חכמת הרמב"ם שהפכה פרופסור בן זמננו להיות בקיא בריפוי מפני ארס נחשים

לפני ארבעים שנה היה ברחוב הנביאים פרופסור מונטנר ז"ל, הוא היה חכם גדול ובקי גדול בתרכיבים של נחשים, כל מי שהיה נשוך היו תכף ומיד מתייעצים אתו איזה תרכיב לתת לו, כי יש להיפך אם יתנו תרכיב של נחש אחר יהיה המצב עוד יותר חמור ויותר גרוע, כל אחד יש לו תרכיב אחר.

שאלו אותו מאיפה הבקיאות שלך? הוא סיפר לנו שנפל לידו ספר כתב יד של הרמב"ם מלפני 800 שנה, וכל הספר כולו התרכיבים של כל נחש ארסי, והוא מצייר את כולם, לזה קורים שפיפון, לזה קוראים אותו כך וכך, לכל אחד כותב את שמו, 'איש את שמו תכתוב על מטהו', ולמטה כתוב מה התרכיב שצריך להיות מורכב בכדי לבטל את הארס של הנחש הזה, וכל אחד יש לו תרכיב אחר. אומר, שלש מאות דפים, בכל דף יש צורה של נחש אחר, זה צפע, זה גהינם, כל אחד עם שמו, והוא למטה כותב איך לעשות את התרכיב כדי שיבטל את הארס של הנחש ההוא ולא ימות.

כשהוא הראה את זה לרופאים השתוממו, הם על ידי חקירות שנים עד שמצאו את הדברים האלה, איך הרמב"ם בדורו כאילו לא היה לו עיסוק אחר רק לראות את הנחש הזה מה התרכיב שלו, איך היה בקי כל כך בדברים האלה. ולא היה בקי רק בארס של נחשים, היה רופא גדול של כל מיני דברים, וידע כל נחש זה התרכיב שלו, וגם היום מתנהגים על פי הספר הזה.

זה היה גדולתם של הראשונים, השכל שלהם זך, שכל אדיר בחכמה ותבונה, שידעו ללמוד דבר מתוך דבר. מקודם היה בית מרקחת? מי עושה בית מרקחת? הוא בעצמו הרופא והוא בעצמו נותן את התרופות והכל. מאיפה היו קונים את התרופות? בנו ר' אברהם היה עוזר לו.

הוא בעצמו מספר שמוקדם בבוקר היה הולך למלך לרפאות את נשיו וילדיו, הוא רופא המשפחה של המלך, היה יוצא קודם עמוד השחר והולך על החמור, וכשחוזר סמוך לצהריים היה מתפלל שם, לא היה לו זמן אפילו להתפלל. ורואה שעל יד המרפאה שלו תור ארוך ענק של אנשים שמחכים לו שיבוא, וכשמגיע אומר להם 'תסלחו לי רבותי שרק אטעם משהו כדי שאוכל לטפל בהם', מבקש מהם סליחה, אומר 'ארוחה הזו אחת לעשרים וארבע שעות', לא היה לו זמן אפילו לאכול. אחרי שהיה טועם משהו מתחיל לטפל בהם.

הוא מספר כן לתלמידו ר' יוסף אבן עקנין, ואומר לו, 'חייך שאיני גומר עם האנשים האלה עד שעה עשר אחת עשרה בלילה, ואח"כ הולך לשכוב פרקדן ואין לי כוח', אפילו היו לו כאבי גב ועוד, 'טרחכם ומשאכם וריבכם', אחד לקח לשני את התור, יאלה צעקות, 'צעקה גדולה ומרה', אם בזמנינו עושים צעקות כשאחד לוקח לשני את התור, באותו הזמן מה היה, עוד יותר גרוע.

כשיש חולה שצריך תרופה היה כותב לו את הרצפט ושולח אותו לחדר השני שם היה בנו ר' אברהם הרוקח, אומר לו תטחון כך וכך, מהעשבים האלה כך וכך גרמים, ותעשה מזה מרקחת שהאיש הזה יתרפא, והוא היה מכין.

לפני כן, פעם אחת שמעו כולם מדברים על הרמב"ם שהוא מבין גדול ברפואה, ר' אברהם אבן עזרא היה אוהב להתל בבני אדם, אמר: אומרים על זה חכם, מה החכמה שלו, נלך נצחק עליו מעט. הלך צבע את פניו בכרכום ועשה את עצמו חלש שהולך למות ועמד בתור, כשהגיע תורו בדק אותו יפה הרמב"ם, ראה אין לו כלום. אמר, תשמע אכתוב לך את התרופה שלך, תלך לבית המרקחת יתנו לך שם. מילא פיו בצחוק, 'תפסתי אותך הרמב"ם, אומרים עליך חכם גדול, הנה הוצאתי ממך רצפט'.

נכנס לראות מה הרצפט הזה. אמר לו ר' אברהם, תכנס חביבי, התרופה שלך עדיין לא מוכנה, תכנס לחדר הפנימי יש ספרים תעיין בהם, כשתהיה מוכנה אזמין אותך. אחרי שעתיים הכניס אותו לאיזה חדר, אמר לו הנה התרופה שלך, תרנגולת מבושלת יפה, אדוני אין לך כלום, אתה רעב, ותהיה בריא. לא היה אכפת לרמב"ם...

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן