גם את בת המצווה של הבת שלך ושל הנכדה שלך תשתדלי לחגוג בירושלים

1. בקיץ הקרוב ימלאו 13 שנים להתנתקות. בר מצווה, אבל אי אפשר לומר "ברוך שפטרנו מעולה של זו". הכתומים של אז, שלפעמים זקנם כבר האפיר, מתכננים אירועים וימי עיון ביולי־אוגוסט. אבל עוד לפני שמציינים  13שנים להתנתקות, ראוי לציין כבר החודש 13 שנים לבג"ץ ההתנתקות. קורא ערני שלח לי השבוע את פסק הדין. אז, ביוני 2015, סיקרתי את דעת הרוב. עשרה שופטים אישרו פה אחד לתוכנית לפינוי גוש קטיף לצאת לדרך. באותו בוקר דרמטי בבית המשפט העליון לא קראתי אפילו את דעת המיעוט. השבוע - כשברקע נמשכים הדיונים על אופי בית המשפט, וברקע גם האש והטרור בעזה – קראתי אותה לראשונה. הנה רק כמה משפטים ממה שכתב, ממה שזעק אז, השופט אדמונד לוי ז"ל:

• "בהחלטה על ההתנתקות יש שילוב נדיר שכמעט אין לו אח ורע של פגיעה אנושה בזכויות הקניין, חופש העיסוק, ומעל כולם ניצבת הפגיעה בכבוד האדם וחירותו".
• "אין דרך ליישב את עקרונות היסוד שהציגה מפלגת הליכוד בראשות אריאל שרון ערב הבחירות, עם חוק ההתנתקות. העותרים נקלעו למצב בלתי סביר, כאשר בהצבעתם למפלגה אחת הם הביאו למעשה ליישום מצעה של מפלגה אחרת, וכך גרמו במו ידיהם לפינויים־שלהם מבתיהם ולהרס יישוביהם. והרי את התוצאה הזו בדיוק ביקשו העותרים למנוע על ידי הצבעתם למפלגת הליכוד! זו תוצאה קשה ובלתי סבירה של עיוות רצונו של הבוחר, ועל כן לא די כי נתריע מפניה. אנו מצווים לקום ולעשות מעשה כדי למנוע אותה".
• "נטען בפנינו כי ההתנתקות תביא ליציאה מהקיפאון המדיני, תביא למציאות ביטחונית טובה יותר, וכי השלמת התוכנית תשלול את הטענות נגד ישראל כאחראית לגורל הפלסטינים בעזה. המשיבים לא טרחו לצרף חוות דעת של מומחים כדי להבהיר אם המטרות האלה הן גם בנות־השגה. מנגד, הציגו העותרים את חוות דעתו של האלוף במיל' יעקב עמידרור, שקובע כי הפינוי יקרב את סכנת שיגור הטילים אף לאזור אשקלון, כי ארגוני הטרור לא יפורקו, והדבר יחייב כניסה מחודשת של צה"ל לאזור, מה שיהיה כרוך במחיר גדול פי כמה בחיי אדם. לדבריו, נסיגה חד־צדדית תוכיח לפלסטינים כי הטרור משיג את יעדיו ולכן אין טעם במשא ומתן, ייווצר תקדים של עקירת יישובים ללא תמורה, ובנוסף ישראל תתקשה לקיים פיקוח הדוק על כניסת נשק לעזה, והדבר יגביר את הביקורת של העולם כלפי ישראל".
• "המעט שחייבים המשיבים לעשות הוא להסביר לבית המשפט את מה שלא טרחו להסביר לציבור הרחב: מה גרם לממשלה לאותה תפנית דרמטית בהתנהלות? מדוע על המתיישבים לפנות את בתיהם בפרק זמן של חמישה חודשים, משל היה השלום הנכסף מתדפק בקוצר רוח על הדלת? אותו הסבר ראוי שיינתן, גם כדי להבהיר לאזרחי ישראל מהי אותה תכלית המצדיקה לא רק את עקירתם של אלפי מתיישבים ממקומם, אלא גם את חשיפתם־שלהם לגלי טרור מחודש, שמפניהם מתריעים גורמי ממשל וביטחון כה רבים".
• "להשקפתי, חוק ההתנתקות לוקה בחטא, פוגע בערכיה של ישראל, מעוות את רצון הבוחר, פוגע בזכויות יסוד של היחיד ושל הכלל באופן לא מידתי, וסופו שיוביל לימים קשים, ואף לערעור זכותו של העם היהודי להתיישב בארץ ישראל, גם בשטחים שאינם שנויים במחלוקת. ההתנתקות תרופתה אחת – להתבטל ולעבור מן העולם, וכך הייתי מציע לחברי לעשות, לו רק נשמע קולי".

2. ליל שבת, מלון "וולדורף אסטוריה", ירושלים. הפגישה המדינית החשובה עם נתניהו הסתיימה לפני כמה שעות. שני השליחים של טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, נסעו לעשות את השבת בהרצליה, בביתו של שגריר ארצות־הברית בישראל דיוויד פרידמן. רון דרמר, שגריר ישראל בארצות־הברית, נשאר בירושלים. אנשים בלובי של המלון מזהים אותו. ניגשים, לוחצים יד, מחמיאים, מבקשים שיבוא להרצות בקהילה שלהם באמריקה, אבל מוותרים על קדושת הסלפי מפני קדושת השבת.

דרמר נחשב לאדם המקורב ביותר לראש הממשלה. הוא כבר ייצג את ישראל מול בוש, אובמה וטראמפ, וכמובן נושם לרווחה מול הממשל הנוכחי. קו פרשת המים, הוא אומר לי, היה נאום נתניהו בקונגרס. "אומרים שנתניהו התגלה אז כצ'רצ'יל. אני חושב שבמובן מסוים, מה שנתניהו עשה בנאום היה אפילו יותר מצ'רצ'יל. כשצ'רצ'יל עמד לבד והזהיר את העולם מהיטלר, הוא היה במדבר פוליטי. כשנתניהו עמד לבד והזהיר את העולם מהמשטר באיראן, הוא היה ראש ממשלה מכהן. זה אמיץ יותר, כי היה לו הרבה יותר להפסיד. הוא אמר אמת פשוטה ובהירה מול כל העולם, זה היה רגע מכונן, ואנחנו רואים איך התחיל מאז תהליך של התפכחות.

"השאלה היא מזמן לא ישראל, אלא עצם היכולת להבדיל בין טוב לרע", הוא אומר. "כשאני רוצה לדעת אם מישהו באמריקה יהיה בעל ברית שלנו, אני שואל אותו שתי שאלות: האם אתה מאמין שיש בעולם טוב ויש בעולם רע? האם אתה חושב שאמריקה היא כוח חיובי או שלילי בעולם? לפי התשובות אני מבין אם יש לי בכלל על מה לדבר איתו".

עד כאן ביחס ללא־יהודים. ביחס ליהודים המסר שלו ברור: "זהות יהודית. חינוך. ידע. מסורת. צריך להילחם בבורות, בהתבוללות, בניתוק", אומר לי דרמר, שבזמן שלמד באוקספורד היה פעיל בארגון של תרבות יהודית בקמפוס.

פנחס אלוש, רב קהילה מאריזונה, ניגש אלינו לשולחן. הוא נמצא בארץ עם אמריקאים שבאו לחגוג בת־מצווה ומבקש מדרמר לברך את כלת השמחה. השגריר עוזב את הקינוח ועובר שולחן. "מזל טוב. זכית לחגוג בת־מצווה פה בירושלים, ליד הכותל", הוא פונה לדניאלה גורני בת ה-12. "עשרות דורות, הסבים והסבתות שלך ושלי יכלו רק לחלום על זה. זו זכות גדולה, אבל גם חובה גדולה. אני רוצה לתת לך מתנה, ולבקש ממך בקשה". ואז הוא מסיר מדש החליפה שלו את הסיכה החגיגית הרשמית שהונפקה לרגל חנוכת השגרירות האמריקאית בירושלים. "יש כאן את דגל אמריקה ודגל ישראל", הוא מראה לילדה. "אני נותן לך את הסיכה שלי כדי שהיא תזכיר לך את הברית המיוחדת שלך כאמריקאית עם ישראל." ואז מגיעים שיעורי הבית: "אני מבקש שאיפה שלא תהיי ומה שלא תעשי, גם את בת־המצווה של הבת שלך ושל הנכדה שלך תעשי מאמץ לחגוג כאן בירושלים, בירת ישראל, בסדר?".

דניאלה מהנהנת.

לתגובות: sivanrahavmeir@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".