כיצד נעיר את הילד בבוקר?

כל הורה יודע שיש שני סוגי בקרים.

יש בוקר ובו הילד/ים מתעורר/ים במצב רוח טוב. הילד מתלבש לבדו (במידה וההורים חינכוהו לכך ובהתאם לגילו), עם חיוך רחב, עושה כל מה שמתבקש לעשות, ורץ בשמחה לחיידר.

לעומת זאת ישנו בוקר ובו הילד/ים מתעורר/ים בהבעת פנים חמוצה, או גרוע מכך – בבכי. פיהם מלא תלונות על כל דבר, ושום דבר לא הולך כמו שאמור להיות בבית יהודי שמח.

בראש ובראשונה, הדבר תלוי בחינוך הכללי, שתלוי מאוד בהורים ובמחנכים של הילד, האם הם מביעים שמחה בה', אמונה ובטחון כראוי, או שמא פיהם מלא טרוניה ח"ו, או אפילו אם הם משדרים בצורה זו או אחרת דאגות לעתיד הכלכלי או אחר של הבית, כשעשוי להשתמע מהדברים חוסר אמונה או בטחון כל שהוא בה'.

אך יש לדעת כי במידה רבה מאוד, הדבר תלוי במיוחד בשני דברים עיקריים: א) בצורה בה הילד הלך לישון ב) בצורה בה הילד התעורר או עוררו אותו.

שני חלקים אלו הם שני המרכיבים העיקריים המשפיעים על מצב רוחו של כל יהודי בכלל, ועל ילד יהודי בפרט. רמז לכך אנו מוצאים בהנהגתם של המלכים הקדמונים, שהיו הולכים לישון וקמים מתוך שירה, ומנגנים בעלי כלים מיוחדים היו עומדים ליד מיטתם ומנגנים. הנהגה זו מקבלת אישור בשו"ע על התענוג הגדול הכרוך בכך, עד שלפי פסק הרמ"א עיקר האיסור על שמיעת כלי זמר לאחר חורבן בית המקדש הוא על הנהגה זו שעל ידי כן "מתענגין ביותר".

גם אם אין אנו יכולים להעמיד כלי זמר ליד המיטה כשאנו מעוררים את הילדים לקום, (מבלי להכנס לנידון ההלכתי האם האיסור חל על שירות ותשבחות לה' יתברך בכלי זמר), אין ספק כי ביכולתינו להעיר את הילדים מתוך שמחה ומילים טובות המתיישבות על ליבו של הילד.

כאשר אנו מעוררים את הילד מתוך כינוי כמו "יענקל הצדיק", אנו גורמים בכך, מלבד התועלת שכבר דובר עליה במאמרים הקודמים – השפעה עצומה על חינוכו של הילד לתורה ומעשים טובים, תועלת מיוחדת ישנה בכך שהילד קם מתוך רוח טובה ושמחה. כמובן שנפשו העדינה של הילד מרגישה אם הכינוי נאמר מתוך כוונה אמיתית, ומתוך אימון נכון ואמיתי בכך שהוא יכול לגדול צדיק ויר"ש, או מתוך כוונה לא אמיתית.

כמו כן ניתן להעיר את הילדים על ידי ניגון ושיר קודש, שנתחבר על ידי יהודי ירא שמים ותנועותיו אינם כתנועות הניגונים שבימינו, שחלקם הגדול מורכב מתנועות השייכים לאנשים גסי רוח באופן בולט מאוד, שבדורות הקודמים גם הגויים היו כולאים אנשים כדוגמתם למשך שנים ארוכות על התנהגותם הבהמית.

לא תמיד בידינו לדעת את מידת יראת השמים הטמונה במחבר, ולכן תמיד כאשר אנו משמיעים לילד ניגון של צדיק שידוע בצדקותו ומעשיו הטובים, בטוחים אנו כי בכך אנו מאירים בילד את אור התענוג של התורה והמצוות, ועל אחת כמה וכמה בזמנים חשובים אלו – של השכבת הילד והתעוררותו ליום החדש. כך למשל הרה"ק רבי אליעזר זוסיא מסקולען זצ"ל, שהיה מכניס כידוע לתוך ביתו ילדים יתומים וגלמודים, וגם עסק בחינוכם ובגידולם לתורה ומעשים טובים, חיבר ניגון מיוחד על המילים "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", ובניגון זה, המשדר נעימות ושמחה מיוחדת בתורה שנתן לנו ה' יתברך, היה מעורר את הילדים היתומים משנתם.

שני יסודות אלו, כי עיקר ההשפעה על רוחו של האדם היא בצורת השכיבה לישון ובצורת היקיצה, מבוארים בספרי תלמידי הבעש"ט הק'.

על חשיבות הזמן שלפני ההליכה לישון, מפרש הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן את פסק הרמ"א ז"ל שהגיה על דברי המחבר שפסק בשולחן ערוך כי יתגבר אדם כארי לעבודת בוראו בבקר, ועל כך העיר הרמ"א - הג"ה ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. ושאל הרי השו"ע מדבר אודות דיני השכמת הבקר ומה מקום כאן להגהת הרמ"א אודות הנהגת השכיבה? והלא מן הראוי היה לקבוע הג"ה זו בהלכות קר"ש שעל המטה להלן? ותירץ שהקימה בבוקר תלויה בשכיבה על המיטה, מי שהולך לישון כארי קם כארי ומי שהולך לישון כסוס קם כסוס.

בדבר תורה זה של רבי מאיר מפרמישלאן לומדים אנו יסוד עמוק בנפש האדם: כי שנתו של האדם נמשכת כולה אחר הדקות הבודדות שלפני שכבו על יצועו, ובעיקר בצורה בה הלך על יצועו, ויסוד שני – כי רוחו של האדם בבוקר תלויה בצורה בה ישן.

אם הדברים אמורים כלפי מבוגרים, על אחת כמה וכמה כלפי ילדים, שעיצוב נפשם האצילה שאך זה עתה נחצבה ממרומים, תלויה מאוד בצורת החינוך שלהם וביחס אותו קיבלו מההורים לפני השינה. אף טובי מומחי הנפש בזמנינו קובעים כי שנתו של הילד תלויה מאוד בצורה בה השכיבו אותו לישון, ולכן אין להשכיב את הילד בשום פנים ואופן מתוך גערה כל שהיא,  או סטירה. גם אם נאלץ להעניש את הילד לפני שהולך לישון, עלינו לודא כי אינו נרדם מתוך המצב הרוח הרע שבו שורה עקב הסטירה או הגערה, ולהסביר לו כי אנו רוצים את טובתו, וחפצים רק בכך שיתחנך כיהודי ויחיה חיים מאושרים באמת ובתמים, ולהשכיב אותו לישון מתוך חיוך ושמחה.

יש הטוענים כי גם אם הילד נרדם חובה להעירו בעדינות מתוך שמחה ולהשכיבו שוב לישון מתוך חיוך. גרוע מאוד להשכיב את הילד לישון מתוך גערה.

החלק השני הוא שלב הקימה מהמיטה, שעליו כבר אמר המגיד ממעזריטש, כי כל התנהגותו של אדם במשך היום תלויה בראשית היום ובעיקר במחשבה הראשונה שמתעוררת באדם מיד עם קומו משנתו.

הסבר הדברים הוא, כי למעשה אם נתבונן במעשינו ומחשבותינו במשך היום, נראה כי אחוז גדול – ואולי רוב – מחשבותינו ומעשינו, הם באופן ספונטני, הנעשה לפי הרגל המחשבה הנמשכת אחר המחשבות הקודמות והדיבורים הקודמים שנשמעו לאוזני החושב, ולפי הרגל המעשה כפי שהורגל מנעוריו. אם כן, נמצא כי חלק חשוב מאוד בעבודת ה', הוא למצוא את המחשבה הראשונה, שעליה יש לאדם שליטה מוחלטת יותר אם להטותה לטוב או לרע, ואינה נמשכת אחר מחשבות ראשונות.

המסקנה שאנו מגיעים אליה, על פי ביאורו של המגיד ממעזריטש, היא כי באופן כללי צורת המחשבה של האדם מעוצבת לפי סדר וסגנון המחשבה שעיצב לעצמו בשנות ילדותו ונעוריו, כפי שעיצבוהו הוריו ומחנכיו. ובאופן פרטי, ה"ילדות" של האדם דהיינו החלק המקורי והרך שבנפש, מתגלה כל יום כשהוא קם מהשינה, שאז הוא מתחיל להפעיל את כוח המחשבה שבו, ליום הבא. באותם רגעים קריטיים, ישנה לכל מחשבה השפעה רבה במיוחד על המשך היום.

אם כן, כאשר נצרף שני כוחות אלו יחדיו, ונתבונן במידת השפעתו של תחילת היום על ילד רך, בשנות הילדות היקרות, נבין עד כמה חשובה אופן הקימה של ילד רך משינתו, וכמה חשוב לעוררו משינתו בדברי קדושה, בנעימות ובשמחה, שתחקק במחשבתו כל ימי חייו.

נכתב ע"י הרב יהודה וינגרטן, מחבר ספר "חסידות מפורשת" ויו"ר מכון יסוד החסידות, כתובת המייל @gmail.com9260874