מרן מספר: כיצד הרבנית מרגלית עמדה על המשמר כדי שילמד ויפיץ תורה

כל מה שעשתה בחייה ודאי מידה היתה זאת, שלי ושלכם שלה הוא, כל הספרים שעשיתי, כל הספרים שחיברתי הודות לה. היתה עומדת כמו שומר בפתח, לא נותנת לאנשים לבוא להפריע לי לבטל אותי מלימוד התורה, כמה היתה עושה בכל יכולתה, ואיך חינכה את בניה בנותיה שלא להפריע לי, היא היתה תופסת את הילדים בידה, אם צריך לפעמים איזה עזרה אני בא, אבל היתה עומדת על המשמר.

נשים כאלה לצערנו לא מצויות הרבה בדורותינו, אבל ישמעו וילמדו לקח, אין לי ספק ב"ה יש לנו דור טוב, כל אלה שלומדים בסמינרים שלנו, סמינרים של תורה בודאי יש להן נשמה זכה, אבל צריך לזרז אותן, 'אין מזרזין אלא למזורזין', צריך לזרז אותן לחזק אותן, תדעו איזה תפקיד קדוש יש בידכן, אתם נישאות אחר כך לתלמידי חכמים, התלמידי חכמים האלה - 'לא ללמד על עצמו יצא, ללמד על הכלל כולו יצא', כדי שילמדו אח"כ 'ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים', כדי שיזכו את הרבים, אין לך דבר יותר מזכות הרבים, זה לכבודו של הקב"ה.

כתוב בתנא דבי אליהו, האדם בא לאחר מאה ועשרים שנה, שואל אותו הקב"ה מה עשית לכבודי? אומר לו, רבונו של עולם למדתי תורה.

 - למדת תורה? אתה נהנית, מה היה חסר לך, איזה זכות שלמדת תורה, היה לך כיף, 'יפה שעה אחת של לימוד תורה יותר מכל חיי העולם הבא', זה לכבודך עשית, אני שואל אותך מה עשית לכבודי?

צריך לומר לו, שאני ביטלתי את התורה למענך, עת לעשות לה' הפרו תורתך', והלכתי ללמד תורה לאחרים, כדי להכניס עוד אנשים תחת כנפי השכינה.

- אה, זה לכבודי עשית, אשריך ואשרי חלקך. כך כתוב בתנא דבי אליהו.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך".