הבטיח לאמו שיקרא את שם בִּתו ע"ש הסבתא וכשסוף סוף נולדה הבת – האֵם נפטרה

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (דברים ה', ט"ז)

לפנינו שאלה שהתעוררה אצל יהודי יקר שכה סיפר: לפני כמה שנים, בהיותי חתן טרי, סיפרה לי אימי שיש לה צער מכך שמכל נכדותיה הרבות, אין אפילו נכדה אחת שקרויה על שם אימה הצדקת (דהיינו הסבתא שלי).

אמרתי לאימי, שבעזרת ה', כשתיוולד לי בת, אקרא את שמה על שם הסבתא.

ויהי לתקופת השנה, והנה אשתי כרעה ללדת, ובשעה טובה ילדה... בן!

במשך השנים הבאות, זכינו לעוד ארבע לידות, ובכל פעם התבשרנו בלידת בן! כך שכבר יש לנו בס"ד חמישה בנים זכרים.

והנה, ביום בהיר אחד נתבשרנו על הריון נוסף. אלא שחודש לפני הלידה, למרבה הצער, אימי הלכה לעולמה. ומה נולד לנו הפעם? - בת!

כעת התעוררתי בשאלה בדבר קריאת השם של בִּתי הנולדת בשעה טובה - האם אקרא אותה על שם אימי ע"ה, שאגב גם היא היתה מיוחדת מאוד בצדקותה ובצניעותה, וכידוע, הבן חייב בכבוד הוריו יותר מאשר בכבוד סביו וסבתו (שו"ע יו"ד ר"מ-כ"ד), ואם תיוולד לנו בע"ה בת נוספת, אותה אקרא על שם הסבתא... או שמא עלי לעמוד בהבטחתי לאימי שכה רצתה להנציח את שם אימה, ולכן אקרא לבת על שם הסבתא?...

תשובה:

הגרי"א דינר שליט"א סיפר, ששאלה זו הובאה לפני מרן הגרא"מ שך זצ"ל, ותשובת מרן היתה: יש לקיים את ההבטחה לאֵם ולקרוא לבת על שם הסבתא, ובזה גופא יקיים הבן את מצוַת כיבוד אֵם. ובע"ה את הבת הבאה יקרא על שם אמו.

והוסיף מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א, שמלבד זאת שיקיים הבן כיבוד אם בכך שיעמוד בהבטחתו לאמו, האם עצמה גם תקיים בכך למפרע כיבוד אם, שכן ידוע שאדם נהנה בעולם הבא מפירות המצוות שדאג שיתקיימו בעולם הזה, והנה אותה אֵם דאגה עוד בחיי חיותה להנציח את שמה של אימה, וכעת שהבן יקרא לבת על שם הסבתא על פי דרישתה של האם, הרי שהאם תזכה בכך למפרע במצות כיבוד אם. וכאשר הבן דואג לזכיית אמו בכיבוד אם, בוודאי שגם הוא מקיים בכך כיבוד אם. 

ויש לשאול: היכן מצינו מקור לכך שהאֵם תקיים כיבוד אם בקריאת שם הבת על שם אימה?

תשובה: ב'שדי חמד' (מערכת כ' סוף כלל ק"ד) הביא מספר 'שאילת שלום': "לקרות שֵם בנו על שם אביו (דהיינו אביו של אבי התינוק), זהו טובת וכבוד המת וזכרו, כאשר נהגו כן מעולם, ומקפידים על זה. ומצינו שרבן גמליאל הזקן קרא לבנו רבן שמעון על שם אביו, ורבן שמעון קרא לבנו רבן גמליאל על שם אביו, ורבן גמליאל קרא לבנו רבן שמעון על שם אביו. ובגיטין (ל"ד:) כתב רש"י (בד"ה והלכתא) שאביי נקרא "נחמני" על שם שהיה יתום, וגידלו רבה בר נחמני ולימדו תורה, והשיאו את שם אביו "נחמני"; והיינו שכיון שגידלו, הרי זה כאילו ילדו, ולכן קראו על שם אביו. הנה כי כן, זהו כבוד האב לקרות את בן בנו על שמו, וזו טובתו וזכרו לדור דור, ובכך מצוה קא עביד לכבדו במותו, כמצווה עלינו!".

ובספר 'לעילוי נשמה' הביא מגיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאמר בשם מרן החזון איש זצ"ל, שכאשר קוראים את התינוק על שם הנפטר, יש בכך טובה לנפטר.

לסיכום: הבן יקרא את שם בתו על שם הסבתא.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.