עבדה כשתי סייעות – ותובעת שתי משכורות

לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר... בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ... כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ (דברים כ"ד, י"ד-ט"ו)

מעשה בלאה שעמדה לפתוח גן ילדים פרטי, ופנתה אל רחל בבקשה שתשמש כסייעת לגננת, תמורת משכורת של 3,000 ש"ח לחודש. רחל טענה (בצדק) כי כמות הילדים בגן גדולה, ושעל כן יש להעסיק סייעת נוספת. לאה הסכימה והתחייבה לחפש סייעת נוספת.

ובכן, רחל החלה לעבוד, אך לאה טרם מצאה את הסייעת המובטחת. כמעט מידי יום לאה היתה מרגיעה את רחל שכבר בימים הקרובים היא תצרף אליה סייעת, אך בפועל עבדה רחל במרץ ובמומחיות כסייעת יחידית בכל החודש, ושימשה למעשה כשתי סייעות. כמובן שמלאכתה היתה כרוכה במאמץ ובעומס רב.

כעת, תובעת רחל לקבל מלאה שתי משכורות שלימות (דהיינו 6,000 ש"ח), "שהרי הבטחת לי סייעת נוספת, ובפועל עשיתי את מלאכתה באופן מושלם, אם כן עלייך ליתן לי גם את מלוא שכר הסייעת השנייה...".

לאה מודה אמנם שעבודתה הנמרצת של רחל היתה נפלאה, והיא אכן שימשה כשתי סייעות, אך בכל זאת טוענת לעומתה: "מדוע שאתן לך משכורת מלאה של עובד נוסף? לא מגיע לך אלא תוספת שכר של 1,500 ש"ח, כשיעור שכירות עובד שהתאמץ יותר מהרגיל...".

עם מי הדין?

תשובה:

מעשה דומה אירע לפני כ-450 שנה: בעל מפעל חסד בשם ראובן, שכר את שמעון לתפור לו בגדי צמר עבור העניים. אלא שראובן הבחין שכמות בגדי הצמר אינה מספיקה לאור הדרישה הרבה לבגדים, ולכן פנה בבקשה אל שמעון שבנוסף לבגדי הצמר יתפור חמשת אלפים בגדים לחברת הצדקה, כדי שיהיו מוכנים עבור העניים בתחילת תקופת החורף. שמעון טען שהמלאכה הכפולה קשה עליו, וכדי לעמוד בזמנים זקוק לאיש נוסף שיסייע בידו לסיים את המלאכה בזמן. ראובן הבטיח: "אדאג לך לעוזר שיעזור לך וישרת אותך בכל הנצרך". שמעון החל במלאכה, וביקש כמה פעמים מראובן שישכור את העוזר כפי שהותנה ביניהם, אך עד לתום תקופת העבודה ראובן לא שכר את העוזר, מחמת התרשלותו או משום שלא מצא איש מתאים לעבודה זו.

עתה תובע שמעון מראובן לשלם לו אף את דמי השכירות שהיו צריכים לשלם לעוזרו, "כי למעשה התאמצתי מאוד ועשיתי גם את מלאכת העוזר, וסיימתי בס"ד את המלאכה בזמן ובאופן מושלם". האם תביעתו של שמעון מתקבלת? -

ובכן, השאלה הובאה לפני רבינו שמואל די מודינה - המהרשד"ם (שו"ת, סי' שע"ב), ותמצית תשובתו היא: הצדק עם טענת שמעון, משום שאכן ניכר שעשה מלאכה של שני חייטים, וגם ראובן מודה שלמלאכה זו צריך לשכור עוזר, ואם כן זכאי שמעון גם לשכר העוזר.

אמנם, בספר 'פתחי חושן' (שכירות פ"ח הערה ל"ד) העיר על דברי המהרשד"ם, שלכאורה אין הצדקה ליתן לשמעון את כל מה שהיה לראובן ליתן עבור העוזר, אלא יש לשער כמה אדם רוצה לקבל בשכרו עבור עשיית הבגדים עם עזרה של אדם אחר, וכמה רוצה לקבל בלי עזרה, ואת ההפרש ישלמו לו. ובדומה למה שמצינו בשו"ע (חו"מ סי' ש"ח ס"ה) בדין הוסיף על משאו של הפועל (סַבָּל) או של הבהמה (השכורה), שאם יש דרך לשלם עבור תוספת זו, חייב המשכיר לשלם, ועל פי זה גם בענייננו, יש לערוך אומדן כמה פועל רגיל ליטול תוספת על שכרו בשביל לעשות מלאכה קשה כזו.

וכשהצענו את השאלה לפני מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א, אמר הרב שתקבל הסייעת תוספת שכר עבור המאמץ והטרחה שהוסיפה במלאכתה, באופן שישומו כמה יקבל פועל על מלאכה קשה שכזו, וכפי שומא זו תקבל, שכן זהו שיעור ההנאה שקיבלה ממנה מנהלת הגן, אך למשכורת המלאה של הסייעת המובטחת, אינה זכאית, כי לפי הנהוג והמקובל, עבור עבודה כבידה יותר אין עובד אחד מקבל משכורת כפולה, אלא לתוספת בשכרו (באופן יחסי לתוספת המאמץ בעבודתו).

לסיכום: הסייעת אינה זכאית לשכר כפול, אלא יש לשום את שווי מלאכתה לאור תוספת השקעתה בעבודתה, וכפי שומא זו יהיה שכרה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.