מוכר האופניים החל להתעסק בתיקונים – וחנותו נשרפה

מעשה בראובן שפתח חנות חדשה לממכר אופניים חשמליות. ביום הפתיחה, ראובן היה מרוגש, והמתין בכיליון עיניים ללקוח הראשון... והנה, מיד עם פתיחת החנות נכנסו שני אנשים גברתנים, בעלי ארשת פנים רציניות, ופנו אל ראובן בשאלה: "תאמר לנו, האם אתה עוסק גם בתיקוני אופניים?".

"איני עוסק בתיקונים - השיב - רק במכירת אופניים".

השניים ווידאו שוב: "אתה בטוח שאין לך עסק בתיקונים?".

- "אם נחוץ לכם באופן דחוף תיקון כלשהו, אני מוכן לנסות לעזור, אבל בעקרון, איני עוסק בכך", השיב המוכר בנימוס.

וכאן, השניים זקפו את גבם, ואמרו לראובן בנימה מאיימת: "תשמע טוב, זו בדיוק הסיבה שהגענו הלום, כדי להודיע לך ולהזהירך - אנחנו, ורק שנינו בלבד, עוסקים בתיקוני אופניים בעיר הזו; מאז ומתמיד אף אחד לא העז לעסוק כאן בתיקונים, כי אנו היחידים בתחום! ולכן באנו על מנת להודיע לך, שאתה בהחלט רשאי לעסוק במכירה, אבל בתיקונים - שלא יהא לך עסק כלל ועיקר! ראה הוזהרת!...".

השניים עזבו את החנות, וראובן נותר מסומר למקומו. הוא לא ציפה לכזה "שלום עליכם" עם פתיחת חנותו החדשה.

כעבור כמה רגעים התאושש, ואמר לעצמו - אף אדם לא יורה לי מה לעשות ומה לא לעשות. עכשיו על אפם ועל חמתם אעסוק גם בתיקונים...

וכך אכן היה. במשך הימים הקרובים ראובן קיבל כמה פעמים עבודות תיקון אופניים, ובאחד הימים הדבר הגיע לאוזנם של שני הברנשים.

בבוקר שלמחרת, ראובן הגיע לחנותו, ו...חשכו עיניו -

הוא הזדעזע לגלות שכל החנות עלתה באש! לא היה קשה לנחש מי עומד מאחורי הפשע הנורא...

המשטרה אכן אישרה שמדובר בהצתה מכוונת, אך עד מהרה התיק נסגר, "מחוסר ראיות"...

בעקבות השריפה, ראובן הגיע לבית הדין עם שלושה לקוחות שלו. מה קרה? - הנה בערב השריפה, הניחו השלושה את אופניהם החשמליות אצל ראובן, לשֵם תיקון, וכעת, לאחר שאופניהם נשרפו כליל, ולאחר ששמעו אודות הרקע לשריפה, הם באים ותובעים את ראובן לשלם את דמי האופניים, כי לטענתם פשע בכך ש'התגרה' באותם מאיימים, ולכל הפחות היה לו להזהירם שיש לו כאלו אויבים...

לעומתם מצטדק ראובן: "לא העליתי על דעתי שיש לי עסק עם כאלו בריונים...".

עם מי הדין?

תשובה:

השיב מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א:

מסופר במסכת בבא מציעא (צ"ג:): מעשה ברועה צאן (ששומר בשכר על בהמותיו של בעל הבית), שפגש בגנב, וכדי להישמר ממנו החליט להפחידו: "גנבא סריא (גנב מוסרח)! אנו יושבים במקום פלוני, יש עמנו רועים גיבורים, כלבים מסוכנים, וקלעי אבנים. אם תעיז לבוא לגזול אותנו - נהרוג אותך..!". ומה קרה לבסוף? - הגנב אכן הגיע, הכה את הרועה, וגנב את כל הבהמות.

האם הרועה חייב כעת בדמי הבהמות שנגנבו? - אומרת על כך הגמרא, שהגם שכוונתו של הרועה היתה לטובה, כדי שיפול פחד בלב הגנב ולא יבוא לגנוב את עדרו, מכל מקום, היות והודיע לגנב אודות מקום הימצאו של העדר, ו'גירה' אותו להגיע למקום - דינו כדין רועה שהוביל את בהמותיו למקום חיה וליסטים, ומשכך יש לחייבו בתשלומי הגניבה. וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' ש"ג ס"ז): "רועה שמצא גנב, והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו, ואמר לו: 'הרי אנו במקום פלוני, כך וכך רועים אנחנו, כך וכך כלי מלחמה יש לנו', ובא אותו הליסטים ונצחו ולקח מהם - הרי הרועה חייב".

הרי לנו, שאף שעצם הגניבה נעשתה באונס (באופן שהשומר לא יכול היה למונעה), בכל זאת יש לחייב את השומר, כי הוא היה הגורם לכך שיבוא הגנב ויגנוב.

והוא הדין בענייננו - ראובן נחשב לשומר שכר על האופניים שקיבל לתיקון (שכן 'כל האומנים שומרי שכר הם', ב"מ פ':), ומכיון שהתגרה באותם אינשי דלא מעלי, וגרם להם לבוא ולשרוף את החנות, יש לחייבו בתשלום האופניים שהונחו אצלו.

(הערנו בפני מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א: יתכן לחלק בין המקרה שלנו למקרה בו עוסקת הגמרא; שם המדובר הוא בגירוי של ליסטים ושודד מסוכן, שעסקו בגנבות, ולכן התגרות הרועה בו נחשבת לפשיעה, בפרט שהרועה כינה את השודד בכינויי גנאי, והסיתו באופן ישיר לבוא ולנסות לגנוב את העדר. בשאלתנו לעומת זאת, לבעל החנות לא היה ידוע שהמדובר הוא בכאלו בריונים שעלולים לשרוף את חנותו, וגם הוא לא הסית אותם לכך באופן ישיר ולא דיבר עמם כלל, אלא בסך הכול עסק במלאכה שמותר לו לעסוק בה.

השיב מו"ר: יותר מסתבר שמכיון שבסיבתו של ראובן באו הבריונים ושרפו את החנות, יש לחייבו, והיה לו לחשוש שהבריונים האימתניים עלולים להתנקם בו. ויעויין בלשון המאירי בב"מ שם: "כל שהיה הוא סיבה שהליסטים באו לכאן, פושע הוא. ואפילו לא הודיע הרועה לליסטים היכן העדר נמצא, כל שהתחיל הרועה להתגרות עמו ולחרפו בדברים, חייב, שמא אותו הכעס הביא את הליסטים לכך").

לסיכום: יש לחייב את בעל החנות בדמי האופניים שנמסרו לו לתיקון.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.