כי הרי "כולם נוסעים" ו- "למה אנחנו לא?"

כל אמא שמכירה את השטח יודעת כי בעוד רגע קט היא תמצא את עצמה שוב בתפקיד שרת התעסוקה, כשהיא נדרשת למלא את זמנם של הילדים ולהפעיל את כל כישוריה היצירתיים, שחלילה לא ירגישו ש"רק בבית שלנו לא עושים כלום".

עבור כל אותם הורים שמזדהים עם התיאורים הללו, יזמה מרים ברלינגר את ספרה 'הביתה בשמחה רבה' – ספר מלא בפעילויות וברעיונות להפעלות שניתן לעשות בתוך הבית, יחד עם הילדים. היא גם מוסרת הרצאות בנושא, והטענה העיקרית שלה היא אחת: "ברגע שמתכננים מראש את החופש הגדול, ויודעים מה שואפים לעשות בכל אחד מהימים, הופך החופש למהנה הרבה יותר, להורים וגם לילדים".

יוצאים לדרך

"המטרה שלנו היא ליצור הוויי ביתי ומלא בחוויות שיאחדו בין הגדולים לקטנים", היא מסבירה. "ברגע שילדים יודעים שמחכה להם תכנית למחר, הם ילכו לישון שמחים ורגועים. גם בבוקר הם יקומו בשמחה, למרות שבפועל התכנית יכולה להימשך חצי שעה בלבד, או לכל היותר ארבע שעות. אבל עצם הציפייה וההתעסקות בתכנית, גורמת להם להתרגשות ולציפייה.

"צריך גם להבין שהרחוב מאוד קורא לילדים שלנו כיום – אם זה דרך עיתונים ואם זה דרך חברות שמתקשרות ומנסות למשוך את הילדות לבוא לכל מיני פעילויות ומקומות. אני לרגע לא שוללת תכניות חיצוניות. להיפך, בתוך התכנייה האישית שאני מכינה אני תמיד שותלת גם יציאות שונות, אבל אני משבצת את זה בתוך התכנייה שלנו, לפי מה שמתאים לנו".

ולפני שיוצאים לדרך, מציינת מרים כלל חשוב: "לעתים ניתן לחשוב שההתעסקות עם הילדים וההפעלות השונות, אלו דברים שמתאימים רק לנשים מאוד יצירתיות, ולכאלו שלא אכפת להן שהבית יהיה הפוך, שיצבעו בגואש ושיזרקו כריות, וזה לא נכון. כל אמא צריכה לקחת מתוך שלל הרעיונות את אלו שמתאימים לה ולאופי שלה. אם יש אמא שאוהבת מטבח, היא תוכל להכניס את ילדיה למטבח ולסחוף אותם אל הכיף של האפייה, ואם היא אוהבת ציור היא תוכל לעשות לילדים חוג ציור, אם היא אוהבת טבע, היא תצא איתם החוצה, וככה בהתאם לסגנון שמתאים לה. המטרה היא שלכל המשפחה יהיה שמח – גם לילדים וגם לאמא. 

השלב הראשון: תיאום ציפיות

"את השלב הזה", אומרת מרים, "כדאי לעשות ממש בתחילת החופש, ורצוי אפילו עוד לפני שהוא מתחיל. בשלב זה צריכה כל אמא לשבת יחד עם עצמה ועם הילדים, וכדאי גם עם הבעל. המטרה היא לשמוע מה כולם באמת רוצים ולמה הם מצפים במהלך החופש. 

"חשוב שכל אמא תעשה בירור אמתי גם עם עצמה לגבי מה שהיא שואפת – האם היא מעדיפה יותר לעשות פעילויות בתוך הבית, או שמתאים לה דווקא לצאת בכל יום למקום אחר? האם היא רוצה להיות זו שמעבירה את כל הפעילויות, או שהבנות הגדולות יבצעו אותן? וכך הלאה והלאה.

דרכים לביצוע תיאום ציפיות עם הילדים:

• כותבים ומציירים - נותנים לכל ילד בריסטול ומניחים במרכז השולחן טושים צבעוניים. מבקשים מכל אחד לכתוב (מי שלא יודע יכול לצייר) בכל צבע של טוש תכניות שהוא רוצה שמתאימה לצבע הזה, כמו למשל: בצבע אדום – להכין ג'לי, לאכול פיצה ולהשתזף בשמש; בצבע וורוד – לאכול ארטיק תות ולקנות חולצה ורודה חדשה; בצבע ירוק – לצאת לפארק ולעשות שיט; בצבע לבן – לארגן חתונה, ללבוש שמלת כלה ולאכול בלינצ'ס גבינה; בצבעוני – לעטוף ספרים, להכין סלטים, וכדומה. גם האמא יכולה להוסיף ולכתוב דברים שהיא רוצה שיקרו. למשל בצבע לבן היא יכולה לכתוב – 'בית נקי באקונומיקה', ובוורוד להוסיף – 'שנראה כל דבר במשקפיים וורודים'.
• שיטת הפתקים - מזמינים כל ילד להשאיר לאמא על הכרית פתק, ובו הוא כותב את המשאלות שלו לגבי החופש. זה יכול להיות לישון אצל דודים, לקבל ממתקים, ליצור עבודות יצירה, לצאת למסלולים, לטפס על עצים, לקפוץ על מזרונים, לשמוע דיסקים, לצאת לטיולים משפחתיים, להיות ערים כל הלילה, לאפות המון עוגות ופיצות, וכל מה שעולה על דעתו.
• לפי האותיות - לוקחים בריסטול גדול, מחלקים אותו ל-24 אותיות ונותנים לכל ילד לכתוב את רצונותיו לפי האות שבה הם מתחילים. גם כאן האמא מוזמנת להוסיף משלה, ובעוד שהילדים כותבים למשל באות ס' סוסים, היא יכולה להוסיף: 'סייעתא דשמיא', וכשהילדים כותבים באות ב': בית בובות, בית קפה, בית שמש, ועוד, היא יכולה להוסיף: 'בית מצוחצח'.
• יוצרים בפלסטלינה - מחלקים לילדים פלסטלינה ונותנים להם שני מגשי יצירה. על מגש אחד הם יוצרים את כל הבילויים ה'רטובים' שהם רוצים לחוות, ועל מגש נוסף את כל החוויות ה'יבשות'.

הערה חשובה: כמובן שאנחנו לא מעלים בדעתנו לתת לילדים את כל מה שהם מבקשים, אבל בכל זאת יש לעודד אותם להוציא ולכתוב את כל מה שהיו רוצים שיהיה, ולהקשיב להם גם אם הם מבקשים לטוס למפלי הניאגרה או לטייל בג'ונגל.

אחרי שנקשיב נוכל להסביר להם שאין לנו תקציב ויכולת, אבל להסביר מה כן נוכל להשתדל לתת במסגרת היכולות והאפשרויות שיש לנו.

ואגב, ההפתעה הכי גדולה שמגיעה לא פעם, היא שמגלים שלילדים אין בכלל ציפיות בשמיים. לפעמים אנחנו חושבים שהם חולמים על צימר או מלון או טיולים מרחיקי לכת, ולבסוף כל מה שהם מבקשים זה להכין פיצה במטבח, או לשכור טרמפולינה ולקפוץ עליה.

השלב השני: הכנת התכנייה

בהתאם למה שהילדים ביקשו ולדברים שמתאימים לנו, אנו מתחילים לשבץ את הרעיונות בתוך התכנייה. כדאי מאוד להשתדל שהקייטנה הביתית שלנו תהיה תחת כותרת מסוימת, ואפשר ורצוי לתת לה שם ואפילו המנון.

מומלץ שלא 'לחשוף' מראש את כל החוויות והתכניות, אלא לרשום אותן בצורה של רמזים, ממש כפי שעושים במחנות ובקייטנות.

חשוב להדגיש: כל חוויה שחווים בחופש הופכת להיות 'תכנית'. כי תכנית היא לאו דווקא משהו שכרוך בעלות כספית ובהמון הוצאות. כך למשל אפייה עם אמא לשבת היא תכנית, יציאה עם אבא לקניות היא גם תכנית, בני דודים שבאים להתארח הם תכנית מעולה, וכך הלאה והלאה.

את התכנייה אנו תולים על קיר גדול בבית, שייעדנו מראש לצורך זה (אפשר גם על הדלת), וככה הילדים יכולים בכל יום לגשת ולראות בדיוק מה התכניות שמצפות להם. ברגע שיש להם את הידיעה שקיימות תכניות לכל החופש ותמיד יש מה לעשות, הם רגועים ושמחים יותר, וגם השאלה של 'מה עושים היום', בטלה ומבוטלת".

ומה עושים אם נאלצים לשנות את התכניות? הרי זו אכזבה קשה...

"נכון, אבל הילדים צריכים לדעת 'לספוג' גם מקרים של שינויי תכניות או ביטולים. ברגע שהם רואים שאמא ואבא ניסו והתאמצו לשמח אותם, זה יהיה פחות מאכזב.

"אגב, במקרים של שינויי תכניות אפשר להיעזר בכך שלא כתבנו באופן ברור מהי התכנית, אלא השתמשנו רק ברמזים. כך למשל אם כתבנו 'בית שמש' כשכוונתנו הייתה לנסוע לבית שמש, אפשר גם לצאת לחוף הים, שהרי גם זהו הבית של השמש... "

ליצירת קשר עם מרים ברלינגר: 9744553home@gmail.com