המעשה במבצע דגי הקרפיון בצרכנייה

כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ (דברים י"ד, ט')

מעשה שהיה באשה שראתה מודעת רחוב ענקית, המודיעה על מבצע מיוחד בצרכנייה פלונית. במודעה נכתב באותיות בולטות וגדולות: "דגי קרפיון בחצי מחיר - במקום 30 ש"ח לקילו, 15 ש"ח בלבד!".

האשה מיהרה להתקשר לבעלה, סיפרה על המבצע הגדול וביקשה שילך לצרכנייה ויזמין 6 קילו של קרפיון, ויבקש לטחון אותם.

הבעל עשה כדבריה, ולאחר שעובד הצרכנייה מסר לידו את השקיות עם הדגים הטחונים, הבעל נתן לו את כרטיס האשראי שלו.

העובד 'גיהץ' את הכרטיס אשראי, והניח לפני הבעל את הקבלה, על מנת שיחתום עליה.

הבעל מתבונן בסכום המקח הנקוב על גבי הקבלה, והשתומם: "ידידי היקר, 6 כפול 15 זה 90 שקלים, מדוע כתוב פה שחייבתם אותי ב-180?!".

חייך העובד ואמר: "יקירי, טעית בחשבון - 6 כפול 30 זה 180 שקלים...".

"180?! – תמה הבעל – הרי פרסמתם אודות מבצע הקרפיון בחצי מחיר?!".

"אני מאוד מצטער - השיב העובד - כנראה שלא קראתם היטב את המודעה...", הוא שלף את המודעה והצביע בפני הבעל על שורה הכתובה באותיות זעירות בשולי המודעה, "הנה לך, ישנה כאן למטה כוכבית קטנה ובצידה משפט מפורש: המבצע מותנה ברכישת מוצרים מהצרכנייה בשווי 300 ש"ח!..."

הבעל התרעם וטען: "התנאי המגביל את המבצע נכתב באותיות קטנטנות שבקושי ניתן להבחין בהן! ומכיון שמעולם איננו קונים כמות כה גדולה של דגים, ורק מחמת המבצע המיוחד ביצענו את ההזמנה, אני דורש לחזור בי מהקנייה...".

למקום הגיע מנהל החנות והודיע לבעל: "לאחר ביצוע קניית הדגים, כבר אינך יכול לחזור בך ולבטלה!". אך הבעל המשיך להתעקש וטען כי מדובר ב"מקח טעות".

עם מי הדין?

תשובה:

השיב מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א:

התשובה לשאלה זו תלויה באופן הצגת המשפט המגביל את המבצע, דהיינו: אם המדובר הוא שהמשפט המגביל את המבצע נכתב באותיות קטנות מאוד, באופן שרוב האנשים, אינם מצליחים להבחין בו - נראה שאכן רשאי הבעל לבטל את המקח ולקבל את כספו בחזרה, ולמודעת הפרסום אין שום תוקף, ונחשב ל'כתב גנבים' שמטרתו לרמות את הציבור. (מו"ר הוסיף וטען כלפי עורכי המבצע - הלוא ישנם בדפוס גם אותיות גדולות יותר, מדוע אם כן בחרתם להשתמש דווקא באותיות כה קטנות - אין זה אלא בכדי להוליך שולל את הצרכנים... ולכן אנו אומרים שהמקח נעשה בטעות ובטל!).

אולם, אם רוב העולם יכולים להבחין במשפט שנכתב בשולי המודעה, ורק שהאשה מיהרה לבצע את ההזמנה מבלי להתבונן היטב במודעה - אזי המקח קיים ויש לשלם עבור הדגים את מלוא התשלום.

ויש לשאול על דברינו (שיש להכריע את הנידון על פי הרוב) - הרי 'אין הולכים בממון אחר הרוב', כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רל"ב-כ"ג), שקונה שרגיל לקנות שוורים לחרישה, ופעם אחת קנה ממוכר אחד שור, והמוכר לא הכיר בעובדה שקונה זה רגיל לקנות לחרישה, ונמצא השור נגחן (שלא ניתן לחרוש עמו), אזי המוכר אינו צריך להשיב לקונה את דמי המקח, הגם שרוב אנשי המקום קונים שוורים לחרישה. ואם כן, מדוע אפוא לא יוכל הקונה לטעון - 'אני מהמיעוט שאינם רואים את האותיות הקטנות'...?

ויש להשיב: הרוב בענייננו לא בא להוציא ממון, אלא משמש כאבן-בוחן באשר למהות פרסומת הצרכנייה, כלומר: אם רוב האנשים אינם מבחינים באותיות הקטנות שלמטה (והרי אף אחד לא קורא מודעות עם מיקרוסקופ) - זה סימן שאין מדובר ב'מבצע', אלא זו צורה של גניבה, כי המודעה מטעה ומשלה את האנשים. ולכן יכול הקונה לטעון שהזמנת הדגים היא מקח טעות. ובמקרה שהרוב כן רואים את האותיות שלמטה, אם כן אנו קובעים שיש תוקף למודעת המבצע, וקונה שנהג בפזיזות ולא שם ליבו לקרוא היטב את פרטי המודעה, איהו דאפסיד אנפשיה. (וכבר מצינו קביעה כעין זו על פי הרוב בספר 'יד רמ"ה' בבא בתרא דף ב' ע"א אות ב', יעו"ש).

לסיכום: אם רוב האנשים מבחינים במשפט המגביל את המבצע, המקח חל. אך במקרה שרוב הציבור אינו מבחין בזה, רשאי הקונה לבטל את המקח ולקבל את כספו בחזרה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.