הרב פיירמן: "אמרו לי: ’שבת זה עונש’, ואז החלטתי לעשות מעשה"

"למדתי בישיבת איתרי בצעירותי, וכבר לפני החתונה, כשנפגשתי עם רעייתי, היא טרחה לציין שהיא אוהבת ילדים, ואוהבת הרבה ילדים", מספר הרב דוד פיירמן, תושב בית שמש, אשר בשנים האחרונות הפך ל'מסטר' בעולם החינוך והוציא כמה וכמה ספרים העוסקים בחינוך ילדים.

"אשתי סיפרה לי", הוא מוסיף, "כי מאז שהיא זוכרת את עצמה היא עבדה בבייביסיטר ובמעון, והילדים היו 'הבייבי' שלה. גם אני הגעתי מרקע די דומה, ולמעשה, מרגע שנישאנו היה ברור לשנינו שאנחנו חולמים להקים משפחה גדולה".

ואכן, בני הזוג פיירמן זכו והם כיום הורים לחמישה עשר ילדים בלי עין הרע, חלקם כבר נשואים.

"לאורך כל שנות גידול הילדים שלנו, אשתי משכה אותי כל הזמן לנושא החינוך", מספר הרב פיירמן, "במשך השנים היא עבדה בגנים ובמעונות, ניהלה בית ספר, והייתה גם יועצת ומנחת נישואין. כיום היא מנהלת תיכון לבנות – 'ואת עלית', זהו תיכון בית יעקב בבית שמש שאנחנו הקמנו".

הרב פיירמן טוען כי ככל שחלף הזמן, הכניסה אותו אשתו אל תוך תחום החינוך והוא החל לעסוק בו יותר ויותר. "אף פעם לא קיבלנו בבית סתם כך החלטות, אלא תמיד ישבנו ושוחחנו בינינו על מה שהילדים עשו וחשבנו איך נכון להגיב ומה צריך לעשות. היינו קוראים הרבה מאוד חומרים העוסקים בחינוך, ומנתחים וחושבים על כל מה שנאמר בהם. עשינו זאת בראש ובראשונה למען ילדינו הפרטיים, אבל עם הזמן מצאנו את עצמנו כשאנו מנסים להעביר את המסרים גם הלאה".

למען החינוך

לפני כעשרים שנה החל הרב פיירמן לשדר באופן קבוע בערוצי הרדיו השונים. "אני הייתי מדבר ואשתי יושבת לידי, כשמידי פעם היא רושמת לי הערות, ואני מציץ בהן בחטף, ובסופו של דבר משיב את מה שהיא אומרת... את השידור הייתי מסיים בכל פעם בשיר מסכם בחרוזים שרעייתי כתבה, שתמצת היטב את הדברים".

בהמשך, החל הרב פיירמן למסור במשך השבוע גם הרצאות שונות, לפני הורים, מורים ואנשי חינוך. "אחד הדברים שמדרבן אותי לאורך כל הדרך ומוסיף לי ידע והכוונה זוהי אשתי", הוא מסביר, "כי אנו עובדים ממש במשותף. אני בעיקר מרצה, ואשתי מקבלת אנשים ומשוחחת איתם, ויורדת לפרטים. בקרוב אנו גם עומדים לצאת בהרצאות משותפות".

באלו נושאים אתם מתמקדים?

"אנו מתמקדים כמעט בכל הנושאים, גם כאלו הנוגעים לילדים בגיל הרך וגם למתבגרים. אנו נוגעים הרבה בנושא ההתנהלות סביב קיום המצוות, שם אנו רואים שהורים לא תמיד יודעים איך נכון לחנך את הילדים ומה צריך לעשות. כי השאיפה של כולנו היא לראות את ילדינו מחונכים וצועדים בדרך הישר. השאלה היא איך עושים את זה".

דע את הגבול

אחרי שהרב פיירמן מסר אינספור הרצאות, הוא החל להגיע למסקנה שקשה לו לחזור שוב ושוב על אותם דברים, ולראשונה עלה בדעתו הרעיון להעלות את הדברים על הכתב. "במשך שמונה חודשים עבדתי על קונטרס – ספרון שנקרא 'עד כאן' ומביא גבולות ומשמעת הלכה למעשה. החוברת תפסה תאוצה מאוד גדולה ונמכרה באלפים", הוא מספר בסיפוק.

הצלחת החוברת היא זו שגרמה לו לעמול שנתיים וחצי נוספות על ספר בשם 'מתי ישמעו ילדיי בקולי'. "כשכתבתי את הספר הזה יצאתי מתוך נקודת הנחה שלעתים קרובות קורה שהילדים לא מבינים אותנו ולא יורדים לסוף דעתנו. בעקבות כך הם מתנהגים לעתים בדיוק הפוך מכפי שהיינו מצפים וכך מאכזבים אותנו. אחד הסיפורים שאני מביא בספר, עוסק בילד שהגיע לאביו והציג בפניו פתק מהרבה בו כתוב שהוא התנהג לא בסדר והרב ביקש ממנו להתנצל והוא לא הסכים בשום אופן. האב קרא לילד ושאל אותו: 'מה קרה?' הילד סיפר בדמעות: 'הפרעתי בשיעור, והרב שאל אותי כל הזמן – מתנצל? מתנצל? אבא, מה זה להתנצל?'

"זהו סיפור אמתי, מדגיש הרב פיירמן, "והוא מצמרר, כי לעתים קרובות הילד באמת לא מבין מה אנחנו רוצים ממנו. אנחנו יכולים לומר לו שוב ושוב: 'תתנהג יפה, תתנהג יפה' , אבל הוא לא מבין מה החבילה הזו כוללת. הרי להתנהג יפה בבית שונה מלהתנהג יפה באוטובוס, והתנהגות הולמת אצל סבתא שונה מהתנהגות הולמת בבית הכנסת.

"כשאנחנו עולים לרכבת כולנו רואים שכתוב על הסטיקרים: 'לא להוציא ראש מהחלון', 'לא להשליך פסולת', ועוד, ולמה לא כותבים: 'נא להתנהג יפה', וזהו? כי ההגדרה של 'להתנהג יפה ' שונה אצל כל אחד.

"בנוסף", מדגיש הרב פיירמן, "כשרוצים להסביר לילד מהן הציפיות שלנו ממנו, חשוב להימנע מלעשות זאת בדיוק ברגע בו מגיעים לאירוע או למקום בו הוא צריך להוכיח את עצמו, אלא לתת את הדעת על כך עוד קודם לכן. אם למשל אתם רוצים להמחיש לילד איך צריך להתנהג בית הכנסת, אל תחכו לרגע בו תשבו אתו על הספסל בתפילה, אלא עוד קודם לכן תשוחחו על כך. אפשר לנצל את שולחן השבת כדי לדבר על הנושא הזה עם הילדים, ולחוד למשל חידות על מה מותר ומה אסור בבית הכנסת, וכך להגדיר להם את הדברים בצורה מסודרת. ברגע שהילדים מגיעים לבית הכנסת כשהם מוכנים, כל הדברים נראים אחרת".

אגב, הרב פיירמן אומר שהזדמן לו לחוות מקרה ששיקף בצורה הברורה ביותר את הדרך הנכונה בה יש לשוחח עם הילדים. "הזדמן לי פעם לטוס בטיסה יחד עם נער שהכרתי. הנער הזה הגיע מבית די בעייתי, הוא חבש ספסלים ביותר מעשרה מוסדות ונשלח לפנסיה מכולם. הוא היה ישן לילה בבית, לילה על ספסל בגן העיר, ולילה נוסף במקומות גרועים מאלו. היו לו המון בעיות, אבל הבעיה העיקרית שלו הייתה שהוא מעולם לא הסכים לשמוע למי שניסה לדבר אתו או להעיר לו על משהו. בדיוק עם הנער הזה הזדמן לי לטוס וכשהגיע זמן הנחיתה התבקשו הנוסעים במערכת הכריזה להדק חגורות. ראיתי איך שיש אנשים שמהדקים אחרי הבקשה הראשונה, יש שאחרי הבקשה השנייה, ויש שאחרי הבקשה השלישית. אבל ידידנו, בן חמש עשרה או שש עשרה, לא העלה בדעתו להדק את החגורה. ואז ניגש אליו אחד הדיילים. הדייל שכנראה עבר הכשרה בנוגע לנוסעים חסרי משמעת, התקרב אליו, הביט לו לתוך העיניים ואמר לו: 'סליחה אדוני'. בתחילה הנער לא הסתכל אלא חיפש פחית שתייה, אבל הדייל לא ויתר: 'סליחה אדוני, סליחה אדוני', עד שעיניהם נפגשו, ואז הדייל המשיך ואמר בקול רגוע: 'אני מבקש ממך לשבת במקום ולהדק חגורה'. הנער הסתובב לצד השני, אבל הדייל מבלי לשנות טקטיקה ומבלי להרים את הקול, ניגש אליו שוב: 'סליחה אדוני', המתין שמבטיהם ייפגשו ואז המשיך: 'אני מבקש לשבת במקום ולהדק חגורה'. הפעם ראיתי שמשהו אצל הנער נסדק, ואחרי פעם נוספת בה חזר הדייל בדיוק על אותם דברים הנער הידק את החגורה.

"זה המחיש לי בצורה כל כך ברורה איך שאנחנו צריכים לנהוג עם הילדים שלנו. כי הדייל לא צעק מסוף המטוס, לא איים וגם לא הוסיף ביטויי גנאי. הוא פשוט חזר ואמר את אותם הדברים, ברוגע, בנינוחות, אבל באסרטיביות ועם ביטחון בכך שהנער בוודאי ישמע בקולו, וזה עבד. אני חושב שאין צורך לפרט יותר מכך, כי המסר לגבי ילדינו ברור".

הכינו ילדיכם לשבת

נושא נוסף שהרב פיירמן עוסק בו לעתים קרובות הוא נושא השבת. "הזדמן לי לפגוש הורים שסיפרו לי עד כמה שהם מתמודדים עם הילדים שלהם דווקא בשבתות. אחד האנשים שהכרתי אמר לי פעם את המשפט המצמרר הבא: 'שבת עם הילדים – זה עונש'. כאב לי כל כך לשמוע אותו, כי מדובר במשפחה מכובדת ובהורים מקסימים. אמנם יש לו בנים קשים, אבל מכאן ועד להפוך את השבת לעונש? זה מה שהוביל אותי לכתוב ספר על הנושא".

הרב פיירמן מדגיש כי אחד הדברים העיקריים שהוא מביא בספרו, זה שיש להבין את הילדים שנכנסים לשבת כשהם עייפים מכל השבוע, בפרט שלא ישנו בצהריים ביום שישי, ורעבים מאוד, כי מהרגע שחזרו הביתה רק גירשו אותם מהמטבח. "בקיץ התחושות של הרעב והעייפות ניכרות עוד יותר", הוא מדגיש, "ואז מגיעים לשולחן השבת ורואים איך שהסבלנות של הילדים פוקעת, הם מתווכחים על כל דבר קטן, האבא שעייף מכל השבוע רוצה רק לסיים את הסעודה, ואמא שגם לה נמאס כי היא הכינה כל כך הרבה, וכעת מקלקלים לה הכל, רוצה רק לגמור את הסעודה ולישון. סיפר לי פעם מלמד בגן ילדים על כך שעשה לילדים 'קבלת שבת' וביקש מילד לבוא ולקדש על היין. הילד הרים את הגביע והכריז: 'אוי, איזה שבוע קשה עבר עליי... יום השישי...'"

ומה אפשר לעשות כדי למנוע את המצב הזה?

"יש הרבה טיפים. אבל הטיפ החשוב ביותר הוא פשוט לדאוג לכך שהילדים ינוחו ביום שישי וגם יאכלו. אפשר לשכנע אותם בכך שמי שטורח ונח בערב שבת, מקבל טעימה מהאוכל של שבת. אגב, כדאי גם להסתייע בילדים בניקיונות הבית ובהכנות קלות לשבת, הכל לפי הרמה והיכולת. זה גורם להם להרגיש שותפים בהכנות".

לגבי שולחן השבת עצמו, הרב פיירמן ממליץ בחום להכין מבעוד מועד סיפור לשבת. "זה הכי נחמד בעולם, ילדים כל כך אוהבים לשמוע סיפורים, וזו גם דרך מצוינת להעביר מסרים. אבל חשוב לזכור להיערך לכך בהתאם, כי סיפור לא שולפים מהשרוול, אלא יש להתכונן ולתכנן".

בשולחן השבת מבקש הרב פיירמן לא להזניח את הבנות. "יש משפחות שלעתים יש בהן תחושה שהבנים יושבים ואומרים דברי תורה, ואילו הבנות נמצאות אי שם מאחורה. וזה לא צריך להיות ככה, כי גם לבנות יש זכות להיות חלק משולחן שבת".

לדבריו, רוב המשפחות יכולות ליהנות מאוד גם מהזמנת אורחים. "לעיתים יש משפחות שנמנעות מלהזמין אורחים, כי הן חוששות מכך שזה ידרוש מהן יתר על המידה, וזה כל כך לא נכון. רבי נחמן מברסלב אומר: 'מה צריכים בשביל אורח? עוד חתיכת חלה ועוד חתיכת מצה'. תאמינו לי שהאורחים הכי נהנים מכך שלא טורחים למענם במיוחד, לא משתגעים סביבם, אלא באמת שמחים בבואם. דווקא כשהם מרגישים שבני הבית לא טרחו, נוח להם לבוא שוב ושוב".

וכשמדברים על נושא השבת אי אפשר שלא להזכיר את התפילה בבית הכנסת, וגם על הנושא הזה כתב הרב פיירמן ספר מיוחד. 

והוא מבקש לציין סיפור המופיע בספרו: "מסופר על אמא שיצאה בימים של לפני מאה וחמישים שנה לקנות סידור לבן שלה שהגיע לגיל חמש ולמד לקרוא. המוכר הציג בפניה שני סידורים – האחד פשוט ודק בעשרה רובלים, והשני עב כרס, עם מפרשים והלכות ב-30 רובלים. אותה אישה לא התלבטה, אלא בחרה מיד בסידור ה... עבה. למוכר היא הסבירה: 'אתה יודע איך זה ילדים, הרי הם לא כל הזמן מתפללים, בחלק מהזמן מורטים ומושכים, והעמודים בוודאי ייקרעו. אם זה יהיה נטו סידור, אז הסידור עצמו ייקרע, והילד לא יוכל להתפלל את התפילות והברכות, אבל אם יהיו בו גם הלכות ודברים נוספים, אז גם אם הילד יקרע אותם – עמודי התפילות בוודאי יישארו'.

"אני חושב", מסיים הרב פיירמן, "שחשוב ביותר להשקיע בחינוך ילדים לתפילה ולהשקיע מסביב בלי סוף. כך גם אם בסופו של דבר לא הכל ייקלט, הבסיס בוודאי יישאר, וזה מה שחשוב".