"שלא תטעה - פלורליסט אתה לא": איה קרמרמן במכתב טעון לרון חולדאי

פוסט שפרסמה איה קרמרמן לאחרונה, הצליח לזעזע את אמות הספים של הרשתות החברתיות – ולא בכדי. בדבריה התייחסה קרמרמן לסערה שהתגלעה לאחרונה סביב נושא ההופעה המופרדת בכיכר רבין, והדברים שפרסם ראש העיר רון חולדאי בגנותן של הופעות מסוג זה.

כזכור, חולדאי סירב לאירועים ב'הפרדה מגדרית' במרחב הציבורי, זאת גם לאחר שבית המשפט הורה לו שלא לבטל את האירוע שתוכנן על ידי חסידות חב"ד בכיכר רבין. "אנחנו מכבדים את החלטת בית המשפט בנוגע לאירוע המתקיים מחר, וזאת בשל הזמן הקצר מקבלת ההחלטה התקדימית שלנו בעניין איסור ההפרדה המגדרית", כתב חולדאי אך סייג ואמר כי "עיריית תל אביב-יפו תעמוד על כך שבעתיד לא יתקיימו אירועים בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי בעיר. אני רואה בכך ביטוי ראוי לערכי השוויון במדינה דמוקרטית", סיכם.

בתגובה לדבריו כאמור, כותבת כעת איה קרמרמן פוסט שהצליח לגעת גם בנו: "רון חולדאי היקר", היא פותחת וכותבת. "נולדתי בתל אביב, 10 דקות הליכה מכיכר רבין - עוד לפני שהייתה רבין, לפני שחשבת שהיא שלך פרטית. את כל הילדות העברתי שם, ולא היה זיקוק שלא הרגשתי שנופל ישירות עלי. לא הייתה הופעה שלא שאגתי את המילים שלה, לא היה הר שלג, בפורים, שלא גלשתי עליו. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לרדת למטה, לפנות ימינה ושמאלה, ואני במרכז העניינים. גדלתי בבית הספר לאומנויות – שם לימדו אותי להאמין בשוויון. שוויות שנגמר כשילדות מ'בית יעקב' הצמוד לבית הספר, יצאו להפסקה בשתי הנדנדות שהוקצו להן כחצר. הן היו לנו שקופות, חוץ מזה שבית הספר שלהן 'הפריע' לבית הספר שלנו להשתלט על כל האזור.

"תל אביב השתנתה מזו שהייתה לי בילדותי, ובכוונה אני כותבת השתנתה ולא התפתחה. וזה עצוב לי, אבל מה שנשאר כנראה אותו הדבר זה היחס לדתיים. הם נשארו שקופים, מפריעים לרוח החופש התל אביבית".

בשלב זה פונה קרמרמן בנימה אישית יותר ומעמידה דברים על דיוקם. "שלא תטעה מר חולדאי. פלורליסט – אתה לא. פלורליזם בהגדרתה היא הכרה בשוויון זכויות המיעוט, הענקת חופש ביטוי לקבוצות שונות בחברה – והיום, אני השונה. אני זו שמאמינה אחרת ממך, אני מגדלת את הילדים שלי שונה ממך. אבל אתה זה שדוגל בכך שאתה כפלורליסט אמור להכיל אותי. אז בוקר טוב – הצלחת לסתום לדוסים את הפה. הצלחת להדיר אותנו מהנוף שנשקף מהמשרד שלך".

לטענתה, חולדאי מפלה בשם השוויון, אך "אם היית שואל אותי הייתי עונה לך שלא. אני כאישה לא מעוניינת לעמוד בצמוד לגברים שהם לא בעלי, לא מעוניינת שהם יסתכלו עליי ושלא אוכל לשיר בחופשיות – אותה חופשיות שאותה הרגשתי בכיכר כילדה. כי שחרור זה להיות לצד נשים, לרקוד איתן, לשמוח איתן בחופשיות. למרות כיסוי הראש, ולמרות החצאית והרצון לשמור את חוקת השם – שקופה אני לא, אז תפסיק להתכסות במעטפת השוויון ופשוט תן לי את השוויון שאותו אני רוצה", היא מסכמת.