הסכים לקבל את כלב חבירו ’ללא אחריות’ וזרקו מהבית

וּמְחִיר כֶּלֶב (דברים כ"ג, י"ט). לפי שהכלבים עזי נפש (כלי יקר).

ראובן עמד לטוס לאחת המדינות למשך שבוע ימים. טרם עזיבתו, פנה אל חבירו שמעון בבקשה: "התואיל בטובך לשמור על הכלב שלי עד שאשוב מחו"ל...?" (יצויין שראובן מחזיק את הכלב בהיתר).

"אני מסכים" - הגיב שמעון, אך הוסיף בנימה נחרצת ותקיפה: "אומנם איני מוכן בשום אופן לקבל אחריות על הכלב!". ראובן מיד אישר: "הן לו יהי כדבריך, תקבל את הכלב ללא אחריות".

ובכן, הכלב נמסר לשמעון, וגם בשעת קבלתו הוא חזר והדגיש בפני חבירו: "אני מקבל אותו ללא שום אחריות!".

והנה, באחד הערבים, הכלב החל לנבוח ולייבב, ושמעון קם בחמתו, גרר את הכלב לכיוון היציאה מהבית, פתח את הדלת ו...השליך את הכלב לרחוב, ונעל בפניו את הדלת!

למחרת בבוקר, כשהתעורר ונזכר במעשיו, הוא מיהר לצאת לחוץ וחיפש אחר הכלב, אך עקבותיו של הכלב נעלמו. מאז אותו הלילה הוא לא שב, לא לבית שמעון ולא לבית בעליו ראובן.

את המשך הסיפור כל אחד יכול לנחש לבד - ראובן שב ארצה, וכששמע אודות אובדן כלבו, תבע משמעון את דמי הכלב היקר...

שמעון מיהר להתגונן: "הלוא התניתי עמך באופן חד משמעי - אהיה נקי מכל אחריות שהיא!"

אך ראובן התרעם כנגדו: "בשלמא אם הכלב היה נגנב או נאבד, אזי היית פטור מהאחריות, אך למעשה איבדת את הכלב בידיך ממש, ועל כך לא פטרתי אותך מעולם!".

עם מי הדין?

תשובה:

מבואר בשולחן ערוך (חו"מ סי' ע"ב ס"ז, וברמ"א סי' ש"ה ס"ד), שאם השומר אמר לבעל החפץ בשעת קבלת החפץ: 'אני מקבלו על מנת שלא אתחייב באחריותו' - ולבסוף החפץ נגנב או נאבד, אזי השומר פטור מכל וכל, כי אינו נחשב אפילו לשומר חינם (גם אם קיבל שכר על שמירתו או היה שואל על החפץ), וממילא פטור גם אם החפץ אבד מחמת פשיעתו.

כל שלמדנו עד כה הוא, שהמַתְנֶה "על מנת שלא אתחייב באחריות", פטור מחיובי השומר (על גניבה ואבידה, אפילו מחמת פשיעתו), אך יש לדון - כיצד יהיה הדין במקרה שהשומר פשע בידיים בחפץ ועל ידי כך החפץ אבד או הוזק, האם הפטור שלו מאחריות כולל גם אופן שכזה? -

ובכן, מבואר בקצות החושן (סי' ע"ב סקי"ד), שלשון 'אחריות' בוודאי אינה כוללת מזיק בידיים, כי מה עניין אחריות למזיק; 'אחריות' נוגעת אך ורק לשמירת החפץ מגניבה או אבידה, אך אנו לא באים לחייבו מצד 'דיני שומרים', אלא מצד 'דיני נזיקין', ומהיזק החפץ בידיים לא פטר מקבל החפץ את עצמו בלשון זו. (וכ"כ בנתיבות שם סקכ"ג).

וממילא, במקרה שאלתנו, יש לחייב את שמעון בדמי הכלב, שאומנם פטר עצמו לגמרי מאחריות השמירה על הכלב, אך לא פטר עצמו מהיזקו בידיים, והשלכתו לרחוב לאבדון, נחשבת כהיזקו בידיים.

לסיכום: יש לחייב את זורק הכלב בתשלום דמיו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.