"איני מכיר את הסוחר ומעולם לא דרכתי בחנותו..."

מעשה בראובן, בעל חנות לתכשיטי יוקרה, שנכנס אליו יהודי והתעניין לגבי טבעת יהלומים מסוימת. כששאל הקונה למחירה, נקב המוכר בסכום של 10,000 שקלים. הקונה הרים את גבות עיניו בתמיהה וטען "זהו סכום גבוה מאוד, אני מוכן לשלם עבור הטבעת 8,000 שקלים". השיב לו המוכר: "תשמע ידידי, רק לפני כמה שעות נכנס לכאן העשיר הנודע מנחם, והוא הניח על שולחני 9,000 במזומן, ולא הסכמתי בשום אופן למכור לו... וכי הינך סבור שאמכור לך ב-8,000?!". הקונה אכן התרשם מסיפורו של המוכר, ולבסוף סיכמו השניים על מכירת הטבעת תמורת 9,500 ש"ח.

והנה, עוד באותו היום פגש הקונה את אותו מנחם וסיפר לו "קניתי מראובן את הטבעת שכבודו רצה לשלם עבורה 9,000 שקלים...". מנחם הגיב בתימהון: "איני יודע מה אתה סח... איני מכיר כלל את ראובן, מעולם לא דרכתי בחנותו...".

התברר אפוא כי הסוחר ראובן שיקר לקונה, ומשכך ביקש הקונה לבטל את המקח... האם תביעתו מתקבלת? (יצויין, שאין אונאה במחיר בו נמכרה הטבעת, אלא שהקונה דורש לבטל את המקח מכיוון שהוטעה על ידי המוכר).

תשובה:

במעשה דומה דן הגאון רבי יאיר בכרך זצ"ל בספרו שו"ת "חוות יאיר" (סי' ס"ט): מעשה בלוי שביקש לרכוש את ביתו של שמעון, ואמר לו שמעון: "אם תתן לי מחירו - 500 דיני זהב - אתננו לך". אמר לוי: "אתן לך 300 דינרים". השיב לו שמעון: "כבר רצה נפתלי ליתן לי 350 ולא הסכמתי"... בעקבות דבריו של שמעון, נתן לו לוי 410 דינרים וקנה את הבית. ויהי העם כמתלוננים ושוחקים על לוי שקנה בית במחיר יקר מאוד. לוי פנה אל נפתלי על מנת לברר אם אמת הוא שביקש ליתן 350 בעד הבית. השיב נפתלי: "להד"ם" (-לא היו דברים מעולם!). תובע אפוא לוי את שמעון בדין לבטל את מקח הבית. משיב שמעון לעומתו: "על מנת להשביח את מקחי אמרתי שקר, כי כך הוא דרך התגרים...".

הדין ודברים בין הקונה למוכר הגיע לפתחו של החוות יאיר, ותשובתו היתה כדלהלן: אף על פי שהתל שמעון בלוי בערמתו, שהתפאר שנפתלי ביקש ליתן לו 350 דינרים, ולוי התמים לא שאל את פי נפתלי לפני קנייתו וסמך על נאמנותו של המוכר, כי סבר מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינישי (-דבר העשוי להתגלות אין בני אדם משקרים בו), מכל מקום מקח הבית קיים, כי הקונה לא העמיד תנאי בשעת הקנייה שקונה רק על תנאי שהסיפור שבפי המוכר אמין. וגם אם חשב כן בליבו, הרי כלל נקוט בידינו - "דברים שבלב אינם דברים"! ויש לקונה תרעומת על חברו המוכר, וגם על עצמו, שנהג כפתי והאמין למוכר... עד כאן תמצית דברי החוות יאיר.

וכן מצינו בט"ז שכתב (חו"מ סי' של"ב): "ומעשים בכל יום שאדם מוכר לחברו חפץ, ואומר 'כבר רצו ליתן לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך', ואחר כך נתברר ששקר היה בפיו ולא היה שום קונה בסך אותה קצבה שהזכיר המוכר, וכי בשביל זה יתבטל המקח?!".

ויש לציין שעל אף שהמקח קיים, בכל זאת עבר המוכר על איסור שקר וגניבת דעתו של הקונה. ומה נאים כאן דברי קודשו של הרמב"ם (הלכות דעות פ"ב ה"ו): "אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי... ואפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסורה, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות"!

לסיכום: על אף שהמוכר נהג בערמה ועבר על אסור שקר וגניבת דעת, מכל מקום המקח קיים.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.