הרב אליהו בירנבוים: "הקהילות בחו"ל משוועות למנהיגים, זהו צו השעה"

הרב אליהו בירנבוים נולד באורגוואי. "עליתי לארץ בגיל שלוש עשרה, לבדי, בלי הוריי", הוא מספר, "וכבר אחרי שסיימתי את לימודי בישיבה, הרגשתי צורך עז להקדיש את שנותיי למען היהודים שלא זכו כמוני, לעלות לארץ, לפעול ולעבוד בתפוצות".

באותם ימים הרב בירנבוים לא ידע כי הוא יהפוך מרב צעיר ל'רב עולמי'. "הדבר היחיד שהיה ברור לי הוא שאני רוצה לפעול למען היהודים, ולא משנה באיזו קהילה או מדינה הם נמצאים. ככה התחלתי את עבודתי בקירוב היהודים בתפוצות.

בשנים הראשונות הוא שימש כרב ראשי בקהילות באורגוואי ובטורינו שבאיטליה, וזכור לו מאותם ימים סיפור שממחיש יותר מכל את החשיבות שבהימצאות דמות תורנית בכאלו מקומות. "באחת הפעמים שהייתי בטורינו ניגשה אליי אישה ואמרה לי: 'הרב אני צריכה את עזרתך. בתי עומדת להתחתן עם בחור לא יהודי'", הוא מספר.

"ניסיתי לברר מה בדיוק המצב ושאלתי איך אני יכול לעזור, אך האישה הייתה מיואשת לגמרי והסבירה לי: 'הם כבר הרבה שנים ביחד, וכעת מאוחר מידי. אין סיכוי שתצליח לשכנע את הבת שלי'. התפלאתי מאוד ושאלתי אותה: 'אם כך – למה פנית אליי?'

תשובתה הייתה כאובה: 'בתי עומדת להתחתן בכנסיה, ואני רוצה שלפחות על הרעיון הזה היא תוותר'. החלטתי לנסות את כוחי, קבעתי פגישה עם החתן והכלה, וכשישבתי איתם התברר שהכלה אכן לא מחוברת בכלל לאידישקייט וליהדות, ואילו החתן נוצרי אדוק, וככזה חשוב לו להתחתן בכנסיה. ניסיתי בכל זאת להסביר ולשכנע ולא הצלחתי. כשנפרדתי מבני הזוג היה זה בדיוק ימים ספורים לפני פורים, אז רגע לפני שהלכו, אמרתי להם שהם מוזמנים לסעודת פורים שחוגגים בקהילה. הבחורה לא האמינה שאני מרשה לה להביא גם את החתן, אבל דווקא נתתי אישור.

"הם אכן הגיעו למסיבה, ומספר ימים אחר כך האמא של הבחורה יצרה אתי קשר ושאלה: 'מה עבר עשית לה?' התברר שלא רק שהיא קיבלה החלטה לא להתחתן בכנסייה, אלא שהיא החליטה לא להתחתן בכלל.

כשיצרתי קשר עם הבחורה וניסיתי לשאול אותה מה פשר הדבר, היא הסבירה לי שפשוט היא ראתה לראשונה בחייה את הקהילה היהודית, וקלטה מה זו האחדות והשמחה שיש אצלה. היא קלטה את הזכות שיש בעצם ההשתייכות לעם היהודי, והבינה שכזה דבר היא לא מוכנה לעזוב... מבחינתי זה היה נס אמתי. נס פורים".

השליחות שבשליחות

נכון להיום, עיקר פעילותו של הרב בירנבוים מתבצעת דרך המסגרת של מכון 'עמיאל-שטראוס' שעוסק בהכשרת רבנים וקהילות לתפוצות. "המטרה שלנו היא להכין את הרבנים לעבודה עם הקהילות ולהכשיר אותם לכך, וזה ממש לא פשוט, כי להיות רב קהילה בחו"ל זה לא תפקיד של רב 'קלאסי', אלא צריכים הרבה מעבר".

למה הכוונה?

"צריך להבין שרבני קהילות בארץ בעיקר מוצאים את עצמם בתוך המשבצת של לימוד תורה, ניהול בית כנסת ונתינת פסקי הלכה. אבל כשמדובר בחו"ל, אז כבר יש צורך בהרבה יותר מזה. מלבד מאשר בארה"ב, שם יש חלוקה בין זרמים אורתודוכסים לשאינם כאלו, ביתר המקומות, כמו למשל באירופה, באוסטרליה ובאמריקה הלטינית, אין חלוקה ברורה לזרמים, אלא יש לכל קהילה בדרך כלל רב אורתודוכסי, זאת למרות ש-99% מהקהילה כלל אינם שומרי מצוות. נוצר מצב בו הרב האורתודוכסי מגיע להנהיג ציבור שאינו אורתודוכסי, וזה מחייב אותו לעשות ראשית כל תהליך של 'דע לפני מי אתה עומד'. ובמילים פשוטות – להבין עם מי יש לו עסק. זה כבר לא לשמש רק בתפקידים סטנדרטיים של רב, אלא גם לדעת איך לקרב ובאיזו שפה לדבר עם הקהילה. המלאכה היא הרבה יותר קשה מכפי שניתן לשער, כי צריכים לנסות ליצור שפה הלכתית לקהילה שבעצם אינה הולכת לפי ההלכה. רב במקומות כאלו מוצא את עצמו כל הזמן בהתלבטויות מה לומר לכהן שרוצה להתחתן עם גרושה, או מה להסביר למי שרוצה לקיים את החתונה שלו דווקא בשבת, ועוד כל מיני הלכות שונות שמוצאות את מקומן דווקא במקומות כאלו. מדובר ביצירת שפה חדשה, וזה מאתגר, כי זו מלאכת קירוב במלוא מובן המשמעות".

ואולי הקהילות האלו בכלל לא רוצות שיקרבו אותן ושיחזירו אותן בתשובה?

"זה נכון, אם נפנה לרוב הקהילות ונשאל אותן אם הן רוצות 'לחזור בתשובה', התשובה תהיה 'לא'. אבל רב צריך להיות מודע לכך שגם אם הוא באופן אישי מאמין שעם ישראל כולו צריך לשמור מצוות, זו לא יכולה להיות המטרה היחידה שלשמה הוא פועל. הוא צריך להבין שיש יהודים שרוצים לחזק את הקשר עם היהדות גם בלי להיות דתיים, והוא צריך לעזור גם להם, ברגישות ובהבנה.

מיהם בעיקר אלו שהולכים להיות רבנים בתפוצות?

"הרוב המוחלט הם בוגרי ישיבות", משיב הרב בירנבוים, "מדובר באברכים שרואים את זה כשליחות וכמשימת חיים. אבל כמובן שהם מוכרחים לעבור קודם לכן את ההכנה הנדרשת, כדי שלא יהיו 'בשוק' או בטראומה. ברגע שהם עוברים את מלוא ההכשרה, יש להם סיכוי הרבה יותר טוב להצליח בתפקידם כראשי קהילות".

לא מוותרים על אף קהילה

בשנים האחרונות מציין הרב בירנבוים כי ניתן לראות שיש קהילות מכל הסוגים והגדלים שמחפשות דמות של רב ומנהיג. "אנחנו רואים חשיבות עצומה בשליחת רבנים לכל מקום בעולם שבו יש קהילה – בין אם מדובר בקהילות קרובות ובין אם רחוקות, בין אם יש בהן בית ספר יהודי ובין אם אין. יש מקומות שאנו שולחים אליהם, בזמן שאין שם אפילו מקוואות, והמשפחות של הרבנים ממש מחרפות את נפשן כדי להתגורר בכאלו מקומות. אבל הכלל שמנחה אותנו הוא שרוצים להגיע לכל יהודי בעולם. אין תירוצים, ובכל מקום שיש יותר משני יהודים זה כבר נחשב ל'קהילה'".

אגב, הרב בירנבוים מציין כי כיום ניתן לראות יותר ויותר את תופעת הקהילות ה'זעירות'. "על פי ההגדרות – כשיש קהילה עם 100 אלף או אפילו 200 אלף יהודים, היא נחשבת לקהילה גדולה, כשיש 20 אלף או 50 אלף יהודים אלו קהילות בינוניות, אבל יש גם קהילות קטנות עם עד 2000 יהודים ויש קהילות זעירות עם כמה עשרות יהודים בודדים.

"והדבר המדהים", מוסיף הרב בירנבוים, "הוא שכאשר פוגשים את הקהילות הזעירות האלו ניתן לראות עד כמה שהן ממש חפצות חיים, והן לרגע לא מרימות ידיים מהאידישקייט. אפשר למצוא קהילות כאלו למשל באיטליה, בספרד, בפורטוגל, בקריביים, בתורכיה, בזימבבואה ועוד, בכל המקומות האלו ניתן לראות כי הם נאחזים בקיום היהודי וזה מה ששומר אצלם על התקווה".

איך נוצרות הקהילות קטנות? מדובר בכאלו שבעבר היו גדולות?

"אכן, רוב הקהילות הזעירות היו גדולות בעבר. רק בערב פסח האחרון ביקרתי בזימבבואה, יש שם קהילה בעיר 'הררי' עם שלושים ושניים יהודים בלבד, זאת בזמן שבעבר היו שם 9000 יהודים, אבל הם עזבו עם הזמן בגלל המצב הכלכלי, הכללי והפוליטי. נותרו שם שני בתי כנסת – אחד ספרדי והשני אשכנזי, שניהם מטופחים ומסודרים, ממש במיטבם, וכל אחד מהם יכול לאכלס 1500 יהודים. אז הקהילה הקטנטונת שקיימת בזימבבואה מקפידה להתפלל בכל שבת לסירוגין – פעם בבית הכנסת האשכנזי ופעם בבית הכנסת הספרדי".

קהילות חדשות ומתחדשות

מצד שני, הרב בירנבוים מציין שיש גם תהליך הפוך של קהילות שקמות ומתחדשות. "בשנים האחרונות זה קורה הרבה מאוד", הוא מדגיש, "בעיקר באזור המזרח, כמו למשל בוויאטנם, בסין ובמרוקו. מדובר בקהילות חדשות ממש, שקמות בדרך כלל הודות ליהודים שהיגרו למדינות האלו לצרכי עבודה. בסין למשל יש בערך שתים עשרה קהילות חדשות, ממש מהשנים האחרונות. כמובן שאנחנו לא יודעים בשלב זה מה יהיה בהמשך, אבל מה שברור הוא שיש צורך ברב שינחה כל אחת מהקהילות, זהו צורך השעה".

הרב בירנבוים מוסיף ומדגיש שהמטרה היא לא לזלזל באף קהילה, וכדוגמא לכך הוא מביא את הסיפור על קובה. "בקובה חיים כיום כ-1500 יהודים, זאת למרות שעד המהפיכה הקומוניסטית חיו שם 12,000 יהודים והייתה גם קהילה מסודרת ומוסדות תורניים. עד היום יש במקום ארבעה בתי כנסת גדולים, אבל יהודים כאמור, כמעט לא מתגוררים שם, וגם אלו שכן, לרוב אין להם ידע ממשי בכל הנוגע לדת.

"באחד הביקורים שלי פגשתי להפתעתי יהודי שהיה נראה שונה לחלוטין מיתר הקהילה. הוא הקפיד על אורח חיים דתי לגמרי שכלל שמירת שבת, כשרות וגם תפילות. כשהוא ראה שאני כל כך מתפלא על כך, הוא סיפר לי: 'כשהתחילה המהפכה בקובה, אבא שלי הבין מה הולך לקרות, אז הוא קרא לי וביקש ממני בקשה אחת ויחידה: 'תאכל מצות בפסח'. מאז, במשך ארבעים שנה, בכל פעם כשמתקרב פסח, אני דואג להשיג מצות. ככה תמיד, בכל שנה, גם בזמנים קשים ובמצבים שהיה קשה להשיג מצות, הייתי מצליח לאכול מצות בפסח. במשך הזמן זה גרם לי להתעניין גם בשמירת שבת ובעוד דברים נוספים כמו תפילות וכשרות. היום אני יודע שאבא שלי היה חכם, כי בזכות המצות שהוא ביקש ממני לצרוך בפסח, אני משתדל לשמור היום מצוות באופן מלא".

אגב, הרב בירנבוים מציין תופעה מעניינת שקיימת בקובה: "למרות שהקהילה אינה נחשבת לדתית, מאה אחוז מבני הקהילה אוכלים בשר כשר".

ומה ההסבר לכך?

"בקובה שנחשבת עדיין לקומוניסטית, מחלקים עד היום מזון לפי קצבה. זה אומר שמקבלים כמות מסוימת של אורז, כמות מוגדרת של קמח וכדומה, ומשלמים באמצעות תלושים.  על פי הכללים בקובה - אדם רגיל יכול לקנות קילו וחצי עוף וחצי קילו בשר, אבל מכיוון שיהודים אוכלים כשר, אז הוחלט שיהודים שצורכים את הבשר והעוף באיטליז הכשר יוכלו לקנות קילו וחצי בשר בחודש וחצי קילו עוף. כמובן שכולם רוצים יותר בשר, אז הם קונים באיטליז הכשר, וככה הם שומרי כשרות".

אתה מסתובב בכל כך הרבה קהילות בעולם, האם יש משהו משותף לכל הקהילות שאתה פוגש?

"אני יכול לומר דבר עיקרי: סכנת ההתבוללות בחו"ל היא כל כך גדולה, ונמצאת ממש בשיא. אפשר לראות שבצפון אמריקה יש 71% של התבוללות, ואילו באירופה יש מקומות שקיימים בהם אפילו אחוזים גבוהים יותר. אנחנו לא נלחמים על קהילות יהודיות, אלא על כל יהודי ויהודי. אנחנו נלחמים בנגיסה בעם שלנו, וזוהי משימתנו".